13 שנים • iaea עכשיו, זה סותר דברים שמסופרים בספר בראשית: מעיון בבראשית עולה שלדעת הכותב קיים "מוסר" טבעי שעל בני-אדם ואפילו אלוהים ללכת בדרכו, גם בלי שקיבלו מצווה אלוהית מפורשת:
אלוהים בשום מקום לא אמר לאדם וחוה שאסור להם ולילדיהם אחריהם לרצוח בני-אדם אחרים. אז למה הוא כועס על קין שרצח את אחיו הבל: "קול דמי אחיך זועק אלי מהאדמה!".
למה הוא כועס על בני-האדם שהם חוטאים ומשמיד אותם במבול? הרי הוא לא נתן להם שום מצוות, גם לא את מצוות בני נח, שניתנו מאוחר יותר. אז איזו עבירה בדיוק הם עשו, אם לא היו להם מצוות ואיסורים מפורשים מפי השם?
זאת ועוד: אם נדחה לרגע את התורה שבעל-פה ונתמקד רק בתורה שבכתב, אז נח ובניו קיבלו רק שתי מצוות ולא שבע: האיסור לרצוח והאיסור לאכול דם. ובכל-זאת, גם פרעה ואבימלך (בפרשות שרה ורבקה) וגם יוסף (בפרשת אשת פוטיפר) אמרו שהם יחטאו חטא כבד לאל אם ישכבו עם נשים הנשואות לגברים אחרים (בתקופה בה אישה היא רכוש בעלה מדובר בעבירה על איסור גזל). אבל אם נניח שנח ובניו קיבלו רק שתי מצוות ,ואיסור גזל (או ניאוף) אינו מהם, אז על איזה איסור פרעה, אבימלך ויוסף חששו לעבור? אולי בגלל זה חז"ל המציאו את חמש מצוות נח האחרות, כדי לתרץ את זה.
ועכשיו לשאלה המכריעה לפי דעתי:
בפרשת סדום, כשה' אומר לאברהם שהוא מתכנן להשמיד את אנשיה כי הם רשעים, אברהם מעז ברוב חוצפתו לנזוף בו שיש סיכוי שיש בסדום גם מעט צדיקים, וחלילה לו להעניש גם אותם. וה' נכנס איתו למשא ומתן, ולא עונה לו: "אני אלוהים, אני עושה מה שאני רוצה, מי אתה, בן-אדם נחות וחסר הבנה, שתשפוט אותי לפי הסטנדרטים שלך?!" (בשאר חומשי התורה ובספר יהושע אנו קוראים שמשה ויהושע ביצעו בשם ה' טבחים נוראים בעמים, ולכן סיפורי הנדודים במדבר והכיבוש הגיעו לתנ"ך ממקור אחר מסיפורי האבות, לדעתי.)
זאת ועוד, לאחר קבלת התורה, לאחר שחוקי הירושה בה כבר נקבעו סופית וכללו בנים זכרים בלבד, באו חמש בנות צלפחד, שלא היו להן אחים, ודרשו נחלה לעצמן כדי שלא יגרע שם מאביהן. אלוהים שמע להן ושינה את החוקים שקבע כבר, כדי לאפשר לבנות לרשת כשאין בנים. (זה שהוא לא שינה את זה שנשים לא יכולות לרשת במצב רגיל דווקא די הגיוני על רקע התקופה: באותה תקופה שבטית-חקלאית, כשהאינדיווידואל ממילא היה חלק מהחמולה, שלא כמו היום, נשים ממילא אף-פעם לא היו ברשות עצמן, אלא אם כן היו חסרות גברים במשפחה, כמו בנות צלפחד, ואז אפילו עם קצת רכוש מצבן היה לרוב מאוד גרוע [נעמי ורות כדוגמא], במקרה כזה אם לאישה יש אחים לא היה טעם להוריש לה משהו, כי היא בכל מקרה תחת חסות אחיה ואחרי נישואיה תחת חסות בעלה אפילו אם פורמלית יש לה רכוש. היום המצב שונה ואחיות כבר לא נמצאות תחת חסות אחיהן, אפילו אם הן במצוקה כלכלית ודווקא רוצות מאוד להיות תחת חסות אדם קרוב, אבל ההלכה היבשה לא השתנתה ואישה שלא מצליחה להשיג עבודה עם משכורת יפה, כמו רוב הנשים בימינו לצערי [וכמו-כן היא לא נשואה או שבעלה מסרב לתת לה הרבה מכספו] נידונה למעשה לחיי עוני אם הוריה מתים ויש לה אחים).
