14 שנים • aou aiu זה מזכיר שאלה של למה כתוב ארבעים יכנו וחכמים אומרים 39?
אם תגיד לגבי שתי השאלות שזה כולל את היום האחרון וזה לא כולל אז קלעת לתשובה ותבין שחכמים לא חולקים על התורה לגבי השאלה של המלקות.
נתן
שאלתך לא מובנת.
הכתוב מסביר שיש לספור עד יום המחרת של שבע השבועות: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" ויקרא, כג ; 15).
דעת – אמת
נתן
קרא שוב את הפסוק,
דעת – אמת
דוד סלע
מי שמכיר את המחקרים החדשים יודע ומבין שהדת שהתקיימה כ- 1000 שנה לערך-עד חורבן בית שני במאה הראשונה לספירה נעלמה עם המקדש. במקומה יצרו-ממש כך בהבל פיהם- יצרו חז"ל את היהדות מחדש. מי שמבין זאת אין לו בעיות עם הכתוב, אין צורך לתרץ, להסביר, לברר, להבהיר ולגרד בראש במבוכה. הכל ברור ונהיר, קיים ושריר כשמבינים את האמת.
מי שידבוק באמונת אבותיו כי ניתנה תורה משמיים ויחד עם תורה שבכתב ניתנה תורה שבעל פה -שזו המצאה כה שקופה של חז"ל ללא כל רמז לכך בתורה- ימשיך לגרד ראשו עד קץ כל הימים.
הצדיק היהודי
נתן
הצדיק היהודי
אז כתוב.
ואם יורך לקפוץ מהגג או להתפוצץ על איזה מגדל? הגם אז תהיה כאותם רובוטים מטורפים הנוהים אחר שולחיהם מבלי לשאול שאלות מיותרות.
אני שואל אותך, נתן, האם באמת תעשה אז "ככל אשר יורוך"?
משה עברי
אם אלוקים היה אומר לי לקפוץ מהגג הייתי קופץ כי הייתי יודע שלמעלה מחכה לי משהו טוב ניצחי ושכל הנאות העולם הזה לא שוות לי יחסית לשם והייתי יודע שמגיע לי מוות ואלוקים יותר משופט אדם שגוזר את דיני אבל אלוקים רוצה אותי כאן לתקן דברים לטובתי ולעולם ולא יגיד לי להתאבד.
כתוב בגמרא במסכת תענית כך:
"אשר לא ציויתי ולא דיברתי ולא עלתה על ליבי" (ירמיהו יט, ה).
"אשר לא ציויתי" – זה בנו של מישע מלך מואב, שנאמר: ""ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה", "ולא דיברתי" – זה יפתח (שנדר את ביתו לקורבן להשם וכתוב שלא שאל את פנחס גדול הדור והיה אומר לו שהנדר לא תופס כי אי אפשר לנדור בניגוד לתורה שמחויבים לה וחשב עצמו למלך חשוב ומגאוותו לא שאל את פנחס וחטא) "ולא עלתה על ליבי" – זה יצחק בן אברהם (שרק רצה שיעלהו למזבח שאמר העלהו לעולה ולא שישחוט אותו כמו שהבין אברהם ובסוף אמר לו שלא ישלח ידו אל הנער ולא שחט אותו ורצה שיחשוב כך כדי לשלם לו שכר על המסירות נפש).
גם אם השם יגיד למישהו להרוג מישהו אז הוא יותר טוב משופט בבית משפט שראה שמישהו רצח ע"י ראיות ויעניש אותו והשם ראה בעצמו ולא צריך ראיות וכ"ש שאם בשר ודם יכול להעניש אז השם יכול להעניש ואפשר לסמוך עליו ואם היה אומר לי משהו הייתי עושה אותו וגם אם המישהו נראה תמים אז השם יודע הכל שאינו תמים.
נתן
ניכר בך שאתה תוצר של חינך דתי מפחיד. ועצוב.
אבל אולי יום אחד תגיע לגאולה. חיים טובים לך.
הצדיק היהודי
"ככל אשר יורוך" – זו לשון רבים, ואין הכוונה לאלוהים בעצמו. ברור שאם אלוהים בכבודו ובעצמו יתגלה ויצווה אז כל אדם בעולם יקיים, ולו מתוך פחד. אבל זו הרי תשובה מתחמקת.
השאלה שנשאלת היא אם "יורוך" רבניך לגנוב, לרמות, לגלות סודות מדינה וכדומה מתוך נימוק שמדובר בחברה חילונית ובמדינה כופרת שמצווה למחותה מעל פני האדמה – האם תעשה או לא?
אריה.
החכמים לא יורו לרצוח או לגנוב וכו'… בטח לחילונים של ימינו בניגוד לתורה.
תינוקות שנישבו רובם.
נתן
האם אתה תקום ותסרב לרב או שתשכנע את עצמך שאם הרב אומר כנראה שיש לו סיבות טובות שאתה לא יכול להבין?
