נביאי ישראל והקורבנות

"כי לא דברתי עם אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר: שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם… ולא שמעו ולא הטו את אזנם… ויהיו לאחור ולא לפנים" (ירמיה ז', כ"ב-כ"ד) כלומר: נסוגו תרבותית כשאימצו להם את פולחניהם של עובדי האלילים, בנגוד לרצון השם…

ועמוס, שחי כ-120 שנה לפני ירמיה, מה אמר?: "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה, בית ישראל?" (עמוס ה', כ"ו).

מסתבר ששניהם (כמו אחרים בוודאי) ידעו כי מצוות הקורבנות לא מאלהים היא, היות שתורה לא מסיני היא (כפי שנראה להלן).

קצת היסטוריה:

–   כאשר נסתיימה בניית מקדש שלמה "ויביאו הכהנים את ארון ברית יהוה אל מקומו. אל דביר הבית, אל קדש הקדשים… אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב"!!! (מלכים א', ח', ו'-ט'). כלומר, כ-600 שנים מאז יציאת מצרים אין בישראל ספר תורה! ופתאם "ויהי בשמונה עשרה שנה למלך יאשיהו… ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הסופר: ספר התורה מצאתי בבית יהוה… ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית… ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח ליהוה אלהיכם ככתוב על ספר הברית הזה, כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים" (מלכים ב', פרקים כ"ב-כ"ג).

     מעניין מאד: איש מהכהנים והלויים באהל מועד ואח"כ במקדש שלמה, לא ידע דבר על מצוות הפסח. והרי פרנסתם היתה אמורה לבוא מ"שלושת הרגלים", שפסח הנו אחד מהם.

     הנביא ירמיהו,כמו רבים בעם, ידע בוודאי על התרגיל של שפן הסופר, שכתב את ספר "ויקרא" ו"החביאו" במקדש, כמה עשרות שנים לפני החורבן הראשון. היה, איפא, בסיס למה שאמר על הקורבנות.

     ומסופר בתנ"כ על מעשה נוסף בנוסח זה, שקרה כ-150 שנה מאוחר יותר: – עזרא הסופר עלה מבבל, כ-130 שנה אחרי החורבן והביא עמו ספר תורה (את ספר שמות?): "ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל… וימצאו כתוב בתורה, אשר צוה יהוה ביד משה, אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג החודש השביעי… וישבו בסכות, כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא" (נחמיה פרק ח'). כלומר: כ-800 שנים מאז "כיבוש הארץ",לא ידע עם ישראל דבר על חג הסוכות, עד שבא עזרא וגאלם מ"בורותם".- כבר אז היינו חזקים בהמצאת "ישראבלוף".

     יש כמה עדויות קדומות על מעשהו של עזרא ונביא אחת מהן, מהספר החיצוני "חזיונות עזרא שאלתיאל": "העם היהודי יצא לגלות תחת שלטונו של נבוכדנאצר וכל ספרי התורה נשרפו. עזרא הנביא(?) שאל את אלהים מה עליו לעשות, כי בחושך ניתנה תבל ויושביה בלי אורה, כי נשרפה תורתך ואין איש יודע את אשר עשית. אז מצווה אלהים על עזרא לכתוב את התורה מחדש"!!!.

–   עזרא נולד כ-100 שנים לאחר החורבן!. כאמור לא היה אז ספר תורה אחד לרפואה וגם כל יודעי התורה מתו לפני שהוא נולד.לכן גם לא היה מי שילמד אותו. אז מה?- המציא מה שהמציא. ואחת ההמצאות שלו היתה מתן תורה בסיני, שאיש לא שמע עליו לפני כן.

     משה אומר: "יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחורב… אני עומד בין יהוה ובינכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר יהוה… (וכאן באות עשר הדברות). את הדברים האלה דיבר יהוה מתוך האש… ולא יסף!!! ויכתוב על שני לוחות אבנים ויתנם אלי" (דברים ה',א'-י"ט). ואלה הלוחות שהובאו למקדש שלמה. לעיל.

