שלום נצר,

אחת ממטרות דעת-אמת להביא את האדם הדתי לחשוב על נשוא אמונתו ולא לגבב גחמות ללא עיון וביקורת.

מדוע אינך שואל אותו למקור? שילך ויבדוק בעצמו במה הוא מאמין.

בכל זאת לא אשאירך ללא מענה. איני מכיר הלכה המצרפת עץ למניין, אך היות והדת עוסקת בהבלים ובגחמות הכל יתכן.

בתלמוד נמצא דיון משעשע למדיי:

אמר רב הונא: תשעה וארון [הקודש, אולי לעץ זה התכוון חברך הדתי] מצטרפין [לעשרה]. אמר ליה רב נחמן: וארון נחשב לאדם הוא?

אלא אמר רב הונא: תשעה שנראים כעשרה מצטרפים למניין. יש אומרים כשהתשעה מכונסים בצפיפות אז הם נראים כעשרה ויש אומרים כשהתשעה מפוזרים אז הם נראים כעשרה.

אמר רבי אמי: שבת מצטרפת למניין. אמר ליה רב נחמן: ושבת אדם הוא? – אלא אמר רבי אמי: שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה נחשבים כשלושה אנשים ומצטרפים למניין. הצביע רב חסדא על עצמו ועל רב ששת כדוגמת שני תלמידי חכמים הנחשבים כשלושה. (ברכות מז ע"ב). ככה זה כשאין אפשרות לשנות את ההלכה וצרות והתמעטות הציבור הבא לבית הכנסת, עושים לוליינות מבישה.

הנה ההלכות מתוך השולחן ערוך, אורח חיים, סימן נה:

אומרים קדיש. ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב' שערות, והוא הדין לקדושה וברכו שאין נאמרין בפחות מעשרה" (סעיף א).

"יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין, ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים והוא הדין דעבד ואשה אין מצטרפין" (סעיף ד).

עבריין שעבר על גזירת הצבור או שעבר עבירה, אם לא נידוהו נמנה למנין עשרה" (סעיף יא).

"דוקא עבירה שעבר לתיאבון אבל להכעיס אפילו בדבר אחד או שהוא מומר לע"ג או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם ואינו מצטרף" (משנה ברורה, סימן נה, ס"ק מו ).

"וכת הנקרא קראים אינם מצטרפין לעשרה שאינם מודים בתורה שבעל פה. וכל מי שהוא כופר בתורה שבעל פה אין מצטרף לכל דבר שבקדושה" (משנה ברורה, סימן נה, ס"ק מז).

דעת – אמת

אני יהודי חילוני,אשר מבין את הסיבות ההלכתיות, מדוע אינני יכול להשלים מנין. אינני נעלב מכך כלל וכלל ואינני צריך למנין, מכיון שממילא אינני שש להשלים מנינים. עכ" אני תמיה על יהודים חילונים, הנעלבין משום כך. יוהידן.

יהוידין צודק כמובן. אם יש יהודי חילוני שנעלב מכך הדבר מוכיח על עליבות נפשו.

ע. הצדיק היהודי