אלהים נתן לנו ארץ מיושבת

"ויאמר אליו: אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה… ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה… ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם עוון האמרי עד הנה…" (בראשית ט"ז, ז'-ט"ז).

למה הדבר דומה? לבעל בית, שהשוכר היושב בביתו מכעיסו והוא מחפש ומוצא שוכר אחר, אך מסביר לו: השוכר הנוכחי נבלה, אך עדיין אין לי עילה טובה להוציאו. אעביר לך את הבית כאשר לא אוכל לסבול אותו יותר! בינתיים לך ותעבוד בפרך אצל בן דודו הנבל. תוכל אפילו לישון באורוותיו עד בוא המועד.

רצונכם בדברים מפורשים?: – "אל תאמר בלבבך… בצדקתי הביאני יהוה לרשת את הארץ הזאת… לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם!!!, כי ברשעת הגויים האלה יהוה אלהיך מורישם מפניך" – דברי משה רבנו!!! (דברים ט', ד'-ה').

ואחרי ארבע מאות שנות עבדות במצרים ועוד ארבעים שנות נדודים במדבר, אומר יהוה למשה – בערבות מואב ליד יריחו – "כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם… כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (במדבר ל"ג, נ').

ואל יהושע אמר: "קום עבור את הירדן, אתה וכל העם הזה. – כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו… חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם" (יהושע א', ב'-ו').

"ויכה יהושע את כל הארץ: ההר והנגב והשפלה והאשדות ואת כל מלכיהם, לא השאיר שריד. ואת כל הנשמה החרים, כאשר צווה יהוה אלהי ישראל" (יהושע י', מ'). "וכל שלל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל. רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמדם אותם, לא השאירו כל נשמה" (יהושע, י"א, י"ד).

"ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל ביהוה לאמר: מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה, להלחם בו? ויאמר יהוה: יהודה יעלה, הנה נתתי את הארץ בידו…" (שופטים א',א').

"ויהי יהוה את יהודה! ויורש את ההר, כי לא להוריש את יושבי העמק, כי רכב ברזל להם" (שם, שם י"ט) (ויהוה לא מצא פתרון לכמה רכבי ברזל?!) "ולא הוריש מנשה… ואפרים לא הוריש… זבולון לא הוריש… אשר לא הוריש… נפתלי לא הוריש… וילחצו האמרי את בני דן ההרה" (שם, שם כ"ז-ל"ג).

כך נתן לנו יהוה אלהינו את הארץ לרשתה: לחמנו ולחמנו ודמנו נשפך כמים, ולבסוף?: "ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמרי והפריזי והחוי והיבוסי" (שופטים ג', ה'-ו').

ואפילו בימי שלמה: "בניהם אשר נותרו בארץ, אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם", הם שבנו את כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת ערי הרכב ואת ערי הפרשים ואת חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלים ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו (מלכים א', ט', י"ז-כ"ב).

אמרו!: מי האל שנתן לטורקים את טורקיה, למצרים את מצרים, לגרמנים את גרמניה, לצרפתים את צרפת, ליוונים את יוון ועוד ועוד?

וכולם יושבים בבתיהם ואינם יוצאים לגלות…

האם לא היו אלה בניו האחרים של עליון, שכל אחד מהם קיבל את עמו, ככתוב:

              בהנחל עליון גויים                בהפרידו בני אדם

              יצב גבולות עמים                  למספר בני אלהים*

              כי חלק יהוה עמו                  יעקב חבל נחלתו.

(משה ב"שירת האזינו", דברים ל"ב, ח'-ט').

 

*   כך כתוב במגילות קומראן ובתרגום השבעים ולא בתנ"כ המודרני, ש"זכה" לתיקוני חכמים.