את האמת בבקשה נתן:
עדו
רבנים לא יגידו דבר כזה בחיים.
יש כללים מדוייקים וברורים כיצד לפרש את התורה ,כיצב ללמוד הלכה ואיך להסיק מסקנה, באיזה כלים וכללים משתמשים וכיצד. יש בזה המון פרטים, ורק מי שלמד את הפרטים ובקי בהם מוסמך להורות ולפסוק הלכה לציבור והרב כפוף למגרש של ההלכה.
לא כל רב הוא גם פוסק הלכה אלא יכול לומר הלכות רגילות אבל לא לפסוק במקרים שהמקרה ממש מורכב למשל שיש התנגשות בין 2 הלכות אז צריך רב פוסק שיכריע לפי כללי הפסיקה של התורה שכל אחד יכול ללמוד אותם וזה לוקח שנים.
אין בעיה של בל תוסיף או בל תגרע במקרה זה:
יסוד דברי המהר"ל, שאיסור "בל תוסיף" מחייב את החכמים לשמור על הבחנה ברורה בין נורמות תורניות ובין חקיקתם, הוא בדברי הרמב"ם:
הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להם להתיר איסורי תורה לפי שעה, מהו זה שהזהירה תורה: "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו"? שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהם ולקבוע הדבר לעולם שהוא מן התורה, בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה. כיצד… אם יאסור [בית הדין] בשר העוף [עם חלב], ויאמר שהוא בכלל הגדי, והוא אסור מן התורה, הרי זה מוסיף. אבל אם אמר: בשר העוף מותר מהתורה, ואנו נאסור אותו, ונודיע לעם שהוא גזירה, שלא יבוא מן הדבר חובה… אין זה מוסיף, אלא עושה סייג לתורה. וכן כל כיוצא בזה.
לפי הרמב"ם, איסור "בל תוסיף" מחייב את החכמים להודיע לציבור על מעמדה הנורמטיבי האמיתי של חקיקתם ונימוקיה, כדי שלא ייווצר רושם שחקיקתם שווה במעמדה הנורמטיבי למצוות התורה.
(זכותם להוסיף בסמכותם מהתורה: "ועשית ככל אשר יורוך").
אני אחזיר לך את השאלה: אם אתה עידו תאמר נגיד למישהו ח"ו לרצוח האם ישמע לך? תענה אני לא יגיד דבר כזה בחיים ולא תתחיל לחשוב מה הוא יענה אם אתה בחיים לא תשאל אותו שאלה טיפשית כזאתי.
נתן
ראשית כל יישר כוח על נכונותך לעמוד איתן בדיון לא פשוט עם רבים ממך, במחנה המנוגד להשקפתך.
וכעת לעצם העניין.
אתה טוען שהרבנים "לא יורו" לרצוח, או לגנוב וכו'". מהיכן לך שלא יורו לגנוב? מנין לך שלא יורו לרמות את מי שבעיניהם ראוי לכך?
למה הדבר דומה?
לאבי מורי או מפקדי או מנהיגי הנערץ, שעליו אומר כלדקמן:
"אעשה כל מה שיאמר לי; אני סומך עליו שלא יאמר לי לעשות מעשים שלא ייעשו; אבל אם וכאשר יאמר לי כדבר הזה – לא אעשה".
ואני חוזר על הסיפא שהיא חשובה מאוד: "לא אעשה".
האם עמדתך זהה לגבי רבניך אשר "יורוך"? אני מניח שאתה מציית להם כי הם פוסקי הלכה בעיניך. אני מניח שאתה נותן בהם אמון שלא יורו לך לעשות מעשים פסולים. עד כאן הכל הגיוני וברור.
אך מה לגבי הסיפא? אם וכאשר יקרה המקרה ויורו לך לבצע מעשים פסולים – האם תסרב להם?
אריה פרלמן
גם אני מכבד את יכולתך לעמוד בדיון.
לעצם העניין. בעיני המתדיינים כאן אתה הוא זה התינוק שנשבה. לאדם חופשי שאינו שבוי יש היכולת להפעיל את שכלו ולהחליט כיצד לנהוג ולפעול והאומץ להבין שהאחריות על ההחלטות בחייו הם שלו וכך גם התוצאות הנגרמות מהן ולא להשאירן בידי אחרים.
כבר יצא לשמוע על "חכמים" אשר הורו לצאן מרעיתם שלא לקבל טיפול רפואי מסוים (אתה מכיר את הויכוח בנושא ההשתלות, למשל) נושא בהם לאותם "חכמים" אין הידע המתאים ובכך הם חורצים גורלות. כן, גם לחיים ולמוות. לכן הפלפול ההלכתי כאן הוא חסר משמעות.
משה עברי
לאריה,
זאת שאלה נכונה וטובה אתה תהיה אחד מגדולי הדור אחד מ-לו' צדיקים.
אמרת דבר נפלא ויש לי סיפור בשבילך.
