שלום מר. בן גל

תשמישי קדושה הם התשמישים של הקדושה עצמה. כלומר ספר התורה קדוש והכיסוי שלה הוא תשמיש לה. חז"ל דנים את תשמישי הקדושה כקדושה.

ולעצם שאלתך, הדת מבוססת על אמונה במשהו עליון, קדוש ונשגב: "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו" (ישעיהו,ו; 3)

לכן, הם יאמרו פסוק דלעיל באימה ובקדושה בשעת תפלתם בבית הכנסת. המושג "קדוש" ֹ הוא מושג דתי, רצוני לומר דמיוני. בעולם הטבעי והאנושי אין קדושה יש מציאות טבעית. מדבריי אלה תסיק שאין בין עובדי אלילים לאלה המגדירים עצמם עובדי אלוהים/אללה/ישו… אלא עניינים פוליטיים בלבד. המונח מאגיה קיבל משמעות שלילית לכל מה שאיש דת אחר עושה. לא שבאמת יש הבדל, אלא להבדילו מהמסגרת הדתית-פוליטית. כלומר לשנוא אותו, להורגו, להתלוצץ עליו ולהעמידו כ"אחר. דברים אלה הסברתי בהרחבה במאמר, "מאגיה בתלמוד", אצטט מתוכו קטע רלוונטי : "מדע הדתות צמח בבתי אולפנא של העולם המערבי על ירושתו הקלסית, המקראית והנוצרית; על כן המעבר "מלחש לתפילה" , מהפעלת קשר סיבתי הכרחי לפנייה אל חסדי האל ורחמיו, שימש סמל למעבר בכלל מ"מגיה" ל"דת". המעגל שחוני עמד בו לא היה מעגל קסמים, אלא סימן לעקשנות המתחצפת (כבן המתחטא) של תפילתו אל אביו שבשמים (משנה , תענית ג,ח)…יהיו הפרטים המגיים אשר יהיו, תחושת ההבדל בין דת ומגיה קיימת, ואף גורמת לעתים שדת או פולחן שאינם רצויים מסיבה כלשהי נחשבים ל"מגיה"…העולה מהנ"ל הוא שאין להנגדה מגיה-דת כל שחר במסורות דתיות רבות"

(פרופסור ר"י צבי ורבלובסקי, "על 'מגיה ודת' ", פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, גליון 85 [סתיו תשס"א], מכון בן צבי, עמ' 9-10).

דעת – אמת

, שלום מר

הסבור כי יש בחפץ כזה או אחר "קדושה עצמית", כי-אז אכן יכול הדבר להחשב כעבודת-אלילים. אולם לע"נ, מסתבר שבמקור, "קדושה עצמית" לא היתה מיוחסת לדבר כלשהו בעולם, אלא רק לאלהים. "קדושים תהיו כי קדוש אני". "קדושתם" של דברים בעולם איננה עצמית, אין היא מצויה בהם כשלעצמם, אלא הם שואבים אותה ממקור אחר. כך נראה שהיה מקובל. אולם כמובן שלכל אורך הדורות לא חסרו אלו ש"שכחו" את המשך הפס', "כי קדוש אני", והחלו לייחס קדושה עצמית ל"חפצי הקודש".

ערן

ערן,

המקרא מלא קדושות עצמיות, עין במאמר "מאגיה בתלמוד".מה ההבדל בין קדושה עצמית לקדושה השואבת קדושה ממקור אחר? ערן, אין צורך להגן על הדת, יש צורך להבינה ולהחליט מה רצונך.

דעת – אמת

,

אינני מנסה "להגן על הדת", אדרבא, אני מעוניין להבינה וזו מגמתי. לעניין "המקרא מלא קדושות עצמיות" אעיין במאמר.

לא מבין את השאלה על "מה ההבדל בין קדושה עצמית לקדושה השואבת קדושה ממקור אחר". זהו ההבדל – באחת הקדושה "עצמית" ואילו בשנייה לא.

ערן.

ערן,

בשורה התחתונה האדם הדתי מתייחס לחץ כקדוש. מבחינה הלכתית יש לנהוג בו כחפץ "קדוש".

דעת – אמת

דעת-אמת,

יש חשיבות דתית לחפצים מסוימים, כגון ספר תורה, על-כן מן הראוי לנהוג בהם בכבוד. אולם יש להבחין בין כבוד, לבין כבוד מופלג. ייתכן כי המנהג לנשק את ספרי התורה כאשר מוציאים אותם מן ההיכל יכול להתפרש ככבוד מופלג, אולם זאת אין ההלכה מחייבת. כנ"ל לגבי מזוזה וכל כיו"ב.

ערן.

ערן,

נדמה שאתה יושב בשוקי טבריה ודורש את התורה כנתינתה מסיני. אינך חושב שראוי להכיר מה הדת עצמה אומרת ולא לשלוף גחמות כדי להתאימם לרוחך. עליך להביא מקורות לדבריך, אלא אם כן אתה מצהיר שהנך נוהג על-פי שיקול דעתך ללא תלות בדת היהודית.