     ויהושע? כשהוא אוסף את עם ישראל לשכם ומספר לו את תולדותיו אין הוא מזכיר, אפילו במלה, את מתן תורה!"… תאמרו: הזקין ושכח? – אבל את מעשיית אתונו של בלעם זכר היטב! (יהושע כ"ד, א'-י"ג).

     מסתבר שעזרא הסופר ממציא לנו סיפור משלו על מתן תורה בהר סיני!

     והדברים היו ידועים כבר לחכמי התלמוד:

              שבתחילה, משנשתכחה תורה מישראל, עלה עזרא מבבל ויסדה.

           חזרה ונשתכחה, עלה הלל הבבלי ויסדה.

          חזרה ונשתכחה, עלו רבי חייא ובניו ויסדוה. (סוכה כ', ע"א).    משמע: כל "חכם" הביא סיפורים משלו וכך נוצרה התורה. ממש כמו המיתולוגיות של עמים אחרים.

ומנין קבל עזרא את הרעיון לסיפורו?: בתהלים ס"ח*,ח' מסופר על "אלהים, זה סיני" שיצא לפני עמו בצעדו בישימון. (סין הנו אל הירח הבבלי והוא האל הראשי של חרן): ומי עוזרו?- ה"רוכב בערבות"!!! (זה כינויו של האל "בעל" בשירה הכנענית). ואיזה הוא ההר שאותו "חמד אלהים לשבתו נצח…"? – הר חרמון (שם,פס' ט"ז,י"ז). ובאיזה "מסע בישימון" מדובר אם כך?, במסעם של פליטי חרן (ואברהם בתוכם?), הנמלטים מזעם חרבו של שלמנאסר הראשון, מלך אשור – בשנת 1268 לפנה"ס – בדרך המדבר הסורי לגולן. –ויש תעודות המתארות את מסע המלחמה של שלמנאסר!!!                             (אגב, הר חרמון נחשב להר מושבם של אלי בבל,-כמו שהר אולימפוס נחשב להר מושבם של אלי יוון)

 

                                                           

*   קראו את ספרו של פרופ' ישראל קנוהל "השם", ותחכימו. פרופ' קנוהל עומד בראש החוג למקרא באונ' העברית, ירושלים. הוא פירש את הפרק הסתום (תהלים ס"ח), היות והשכלתו הרחבה אפשרה לו לחפש פתרון גם בכתובים של גויים מאותה תקופה. – ברור שרש"י ואחרים לא חלמו כלל על אפשרות כזאת. הם פרשו תנ"כ בתנ"כ.

 

ונסיים בדבריו של נביא נוסף: "עמי, מה עשיתי ומה הלאתיך… כי העלתיך מארץ מצרים… במה אקדם יהוה, אכף לאלהי מרום? האקדמנו בעולות, בעגלים בני שנה? הירצה יהוה באלפי אילים, ברבבות נחלי-שמן?" (מיכה ו', ג'-ז'). (ואולי גם בדברי הרמב"ם על הקורבנות, במורה נבוכים, החלק השלישי פרק ל"ב?)

אז אנא, חכמינו ורבנינו, מורי דרכנו: פקחו עיניכם! אנו במאה העשרים ואחת! אל תחזירונו 2500 שנים לאחור,לימים בהם האמנו שאלהים שלנו-נהג כמו אבי האלים היווני,זאוס-ובא אל אברהם לסעוד את לבו אצלו ואף להתייעץ עמו בענייני ניהול העולם,-כמו אודות עונשן של סדום ועמורה.

שכחו את הפולחנים האליליים, שבהם עלינו על כל עובדי האלילים למיניהם – בבית המטבחיים הנורא בירושלים הקדושה.

היום אנו מכירים באל טרנסצנדנטי ולא באל דמוי אדם, שלו עבדו אבותינו…