ע"כ למילתא דבדיחותא ועכשיו לנושא עצמו.
מצטער על האריכות אבל זה נושא ארוך ומורכב.
אז כך חכמים לא יכולים לעשות ככל העולה על רוחם וכך זה:
נאמר בתורה: "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה מכל הדבר אשר יגידו לך" (דברים יז, יא). "על פי התורה אשר יורוך" – אלו הגזירות, התקנות והמנהגות שיורו לרבים כדי לחזק את הדת ולתקן העולם. "ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה" – אלו דברים שלמדום חכמים באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן (כמו קל וחומר וכו'…) "מכל הדבר אשר יגידו לך" – זו הקבלה שקיבלו איש מפי איש.
רב רגיל שלא פוסק הלכה יכול לומר הלכות רגילות אבל במקרים סבוכים שיש התנגשויות בין 2 הלכות ויותר או משהו כזה רק רב פוסק יכול לפסוק הלכה והכל לפי דרכי הפסיקה שהועברו במסורת ישירות מהר סיני למשה וכן הלאה עד היום שזה גם ניתן בסיני הכל.
במקרים נדירים מאוד רק חכמים גדולי דור יכולים לעשות גדר למשל להעלות את העונש של התורה ברמה לדוגמא ומגיע לבן אדם עונש וחטא אבל הוא יודע מראש שאם יחטא חכמים יכולים להעלות את רמת העונש למשל מראש והיה צריך זהירות וגם כך אסור לחטוא ורק במקרים שיש פריצות גדר באותו זמן כהוראת שעה יכולים להעלות רמת העונש או משהו כזה (אם תשאל למה אז נגיד במשך אלף שנה היה יותר צדיקים ועונש התורה הספיק והייתה ירידת הדורות וחכמים העלו את העונש ובאישור התורה שנתנה להם וידעה מראש על זה: "ועשית ככל אשר יורוך". עונש התורה תמיד נכון אבל לעיתים כדי להעלוץ את רמת הדור צריך לשנות בהתאם ולא מטעות התורה אלא מצורך של פירצה. יש כאלה שלא אכפת להם למות למשל אז הדין תורה לא ישתנה במקרה שצריך להרגם אבל אם ירבו המשוגעים האלה אז התורה תיתן סמכות לשנות נגיד את הדין שלא תגדל הפירצה בדור).
עכשיו בקשר ללהוסיף מצוות ממש זה בתנאי שזה שיש פירצה בדור והם מתקנים אותה וכהוראת שעה ושיאמרו שלפי התורה זה מותר אבל הם אוסרים באופן זמני או כצורך (לעיתים הזמני הזה נשאר עד למשיח כי לא התבטל טעם התקנה אבל זה לא קבוע ובאם יגמר הסיבה אז יחזור להיתר כפי התורה) וגם לא מענישים מוות על הוראות חכמים שלא הורגים אנחנו את העוברים עליהם אלא מתים מיתה בידי שמים כלומר השם כבר יטפל בהם ולא אנו וכל זה ניתן לרב גדול דור מבחינת סנהדרין של פעם ובתנאי שזה לתקן פירצה של הרבה בדור ולומר שזה זמני ובסמכותו מהתורה "ועשית ככל אשר יורוך" וזה במקרים נדירים. חשוב לציין שאסור לשמוע לחכמים באם אומרים לאכול חזיר או עריות ודברים כאלה שברור שזה לא לתיקון גדרות וזה ענה לשאלה שלך ושל עידו שאסור לשמוע להם במקרים כאלה.
יש עוד מקרה שנביא אומר משהו והוכיח עצמו כנביא ע"י מופתים רציניים וניסיים ויכול לומר משהו בהוראת שעה ולומר שהתורה מתירה והוא אוסר או ההיפך וזה זמני וגם אז אסור לומר עבודת אלילים ודינו חנק באם אמר כמו שרשום בתורה אבל אם השם לא רוצה אז לא יצליח בניסים שלו והיום אין נביאים חוץ מעבודת אלילים שיכול להצליח גם באם אין זה רצון השם ובדווקא יתן לו להצליח ונדע אז שזה ניסיון ואסור לשמוע לו באם יצליח כי רשום בתורה במפורש שאסור להאמין לו במקרה ע"ז גם ע"י מופתים וזה בא כניסיון לנו.
נביא שחכם אז שווה לחכם רגיל ואין לו יתרון אלא ע,י מופת שעשה ולומר שזה הוראת שעה.
לפעמים גם תלמידי חכמים טועים. אפילו על משה רבנו, אדון כל החכמים ואדון כל הנביאים, מסופר שטעה שלוש פעמים. אנו אומרים שכל אדם עלול לטעות, גם ענק שבענקים. יש בתורה קרבן מיוחד שהסנהדרין צריכים להקריב במקרה שהורו הוראה מוטעית ועם ישראל נכשל אחריה, "פר העלם ציבור". מסכת הוריות פותחת: "הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם … פטור מפני שתלה בבית דין" (הוריות ב:א).
