13 שנים • eano oeuo באותה כתבה נשאלה בתו רינה אם הם כועסים, וזה מה שענתה:
אנחנו לא אנשים של כעס, זה אחד הדברים שאבא לא סבל. לא קיבל את המושג הזה, כעס. ראיתי את זה לפני חודשיים, כשאשר ויונתן פלמר נרצחו מיידוי אבנים ליד קרית ארבע. אני מכירה את המשפחה טוב, והייתי מאוד שבורה מהמקרה הזה. יום אחד אמרתי , 'אבא, איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא לוקח לאמא את התינוק שלה?' – הוא ממש גער בי : 'אל תדברי ככה. יש גזרות שהקב"ה גוזר ואנחנו לא שואלים שאלות. אנחנו מקבלים מה שהוא
גוזר כי אנחנו לא מבינים למה הוא עשה את זה וחייבים להאמין שזה היה לטובה'.
ושאלותי הן:
א. האם מותר לאדם להצדיק את הדין על הזולת? הרי זה מה שעשו רעיו של איוב, ואנו יודעים כיצד הוכיח אותם ה' על כך.
ב. איך אפשר לחיות עם אמונה שלפיה "הקב"ה גוזר ואין אנו מבינים את דרכיו וכו'" הנאמרת תמיד תוך כדי גלגול עיניים לשמים, ותוך כדי דיבור לומר שאנו מאמינים שהכל לטובה.
ג. חייבים להאמין שזה (דהיינו הרצח של האב אשר ובנו יונתן) היה לטובה.
לאיזו טובה היא התכוונה? והרי אי אפשר לומר שהיא התכוונה לאותה טובה שעליה דיבר הרבי מלובביץ' כשנתן את משל החולה בחדר הניתוחים, כשבא להצדיק את השואה.
צוות
יוסף,
ניכר שהינך בר אוריין ויודע לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא.
שאלותיך הן רטוריות ודיי בהן להמחיש לציבור את המפלצת שאנו מטפחים ומעודדים מכספנו ועמלנו.
דעת-אמת
פעם אחת הוא נשאל ע"י אחד המשתתפים לסיבת מותו של ילד אחד ממחלה ממארת.
הרב חשב וחשב ולבסוף שאל "בן כמה היה הילד?"
בן עשר, ענה לו.
ואז הוא ליטף את זקנו והרהר בינו לבינו כמי שעושה דיאגנוזה, ולבסוף אמר את הדברים הבאים.
בן עשר הוא לא בר עונשין, ולכן לא יעלה על הדעת שבחטאו מת.
אלא מאי? בשמים ראו שהוא, לכשיגדל, עתיד לצאת לתרבות רעה ולהיות פושע. ואז החליטו בשמים לקחת אותו בזמן שאינו בר עונשין עוד בטרם תהיה לו שעת הכושר להגיע לכך…
ע"כ
זה נה שמדרשי חז"ל המטורפים עושים למטורפים הללו…
הפעם היתה זו הדרשה על "באשר הוא שם" בקשר לישמעאל.
אפשר שלטובה זו כיוון הרב מרצבך זצ"ל, כשאסר על בתו להרהר אחר מידותיו של הקב"ה שלקח את אשר ויונתן פלמר הי"ד?
אבל הרב מרצבך היה סרוג!!!!
ולא חרדי מבני ברק או מאה שערים.
לאן הגענו, אנו הסרוגים…
יוסף פישר
יש סרטון אנימציה אמריקאי נפלא שמדגים מה היה אם המאמינים היו "הולכים עד הסוף" עם אמונתם ומאמין כזה שמתבשר שיש לו גידול במוח אחרי שהתלונן שלא נמצאו מימצאים בבדיקות קודמות, פורץ בבכי מאושר על הצפוי לו בגן עדן בקרוב. עם יציאתו מהמרפאה בתו נדרסת לידו והוא מודה לנהג על ש"זיכה" את בתו בגן עדן. זה הגיון האמונה לא ?
