שלום יגאל,

פרופ' ישעיהו ליבוביץ פיתח הגות דתית חדשה כדי שתותאם לשינויים הריאליים של המציאות, ההכרה והאתיקה.

כאדם חושב, הרוצה להמשיך את דרכה של דת-יהודית, הוא הגה רעיון של "עבודת השם".

הרעיון שלו שהאדם מותר מהבהמה, ולכן יש לו לחיות חיים ללא תועלתיות והישרדות גרידא, כדרכה של בהמה, אלא עליו לציית למשהו נשגב ללא קשר לצרכיו הפיזיים והמנטליים.

כלומר, ציות לאלוהים!! ובלשונו "עבודת השם".

אלא שליבוביץ, כמי שיש לו יושר אינטלקטואלי, יודע שאינו מכיר את אלוהים. ויתירה מכך, אלוהים היא פיקציה פסיכולוגית של האדם. לכן האדם הריאלי יכול להתייחס רק למעשיו שלו כלומר לעבודתו את השם. ומי הוא יוצר את "העבודה"? האדם עצמו!!

אומנם יש כאן פרדוכס – האדם יוצר עבודה ומייחס אותה לאלוהים כדי שינהל חיים נשגבים – אך לדעתו הנפש סובלת פרדוכסים [ בניגוד לתבונה].

עוד סבור ליבוביץ, וזו הנקודה החשובה לדיון ביני ובין יוסי, שעבודת השם אינה יכולה להיות מנותקת מהמציאות הריאלית – הרי בני אדם יוצרים אותה בהקשר לחיים הדינמיים והריאלים.

והיות והשולחן ערוך, כספר שסיכם את "עבודת השם", אינו תואם למציאות הריאלית: הוא מבוסס על מציאות גלותית ללא מדינה ריבונית ליהודים, ותפיסת עולם שהיהודי הוא האדם העליון, לכן ליבוביץ דרש לשנות את ההלכה מהיסוד ולהתאימה לחיים העכשוויים.

ושנשאל מדוע אינו כותב הצעה של "עבודת השם" חדשה? השיב: רק הציבור של "יראי השם" יכולים לעשות זאת ובינתיים הציבור לא רוצה לעשות זאת.

משמע, לדידו של ליבוביץ, לא רק שלא קיימת עבודת השם בפועל, אלא שהציבור הדתי גם לא רוצה בכך. הציבור הדתי רוצה להמשיך לחיות חיי גלות של אומללות, רפיון שכל ולב שסופו להיכחד כדרכם של כתות החיות בבועה, מנותקות זמן ומקום.

לשון אחר: ליבוביץ הכיר במצב שלא קיימת במציאות "עבודת השם" בגלל שהציבור הדתי אינו רוצה בכך.

ואם תשאלני במה אני לא מקבל את דבריו?

אשיב: איני חושב שמותר האדם מהבהמה אלא כולם הם חלק אינטגרלי של הקיום הטבעי.

ושנית, אין לי עניין "להמציא" עבודה רק כדי להגשים פנטזיה שהאדם מותר מהבהמה .

אני מעדיף לקבוע כללים וערכים הנובעים מהאדם למען האדם ללא פיקציה מודעת ומדומיינת.

בברכה

דעת – אמת