אם כן מה כוחו של תלמיד חכם? מסביר ספר החינוך (מצוה עח) שעדיף לילך אחרי חכמי הדור אשר טועים לפעמים, מאשר ללכת על פי דעתנו ולטעות כל הזמן. אכן גם מומחה טועה, אך זו טעות של מומחה, יש פתגם עממי שאומר "עם הארץ לעולם אינו טועה בהבנת התוספות …". לכן מותר לתלמיד להתווכח עם רבו, כמובן מתוך כבוד וחרדת קודש.
כאשר רבי יהודה הנשיא מקשה קושיה על רבי יוסי, הוא מקדים: "אנן עלובייא מקשייה על דברי יוסי" ומוסיף שכמו ההבדל "בין קדשי קדשים לבין חולי חולין, כך בין דורנו לדורו של ר' יוסי" (גיטין ו ז). יש אפילו מצות תוכחה של תלמיד לרבו כאשר לתלמיד נראה שאין הרב הולך בדרך הנכונה, כמובן בדרך הכנעה ויראה "לימדתנו רבנו ש…" (ברכות טז:).
אמונת חכמים איננה שטחיות. היא קשר עמוק, שייכות, קשר של חיים. יש להכיר באמת – לעומתנו, החכמים הם עולם אחר, פלנטה אחרת, הלא הם מסרו כל נפשם וכל חייהם להתעמק בתורת ה'. רבנו הגדול הרמב"ם כותב: ראוי להמון למסור משענתם על הנביאים בעלי העיניים האמיתיים ודי להם במה שילמדו להם, שהסברה הפלונית אמת. ואחרי הנביאים, החכמים החוקרים והרודפים ימים ולילות, הסברות הדעות, כדי שידעו איזו מהן אמת, ואיזה מהן שווא (אגרת תימן. מוסד הרב קוק, ירושלים, עמ' קסו). לכן יש לנו אמונת חכמים, אמון בחכמים, אמון במוסרי התורה מאז ועד הנה: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים והם מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (אבות א:א).
אמונה זו היא האמונה בתורה שבעל פה, האמון הזה הוא עצם חיינו.
מדברי הרב אבינר משמע כי הרב אכן יכול לטעות, ובכלל זה בית הדין הגדול שבירושלים. ההוכחה לכך היא העובדה שהתורה מורה לנו כיצד לנהוג ואלו קורבנות להקריב במקרה שבית הדין הגדול טעה בהוראה. יחד עם זה אנו חייבים לציית לדבריהם כי הם המומחים ואין לנו טוב מזה.
כאמור, גם חז"ל הכירו בעובדה שבית הדין הגדול עלול לטעות בהוראה, ובדבריהם אנו מוצאים דיון בנוגע לשאלה מהי מידת הציות הנדרשת מן הציבור במקרה בו ברור לאישיו כי ההוראה בטעות יסודה. בעל "תורה תמימה" מבאר שרק אם נראה לך כן, אז מחויבים לשמוע להם באומרם על ימין שהוא שמאל … אבל אם באמת אומרים על ימין שהוא שמאל, כגון שמתירים את החלב ואת העריות בודאי שאסור לשמוע להם.
דברי בעל "תורה תמימה" מבוססים על גמרא בתלמוד ירושלמי (הוריות א:א):
יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין תשמע להם, תלמוד לומר: ימין ושמאל. כשיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל.
כאן המקום לברר מה יהיה הדין אם אכן ברור לנו כי בית הדין הגדול במכוון טועה ומטעה. מסתבר שאף לדעת רמב"ן – הסובר שלדברי החכמים ניתן תוקף של אמת בדיעבד (כמבואר לעיל) – אם החכם או החכמים פוסקים באופן מכוון בניגוד להלכה המפורשת, אז התורה לא נותנת תוקף הלכתי לדבריהם ובמקרה כזה לא תהיה חובה להישמע להם .
אם טעינו בגלל החכמים הם יענשו ואנחנו פטורים.
למשה עברי:
ברור שלא בכל מקרה פונים לרב ורב יאמר לך אם אתה חולה ללכת לרופא אבל הוא יכול לברך אותך וגם לתת עצה איך לא תחלה מראש ואיך לעזור למחלה ולמנוע אותה לעיתים גם כשבאה.
יש רבנים מחופשים לרבנים עם קמיהות ושטויות ומרמים את הציבור והם לא יודעים על ימינם ושמאלם והם חילונים מחופשים שגידלו זקן וכו'… ורוצים כסף – צריך ללכת לרב אמיתי ולא חסר.
ראינו כי חכמי התורה מתרחקים מענייני חולין. עם זאת, אין הם נמנעים לגלות הבנה טובה ועמוקה בכל תחומי החיים. התורה, שאותה הם לומדים בעמל רב, עוסקת ברבים מענייני העולם הזה לצורך הדיון ההלכתי, מן הפשוטים שבהם ועד למסובכים ביותר. לכן החכם, אף שאינו מבלה את זמנו בענייני העולם הזה, יכול להיות בקי בהם. כפי שכבר הוזכר, ניתנת לחכם עזרה משמים המאפשרת לו לעמוד על סודם ועל טיבם העמוק של הדברים.