זה שאלוהים עשה שינוי אחרי קבלת התורה מראה שאפילו עם התורה יש למוסר ולמצפון האנושיים תוקף.
איך כל זה (הענשת קין, המבול, הטפת אברהם לה' על סדום ושינוי חוקי התורה) מסתדר עם העובדה שלפי היהדות האורתודוקסית, למצפון האנושי אין שום חשיבות (זה מה שדתיים עונים בכל פעם ששואלים אותם שאלות קשות על מעמד האישה בהלכה, בלעיתים הרחוקות שהם לא מנסים לטעון שלפי ההבדלים הטבעיים בין גברים לנשים, יהיה טוב יותר לנשים כשפחות חסרות-זכויות [ולכאורה מכובדות] בבית), כמו שגם ישעיהו לייבוביץ' טען? היום דתיים טוענים שכל התנגשות בין ההלכה למצפון היא "השפעה מערבית ואופנה חולפת".
יתכן שביהדות הקדומה סתירה זו בין דת למוסר לא התקיימה? אפילו בסיפור עקידת יצחק ה' רק עשה מבחן, ולא באמת נתן ליצחק להיות מוקרב אליו, למרות שתיאורטית הוא יכל לעשות זאת ולהוסיף ולבחון האם אברהם יוסיף לאהוב אותו גם אח"כ, ואח"כ לתת לאברהם ולשרה בן שני שלגביו תקויים ההבטחה. זה מראה שהישראלים הקדמונים לא תפסו את חוקי התורה כלא-תואמים את המוסר שלהם (עובדה שה' לא באמת רוצה שנקריב לו את בנינו). לא כמו ההלכה היום שדורשת ממאמיניה לקיים הלכות מאוד לא צודקות "כי זה מה שיש".
מקביעה פשוטה זו מסתבר שהחוקים המופיעים בתורה אינם אלא חוקים אנושיים שהתאימו למערכת הערכים של כותביהם, ואולי גם התאימו למה שחשבו בתמימותם שהאל שהמציאו להם חפץ בו.
מכאן אין להתפלא שהחוקים השונים המופיעים בתורה ומהוווים בסיס (גם אם דרך הפריזמה של חז"ל) להלכה:
א. סותרים זה את זה לא פעם (דיני אמה עברייה).
ב. לא מוכרים כלל ע"י דמויות היסטוריות שהופיעו אחרי מתן תורה כביכול (דוד ומפקד האוכלוסין שביצע).
ג. מתאימים לתפיסת העולם ולהלך הרוח שהתקיים באזור ובזמן שנכתבו (אי הורשה לבנות).
ד. במקרים רבים מהווים מקבילות לחוקים שהתקיימו בארצות שכנות (עין תחת עין אצל חמורבי).
ה. מושפעים באופן בוטה מאינטרסים כלכליים ופוליטיים של קבוצות שונות (מעשר לכוהנים וחוק ריכוז הפולחן שהמציאה שושלת דוד).
כמובן שהרבנים בכל הדורות עמלו קשות בכדי ליישב כל סתירה ובעיה ולמצוא לה איזה הסבר מופרך. לכל בר-דעת רגיל, ברור כאור השמש שאין כאן אלא ניסיון מגוחך להיאחז בהבלים חסרי שחר, אולם לאנשים מאמינים יש בעיה לחשוב באופן רציונאלי בכל מה שנוגע לדתם.