מצד שני הבל אמוני נוסף הוא מה שנפלט מפיו של הרב החרדי שהצדיק מותו של ילד בן 10 בכך שנמנע ממנו לחטוא בבגרותו. חבל שאני לא הייתי בהרצאה כי הייתי מקשה – ומה איתי ?? אלפי מיתות שונות ומשונות מגיעות לי לפי ההגיון ובכלל מוטב לו לא הייתי נולד. איזה רש"ע (ריבונו של עולם) טיפש…….
אגב, איוב, לטעמי ודעתי הוא ספר אתאיסטי ואנטי אמוני במובהק שטען כנגד האמונה באל. העריכה המגמתית של עורכי התנ"ך גם היא "מצדיקה" את הדין. אוי לו ואבוי לו לעם שככה "מצדיק את הדין" ומקבל את גורלו. וכמה לא מפתיע שאכן גורל העם היה "אוי ואבוי א'ברוך" משך 2000 שנים עד שקמו כמה כפרנים וייסדו הציונות.
הצדיק היהודי האותנטי
למשל:
(לא נגעתי. רק הוספתי הערה אחת בסוגריים).
על הצדיק רבי נחום מהוראדנא זצ"ל מסופר (בספר "תולדות מנחם" עמ' ק"ד) כי פגעה בו מידת הדין פעמים רבות, כי מתו בניו יוצאי חלציו על פניו, ויצטער הצדיק מאוד. אף אם חייה נפשות רבות בתפילתו – נפש בניו לא חייה. ותתאונן עליו אשתו הראשונה במר נפש – וידום הצדיק ויקבל באהבה ולא ענה דבר. אך אחרי אשר עברו ימי האבל, דיבר על ליבה דברים טובים, דברי
ניחומים, ויאמר: הטוב אני מאהרון קדוש ה' אשר מתו בניו הצדיקים נדב ואביהוא בחייו, או הטוב אני מרבי יוחנן שמתו עליו עשרה בנים?! הלוא קראת ב"צאינה וראינה" מאמר חז"ל "דין גרמא דעשיראה ביר" (זו העצם של הבן העשירי – הוא שמר למזכרת עצם אחת מעשרת בניו שמתו, ע"פ הגמרא בברכות ה' ע"ב – י"פ), בקרובי ה' יקדש שמו הגדול והקדוש, וזאת היא לנו לכפרת עוון, כי רבות חטאנו לפניו. מלבד זאת, ניגלו לה' כל תעלומות
עד סוף כל הדורות, ולו ידע כי מיוצאי חלציהם פרי צדיק פרח שושן וענפי הדס, אז לא בא הכורת עלימו, אך גלוי וידוע לפני כסא כבודו כי לא יצא צדיק וקדוש ממעיהם. ברוך המקום שלקחם השמימה ויקטפם בעודם באיבם, ועלינו לקבל באהבה וברצון את מוסר ה' ולהודות לשמו כי בנינו יורשי גן עדן הם. ותשבע בצחצחות נפשם בין צדיקי עולם ונשמתם תתענג על נועם ה'. יהי שמו הגדול מבורך.
ע"כ
זו המורשת שלנו ומפי צדיקים וחכמים ותמימים וקדושים אלו אנו חיים ונר לרגלנו דבריהם ואור לנתיבתנו.
מצד אחד – אנו יודעים בדיוק מה האל רוצה או אוהב, וכן את מה הוא שונא ועל מה הוא כועס. על הנחה זו הרי מתבססת כל ההלכה.
מצד שני – הוא כל כך נשגב שאנו איננו יכולים להבין אותו, לכן אם הוא רוצח מישהו תמים, צריך להצדיק גם את זה. כל זאת למרות שהאל הטוב מתואר בפירוש בתורה כרוצח אכזר, נקמני וצמה דם, החרד בעיקר לכבודו חסר הגבולות, שדמותו מייצגת את הנחותים והבזויים שבבני-האנוש.