דוגמה טובה לדברינו ניתן למצוא אצל מי שהיה מופת הדור הקודם, מרן ה'חזון איש' זצ"ל. הרב היה שקוע בכל מאודו בלימוד התורה, בקיום מצוות ובעזרה לזולת, ואף על פי כן היו ידיעותיו בכל שטחי החיים מפליאות ביותר:
"חידה לדור היו ידיעותיו היסודיות והמקיפות בשטח הרפואה. יהודי שלא קרא ולא שנה בספרי הרופאים, לא ביקר באוניברסיטה, לא עסק במחקר, ואף על פי כן היה בקי בכל סודות הרפואה בהיקף ובעומק שאי אפשר שלא להשתומם עליהם. גדולי המדע, פרופסורים בעלי מוניטין עולמיים, היו כנדהמים בכל הזדמנות שהקשיבו לדבריו, בדברים אשר נחשבו כ'טאבו' לגבי אנשים זולתם: 'בעצמי נכחתי במקרה נדיר שהרופאים ידעו עליו רק בתאוריה, וה'חזון איש' ידע לאבחן אותו בבהירות מקסימה ולייעץ בפרקטיות כיצד לטפלו בו', סיפר אחד מהם.
סח ד"ר נחמן פריי, מגדולי הרופאים בארץ, שנזדמן לו כמה פעמים להיווכח בעושר ידיעותיו הרפואיות של ה'חזון איש'. פעם אחת שוחח עמו קרוב לשעתיים בנוגע לסוג נדיר של חולי בעמוד השדרה, העלול לגרור בעקבותיו שיתוק כללי. ה'חזון איש' הוכיח בקיאות והבנה נפלאה בתהליכי המחלה, בסיבותיה ובדרכי חיסולה – כרופא גאון ממש.
גם ד"ר נחום קוק, מנתח ותיק במרכז הרפואי 'הדסה' בירושלים, הכיר את ה'חזון איש' מקרוב, והוא מספר בהתפעלות על יכולתו להשיב ולהכריע בשאלות רפואיות מסובכות: 'לא כדברי נבואה סתומים'. הוא הדגיש שמכל התשובות שהשיב ה'חזון איש' לחולים, היה ניכר שהוא מתמצא בכל צדי הבעיה הרפואית כמומחה לעילא. כמעט תמיד היה מוסיף להכרעתו הסבר קצר, ממצה ומשכנע, שאף רופא ישר אינו יכול לבטל או להפריך אותו.
פרופ' ה' אשכנזי, מנתח מוח בעל שם עולמי, ראש המחלקה הנוירו-כירורגית בבית החולים 'ביילינסון', מספר שקִיים מגע הדוק עם ה'חזון איש' בהרבה מקרים קשים. על פי רוב, כשהיה קובע שצריך לנתח את פלוני במוחו (עקב גידול סרטני וכדומה), בני המשפחה הלכו לבקש את הסכמתו של ה'חזון איש'. לא פעם ביקש ה'חזון איש' לברר פרטים שונים לפני שהכריע אם לנתח אם לאו. הוא היה מנסח בכתב את שאלותיו על גבי פיסת נייר קטנה, משגרה בידי השואלים אל הפרופסור ומקבל באמצעותם את תשובתו. 'תמיד התרשמתי', אומר הוא, 'רושם עמוק מן הנכונות ומן הטעם של השאלות, שלימדו על ישרות השכל ועל הבנה חודרת בכירורגיה מוחית. בשאלות שהציג קלע תמיד אל נקודת השורש, אל מרכיבי הבעיה, והיה כמו לופת אותה בלב לבה. ואמנם בכמה מקרים גורליים שיניתי את דעתי לאחר שהתרשמתי רושם חדש לאור דבריו הצודקים'".
[פאר הדור, כרך ד, עמ' קכז ואילך; וראה שם עוד מעשים רבים בנושא זה]
במקביל לגאונות על-טבעית זו, בלט יחסו הלבבי והאוהב של ה'חזון איש' לכל מי שפנה אליו:
"המחסור והדחק היו מנת חלקו של ה'חזון איש' תמיד, מבלי שיתאונן על כך. היה טוב בעיניו כך, אבל לאחרים ביקש שיהיו מבורכים בכל טוב, כבני מלכים לכל דבר. הוא גילה הבנה יוצאת מן הכלל למשאלות לבם של כל איש ואשה, והשיב לשואליו כפי שיאות להשיב, לטוב להם, אף כי ביחס לעצמו גרס אחרת. לשאלתו של רבי שמואל ואזנר, אב"ד זיכרון מאיר, כיצד מתיישבת סתירה זו, השיב ואמר: 'אני לא חי בעולם הזה … אבל את העצות אני מייעץ לאנשים מהעולם הזה. צרכים גשמיים של הזולת – הם לגביי רוחניות!'".