הנה חז"ל עשו הבחנה בין תשמישי מצווה לתשמישי קדושה: "תנו רבנן: תשמישי מצוה – נזרקין, תשמישי קדושה – נגנזין. ואלו הן תשמישי מצוה: סוכה, לולב, שופר, ציצית. ואלו הן תשמישי קדושה: דלוסקמי ספרים, תפילין ומזוזות, ותיק של ספר תורה, ונרתיק של תפילין ורצועותיהן" (מגילה כו ע"ב).

דעת – אמת

דעת-אמת,

אינני מוצא את כל הנושא המדובר מהותי. אולי כדאי שנבהיר על מה עצם הוויכוח.

ערן.

ברשותכם אתערב פה.

לדעתי באיזשהו שלב באבולוצייה היהודית קיבלו תשמישי הקודש מעמד של קדושה, עד כדי כך שהיום מאמינים שלנשק ספר תורה/רב/תפילין/קבר צדיק/כותל מערבי… הינו סגולה- כלומר גורם לניסים. לפי ראות עיני זו עבודת פסלים לכל דבר.

עד כדי כך המצב החריף שחבדניקים מאמינים שהדולר שהרבי מילובביץ היה מחלק יכול לרפא אנשים ממחלות.

אז השאלה היא, כמה באמת זה יהדות וכמה מזה עבודת אלילים.

מר. בן גל

לדעתי תכלס אתם לא מבינים את הדברים לאשורם.

צריך למשל לכבד תלמיד חכם ולעמוד בפניו וכו'… וזה לא הופך אותו לאלוקים חלילה אלא מכבדים אותו כי הוא קרוב להשם וכו'…

כך הספר תורה זה דבריו של אלוקים וצריך לכבדם.

מי שמכבד את הספר תורה ממילא ברור שהוא מכבד את האלוקים כי כתוב בספר תורה על גדולת האלוקים.

ישי

השאלה המעניינת היא 'מהי הדת היהודית'? ועל זה קצת קשה לענות. האם הרבי מסאטמר שהוא אנטי ציוני בגלל אמונתו פחות או יותר 'יהודי' ממתנחלי חברון? האם מי שזורק נרות לאש בהילולת באבא כלשהו בנתיבות פחות או יותר 'יהודי' ממי שמעקם את אפו ורואה בזה חילול השם?

בואו ונודה שכן, יש ביהדות לא מעט קידוש והערצה של חפצים גשמיים (כשאימא שלי ז"ל נפטרה הופיע חרדי בבית שלי ושאל אם אני רוצה לבדוק את המזוזה). לכן כל אלו שמנסים להגן על כבודה של היהדות ולטעון שב'יהדות' אין קדושה לחפצים גשמיים צריכים להיות ישרים ולהודות שמדובר רק בפרשנות הפרטית שלהם ל'יהדות' שלא עושה רושם על המוני יהודים אחרים שרואים בעצמם מאמינים.

וכן, עד היום לא הבנתי היכן עובר הקו ומה גורם לענף אחד של האמונה היהודית להיחשב לגיטימי (למשל הטיסות לקבר נחמן באוקראינה) וענף אחר הופך ל'עבודה זרה' (למשל יהודים משיחיים).

אשרי שאינני מאמין באף אחד מהם ופטור מלענות על השאלה.

עדו

עדו נגע יפה והיטב בנקודה עליה כבר כתבתי לערן בתשובה אחרת: אין אמונתו הפרטית והתנהלותו האישית מענייננו כאן- באתר זה. אנו עוסקים בתופעה הקשה והלא נעימה שמכונה- דת על שלל נגזרותיה השליליות. אכן כל אחד מציץ ומגיח עם גחמותיו האישיות, הבנותיו הפרטיות ופרשנותו שלו על "מהי יהדות". אנו עוסקים בתופעה החברתית ומדגישים אותה ולא מתעכבים על האדם הבודד- כמו יוסי- כי הוא שולי, זניח וחסר משמעות מבחינת התופעה הדתית. מתי כן נתעסק ונקדיש לאדם בודד ??? כשיהיה זה מנהיג ציבור משמעותי שאחריו נוהים רבים. אז לדעותיו הפרטיות והאישיות משמעות נרחבת והשפעה החורגת מתחום הפרט.

הצדיק היהודי

עדו,

הדת היהודית היא מכלול מורכב. יש בה גוונים רבים, ובכל אחד "תמונת יהדות" אחרת. מכאן כל אחד ע"פ בחירתו ודעתו – האחד רואה בתופעה זו או אחרת לגיטימית, ואילו השני רואה בה ע"ז. ה"קו" בין ענף זה של היהדות ובין ענף אחר, עובר היכן שאדם בוחר לסמנו.

ערן.