תנך הוא ספר שנכתב על ידי גברים על גברים ועבור גברים- אין בתנ"ך מקום לנשים, בעצם יש, כל הסיפורים על נשים מציגות אותן כטפשות , רמאיות, רשעכות, מניפולטביות ולצמער , נפקניות.

חווה, בנות לוט, שרה ( ששולחת את הבן הבכור של בעלה למות במדבר ולא משנה למה , לא זורקים ילד )

נכון , גם לבעלה חסר עמוד השידרה יש חלק באשמה , הוא זורק ילד אחד למדבר ואת השני הוא עומד לשחוט – אמרו לי , זה לא אני , שמעתי קולות.

רבקה מרמה את יצחק ועדיפה בן אחד על משנהו, רחל מחביאה מבעלה את הטרפים , מרים נדונה ליהות עלובה , לא נשואה ומצורעת, צפורה , כושית, רחב זונה, תמר מרמה את חמה, רות מניפולטבית ורוקמת קנוניה עם חמותה , בת שבע עושה פרובוקציה למלך ועוד ועוד ועוד אחת לא יוצאת נקיה -וכשהן קוראות תיגר על עליבותן הןמגורשות אל תוך הבית בבחינת "כבוד בת מלך פנימה" עוד אמירה גברית שבאה לאמר, דעי מי את ומי שולט בך ובגורלך אביך אחיך בעלך ובסוף בנך – ולך , לך אין דבר בעולם אפילו לא אהבה שאינה תלויה בדבר , אפילו זה לא.