הבנה מפליאה זו בענייני חולין, אפילו המסובכים ביותר, קיימת בגלוי ובסתר אצל כל גדולי ישראל, יחד עם אהבת הבריות הגדולה שלהם.
תפילת החכמים על רפואה שלמה לחולים
רפואה לחולים שבאה בזכות החכם בתורה מוזכרת בתלמוד:
"כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר: 'וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה' (משלי טז, יד)".
[בבא בתרא קטז, א]
מעיד בעל ה'נימוקי יוסף' (שם): "המנהג בצרפת שכל מי שיש לו חולה מבקש מפני הרב תופס ישיבה שיברך אותו". 'רב תופס ישיבה' – היינו חכם גדול בתורה ומרביץ תורה לרבים. טעם הדבר מבואר בספר 'נועם אלימלך' (פרשת חוקת):
"הנה התורה היא מרפא לכול. ולכאורה אסור להתרפאות בדברי תורה, אלא שהעניין הוא כך שהרושם הנשאר באדם והקדושה שנרשמת בו על ידי לימוד התורה – על ידה יכול האדם הזה לרפאות חולים. וזהו 'זאת חוקת [התורה]', מלשון חקיקה הוא – רושם הנשארת באדם מהתורה".
בכוח החכמים אף לשנות את דרכי הטבע
כוחו של חכם רב הוא לפעול ישועות למעלה מדרך הטבע ולחולל נסים כשהשעה צריכה לכך, כדברי רב האי גאון:
"דע כי דבר זה היה מקובל אצל צדיקים ולא היה אחד מכחיש בו, כי הקב"ה עושה אותות נוראים על ידי הצדיקים, כמו שהוא עושה על ידי הנביאים".
[עין יעקב, ב'הכותב', חגיגה פב]
וחידוש גדול מגלה בעל ה'עקידת יצחק' כי:
"שינוי הטבע על ידי תפילת הצדיקים הוטבע בכל כוחות הטבע מראשית יצירתם מבוראם, להשתנות כחפץ הצדיקים".
ע"כ דברי ומכאן דברי אדיר חברי הטוב נ"י שענה כאן שלא עלו תגובותיו שמה.
ליוסי – הסכת ושמע:
ההוראת שעה של דבורה הייתה מלית ברירה כי לא היה מי שראוי לשפוט משפט אמת שעם ידע גדול כזה ורק היא ושלא יעוות הדין צריך כך חוץ מזה שגם היא לא הייתה הזאת שמתווכחת עם העדים אלא פסקה לדיינים את הגזר דין הסופי אחרי שכתבו לה או משהו כזה את כל הדיונים שהיו ביית משפט והיא הכריעה בשתי מילים כך שלא דיברה הרבה איתם.
התורה היא תורת חיים ולא משתנה וקבועה לעומת החוקים של החילונים שכל פעם משנים אותם כי לא טוב להם בהם.
לפי כולם שן תחת שן זה בממון. הרמב"ן אמר שצריך לשלם ממון כמו השן ולא לעקור לו את השן וכן הלאה צר לי לאכזב אותך שלא הבנת אותו.
אפילו הרמב"ם שנחשב כאחד שאומר כפשוטו של מקרא בד"כ מפרש פה שזה ממון וכך:
ומנַין שזה שנאמר באיברים: "עין תחת עין" וכו' תשלומין הוא? שנאמר: "חבורה תחת חבורה" (שמות כא, כה). ובפירוש נאמר: "וכי יכה איש את רעהו באבן או באגרוף" וגו' "רק שבתו יתן ורפא ירפא" (שמות כא, יח-יט). הא למדת ש"תחת" שנאמר בחבורה [משמעו] תשלומין, והוא הדין ל"תחת" הנאמר בעַין ובשאר איברים.
ואולם דומה שהפתרון לסתירה זו מצוי בדברי הרמב"ם עצמו שם בהלכה ג:
זה שנאמר בתורה: "כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו" אינו לחבול בזה כמו שחבל בחבירו, אלא שהוא ראוי לחסרו אבר או לחבול בו כמו שעשה, ולפיכך משלם נזקו.
פרוזבול.
השם מצפה וציווה לעשות צדקה וחסד ושילוו וגם בסמוך לזמן השמיטה ולמרות שהכסף לא יחזור אם זה בסמוך לשמיטה אז שיהיה במתנת צדקה. מה לעשות שהייתה מאוחר יותר באיזה שלב ירידת הדורות ואנשים לא רצו להלוות בסמוך לשמיטה שפחדו שלא יחזור אליהם כספם (למרות שאין גניבת דעת שיודעים מראש שלא יחזור ובגדר מצוות צדקה) והילל תיקן פרוזבול שהכסף יחזור וכך ילוו גם בסמוך לשמיטה כי מעיקר הדין לא היה צריך פרוזבול והיו צריכים להלוות גם בסמוך לשמיטה והסתדרו כך הרבה דורות ובא דור מסוים – ירידת בדורות – וקלקלו המון וכמעט שלא הילוו בסמוך לשמיטה ומאז עשו פרוזבול ובמצב דיעבדי כדי שהמחריטים ילוו למרות זאת.