צוות
לפני נתינת התורה לא היו חוקים מוגדרים בכלל… גם אם אלוהים כעס (למרות שלא הבאת מקור שמוכיח זאת -זה שאלוהים אמר לקין שדמי אחיו זועקים אליו מהאדמה לא מוכיח שהוא כעס… ) הוא אינו יכול לבוא בתביעה לאדם כנוהל של אתה עברת על החוק למרות שידעת אותו .אותו מוסר אנושי שאתה "בר אוריין" שכמותך "רואה" בספר "בראשית" הוא רק עניין של מוסר עשרת הדיברות… אותו עניין אצל פרעה, יוסף, ואבימלך, (גזל נשים- ניאוף).עשרת הדיברות אמנם כן חוקים טבעיים שאין צורך לאלוהים להגיד והעובר עליהם על פי החשיבה התורנית הוא בבחינת "ידע ועבר".
היהדות האורתודוקסית אומרת שלחוקי התורה כיחודם שלהם -תרי"ג מצוות, אין קשר עם המוסר האנושי, מכיוון שהם ניתנו כצו אלוהי לאומה היהודית למען התכלית שהבורא ייעד לעולם."דרך ארץ קדמה לתורה" משפט שאומרים אותו רבות ולא סתם אלא כדי להזכירך, שאנחנו קודם כל בני אדם-זה העיקר של החיים והבסיס של התורה והיהדות כולה. הייחוד של עם ישראל מכל העמים הוא שעם ישראל נועד להוביל ולייצג את בורא עולם (כפי שמנהל,להבדיל, מוביל ומייצג מפעל) ולכן קיבלו הוראות מלמעלה – תורה, בכדי לעשות את רצונו למען תכלית שאין אנו מסוגלים להבין-ולכן אין כל קשר בין המוסר האנושי שהוא.. אנושי, לבין אותה תכלית שלשמה התורה קיימת, שהיא אינה מובנת לנו ולבני האדם האנושיים.
בברכה,רפאל בן מנשה.
צוות
בהלכות מלכים, ט, א הרמב"ם פוסק: על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים. אף על פי שכולם הם קבלה בידינו ממשה רבנו, והדעת נוטה להם, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטווה. הוסיף לנח אבר מן החי, שנאמר (בראשית ט ד): "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו". נמצאו שבע מצות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם.
מובא בסנהדרין נו, ע"ב:
מנהני מילי? (מאיפה יודעים שאדם הראשון נצטווה שבע מצוות?). אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (בראשית ב טז): "ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל". "ויצו": אלו הדינים, וכן הוא אומר (בראשית יח יט): "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'". "ה'": זו ברכת השם, וכן הוא אומר (ויקרא כד טז): "ונקב שם ה' מות יומת". "אלהים": זו עבודה זרה, וכן הוא אומר (שמות כ ג): "לא יהיה לך אלהים אחרים". "על האדם": זו שפיכות דמים, וכן הוא אומר (בראשית ט ו): "שפך דם האדם וגו'". "לאמר": זו גילוי עריות, וכן הוא אומר (ירמיהו ג א): "לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר". "מכל עץ הגן": ולא גזל, "אכל תאכל" ולא אבר מן החי.
אין הרמב"ם רואה בדרשה זו מקור ממשי למצוות בני-נח אלא אסמכתא בעלמא.
כך שהשם לא מעניש סתם.
התורה והמוסר חד הם ואין סתירה צריך לקיים את התורה וצריך לקיים את המוסר וצריך ללמוד ולהבין כמה שהתורה היא מוסרית.
על פי דברי הרב קוק – אמונת אדם היא טהורה רק כאשר המוסר הטבעי של האדם מתחזק וגודל בעזרת האמונה ואף עולה עליה בגודלו. אם האמונה עולה על המוסר הטבעי – זוהי אמונה פסולה!