בסרטון שהבאתי בסרטון הקודם של הרב זמיר הוא הביא מחקרים שמדברים על ההבדלים בין גבר לאישה.
פאה התירו באירופה בגלל האנטישמיות והגזירות שם ולכן לאשכנזיות היה מותר ללכת עם פיאוןת צנועות מלית ברירה – פיקוח נפש.
גדול הדור הרב עובדיה יוסף פוסק שהיום אסור להן פיאות כי כבר אין גזירות:
http://www.youtube.com/watch?v=EQV0qKUsxXM&feature=player_detailpage
אנחנו עם חטאינו הבאנו עלינו את השואה.
כמו שאבא שמחטיף לבן שלו כדי ליישר ולחנך אותו וזה לטובתו כך פה רק שחטאנו ממש הרבה וכן העונש והכל כיבוס ולטובתנו.
לעידו,
ממזר כמוהו כנכה מלידה ונענש על גלגול קודם שלו שחטא בו והכל בא בחשבון.
להמחשה הנשמה זה האני האמיתי החושב המבין המרגיש וכו'… והגוף זה כמו בגד שזז עם היד אבל הוא לא חי אלא היד מזיזה אותו וכך הגוף זז אבל הוא כבגד שהנשמה מזיזה אותו והיא החיה האמיתית ובגלגול קודם היית אותו אתה אמיתי ובגלגול זה החלפת בגד – גוף.
הסבירו לך כבר שהספר תורה שמצאו בסיני זה היה הספר שהשם הכתיב למשה ומשה כתבו במו ידיו ואילו עותקים שלו כמו שיש היום כאלה היו למכביר.
משה עלה להר אבל כל העם ראה אותו שם ובטח שאת הרעש והאורות והברקים שבשמים והכל ראו זאת.
נתן
הצלחת להוכיח שהדימיון האנושי הוא כלכך מפותח ומתוחכם, שאדם יכול לכתוב עבודת דוקטורט ולהגן עליה בנחישות ראויה להערצה, על דברים שהם מנותקים מן המציאות.
איתי
מתוך תשובתך, קיבלתי מענה רק לצד אחד של המטבע. כלומר: אם גדולי הדור יורו על דברים שהם מנוגדים תכלית הניגוד לתורה – ייתכן סירוב להוראתם.
כאן הם כביכול אומרים: 'אנו מודעים לכך שהוראותינו נוגדות את התורה – אולם עשו כן בכל זאת, מטעם כזה או אחר'. במקרה הזה נתונה בידך היכולת להכריע בין מצוות התורה מקדמת דנא, לבין הוראות הרבנים שפורסמו אתמול בבוקר, וייתכן שתכריע בעד התורה.
אולם מה באשר לצד השני של המטבע?
מה אם יורו לך הרבנים לבצע מעשים שלשיטתם דווקא תואמים את התורה? אתן לך דילמה לדוגמא: מחר יאסרו עליך הרבנים להישמע להוראות אישה – מפני שדעתן קלה ושיקוליהן אינם שיקולים וגו'. ולא זאת אף זאת: הוראת הרבנים היא לעשות זאת בראש גלוי ובהתרסה, ולא בתרגילי התחמקות ועקיפין, כדי להרים את קרן התורה ברבים וגו'.
ואיתרע מזלך והממונה עליך בעבודה היא אישה, ואין לך אפילו שהות של יום אחד לחפש עבודה אחרת. אתה נאלץ – בהוראת רבניך ("אשר יורוך") לסרב למלא אחר הוראותיה של הממונה עליך החל משמונה בבוקר למחרת, וזאת באופן גלוי ומתריס כאמור.
ונניח שתפוטר לאלתר ללא פיצויים (כי החוזה שאתה חתום עליו שולל פיצויים במקרה של חוסר משמעת), לא תוכל לשלם את שכר הדירה ותיזרק עם משפחתך לרחוב, בלילות חורף קרים וסוערים מאוד שהם סכנת נפשות מיידית.
האם תקיים את הוראת רבניך?
וגם אם תחליט לקיים, כי משמיים יעזרו וגו' –
האם, לשיטתך, נתונה בידך הזכות להפעיל את מצפונך, את שיקול דעתך האישי – ולסרב?
אריה פרלמן
נו טוב, גם כושי נולד שחור שלא באשמתו אז אולי גם הוא נענש ואם כך הרי שאברהם לינקולן היה רשע מרושע שביטל את העבדות. לפחות זה מה שחשבו אז אנשי הדרום בעלי העבדים – אתה בחברה טובה נתן.
אני מבין שאנחנו ממשיכים דיון מתגובה אחרת, כן ענו לי וענו לדברי ההבל שלהם כבר אבל אני אחזור – אם היו עותקים רבים של ספר התורה מה הרבותא בספר שמצא שפן הסופר? אולי זו סיבה לשמחה גדולה שנמצא הספר המקורי אבל למה שהמלך יקרע את בגדיו מרוב צער על שלא ידע מה שכתוב בספר?
אבל זה רק סימפטום למשהו עמוק הרבה יותר, האתר הזה מלא הוכחות לכך שחז"ל עיוותו וסילפו את התורה והמציאו דברים שלא מופיעים בה כלל. כך גם לגבי ההסבר שלך על דבורה הנביאה – המצאה פרועה שלך או של איזה רב עם עדת חסידים שוטים שבדה דברים מדמיונו כדי להתאים אותם למציאות של ימינו. זו אולי הסיבה לכך שחרדים – במיוחד האדוקים שבהם – לא באמת מכירים את התורה למרבה האבסורד.
עדו
ויתרה מכך למה בכלל ללכת לחזון איש ולא לפתוח את מדור רפואות חז"ל כאן משמאל, לעשות כעצתם, להירפא ולברך הגומל ??
אכן תמיהה ופשר לה אין ?? חוכמתם ויכולתם של רבנים בימינו כה גדולה ברפואה כך שאנשי הרפואה עומדים נדהמים מדוע לא ללכת ולעשות כעצתם ? ואם הם ננסים לעומת חז"ל מדוע לא לשמוע לדברי רפואות חז"ל ??????????.
אבל המציאות שונה משטף ההבלים של המאמין נתן. שונה בתכלית השינוי, כמובן. רק לקרוא את מדור "רפואות חז"ל" יבהיר לכל בעל תבונה נטול הבלי אמונה את נלעגותה של אמונת הדתיים בימינו שהופכים אנשים שחיו לפני 2000 שנה וחוכמתם לא היתה מעבר לידוע בזמנם (ובמקרים רבים פחות…) ל"בעלי ידיעה אלוקית". אכן לקרוא את שטף הגיגיו ולהבין את דרכם של הדתיים לשטוף אותך בהמון, המון מילים שמשמעותם גיחוך, טמטום אמוני והבל קיומי אך לעוטפם במובאות מהמקורות, לסבכם, לפתלם כך שתאבד רגליים וידיים. אך הוא הגיע לאתר של יהודים חכמים וחופשיים. לא ניתן להפילנו בכגון דא כפי שנופלים תינוקות בני רבן בהבלי אמונה. לא ולא. למדנו מסבותינו הכופרים והצדיקים שלא לחינם שנו, פרשו וכפרו בהבלי הדת. ואנו מכבדים סבותינו הצדיקים. וממשיכים בדרכם בגאווה.
הצדיק היהודי
חזקה עלינו שכל הרואה בהם מקור חיוב ממשי וקונקרטי למעשי היומיום בתחילת המאה ה-21 הרי שהוא "מן המשוגעים". ותו לא.
קרא החומר-התחל מהקונטרסים ונדון על השגותיך-אם יהיו-בנושאים אלה.
הצדיק היהודי
צבע שחור זה לא אומר שצריך להעביד את הכושים…
כשמצאו את הספר תורה המקורי שניתן בסיני – שזאת סיבה טובה לשמוח – הוא היה גלול על מקום נבואת זעם על העם והמלך והמלך ראה בזה סימן לא טוב ולכן קרע את בגדיו
אין נבואה היום ורק לרבנים ממש גדולים כמו הרב מרדכי אליהו זצ"ל כששאלו אותו אם ללכת לרופא או לא אז הוא ענה כי הייתה לו רוח הקודש.
יש ספרים שלמים על ניסים שהוא עשה.
הגמרא היא לא ספר רפואות, כך שהיא לא עוסקת בכל סוגי המחלות (נגיד היא לא עוסקת בעישון וסרטן). גם שאם מישהו נפצע בתאונה ל"ע נגיד, אז הוא צריך רופא ולא יעזרו החיים הבריאים שלו
חכמים לא יגידו להתפטר מהעבודה בגלל זה. בטח ובטח במקרה של פיקוח נפש שאין עבודה אחרת אז פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה חוץ מ-3 דברים: ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים.
על פי דברי הרב קוק – אמונת אדם היא טהורה רק כאשר המוסר הטבעי של האדם מתחזק וגודל בעזרת האמונה ואף עולה עליה בגודלו. אם האמונה עולה על המוסר הטבעי – זוהי אמונה פסולה!
נ.ב. צריך לעשות לך רב שהוסמך מגדולי הדור עד משה רבינו ברצף… הסמכה של המדינה לא הופכת אותו לרב אלא תלמיד חכם, אא"כ הוא עשה הסמכה בנוסף מגדולי הדור, כמו שאמרתי.