וכי לא ראית בתורת הנגלה הבלים מחורפנים שכאלו, ואף הזויים מאלו, שאתה עוסק בתורת הנסתר?

ומה תאמר על השקלא וטריא דלהלן של הרב הגאון המטורלל על כל הראש מנשה קליין (שנסתלק לגנזי מרומים לפני זמן לא רב)?

שו"ת משנה הלכות חלק טו סימן כז

להצטרף למנין אדם שנוצר ע"י ספר יצירה

מע"כ וכו'

ובדין אדם שנוצר ע"י ספר יצירה אי ראוי להצטרף לעשרה והחכ"צ ז"ל בתש' סי' צ"ג כתב שאינו ראוי להצטרף לעשרה לדבר שבקדושה ובס' ברכ"י א"ח סי' נ"ח הביא בשם גאון אחד ראי' לדבריו מסגיא דברכות דלמה שחרר ר"א עבדו והלא הי' לו לברוא אדם ע"י ספר יצירה, ובילקוט הגרשוני הבי שהוא בן הגאון בעל שער אפרים, וז"ל ושמעתי ממו"ח הגאון ר' עמרם בלום שליט"א (זצלה"ה) וכן מצאתי אח"כ בלקוטי חבר בן חיין ח"ה דף ס"ד דאין

מזה ראי' דאטו יהא נוצר ע"י ס' יצירה עדיף משאר ישראלים דבעי להיות בן י"ג ובזה דוקא נסתפק הח"צ אבל באותו יום שנוצר ודאי לא מצטרף לעשרה והוא פשוט ותימה על הברכ"י שלא הרגיש בזה.

ולפענ"ד אסקופה הנדרסת יש לחלק לפ"מ שכתבו דשיעור גדלות באיש ישראל הוא מהללמ"מ וחלקו בין קטן ישראל לקטן עכו"ם דב"נ קטן כל שהוא בר דעת הרי הוא בר עונשין ולא כן בקטן ישראל ועיין רמב"ם פ"י מהל' מלכים ה"ב וח"ס יו"ד סי' קפ"ד וסי' שי"ז דב"נ קטן על ששכלו שלם אפי' לא הביא ב' שערות ואינו י"ג שנים ועיין גם בית שערים למרן א"ח סי ל"א, והנה אמרו ז"ל שור בן יומו אקרי שור כלומר כל הדעת שיש לו היום בבן יומו יהי' לו גם לאחר עשרים שנה כי הוא נוצר בדעת שלו והגם דאיכא

שור פקח כמ"ש בגמ' ושור שוטה מ"מ הכל עולה למקום אחד לענין עונשין, וכן באמת באדם הנוצר נוצר בדעת טבעי ואנושי וכל שיצא ובא לכלל פעוטות זה הדעת והשכל האנושי ובשכל זה הוא נוצר לחיות בו כל ימי חייו, אלא שב"נ נוסף להם על החי' שנצטוו בשבע מצות ב"נ, וכל זה בב"נ שאין לו דעת תורה א"כ נצטוה לשמור הז"מ וללכת בדרכי החיים של כל העולם, ובגמ' ברכות נ"ח ע"א רב נגדיה להאי גברא דבעל מצרית וכו' ולבסוף מסרו לערכאות ונעשה לו נס, ויצא א"ל ההוא גברא עביד רחמנא ניסא לשקרא א"ל

רשע לאו חמרא איקרי דכתיב אשר בשר חמרים בשרם וכו' והנה לפי שאין להם תורה הרי בשר חמורים בשרם אלא שהחמור יש לו דעת להכיר אבוס בעליו והב"נ יש לו דעת טבעי ועל דעתו הוא נדון.

אבל בני ישראל שניתן להם תורה וחכמת התורה היא חכמתם, והדעת הפעוטי אינו דעתם כלל אלא דעתם דעת תורה ולא נקרא זקן אלא מי שקנא חכמה והאי חכמה לא נקנית עד שנת י"ג ע"פ רוב אם לא על כולם שיעור עונשם משונה מב"נ שגם דעתם משונה וישראל אין עונשים אלא על דעת תורה שנצטווה על התורה. ולפ"ז כתבתי במקום אחר להסביר שיטת חכ"א (בשו"ת שדה יצחק סי' ט') עבד כנעני שחייב במצות כאשה אימתי נעשה בר מצוה

וכתבתי כיון דעבד אסור לו ללמוד תורה רק במצות דידי' לקיים ממילא נדון כאשה ועיין משנ"ה ח"י סי' רמ"ז באריכות.

אלא דלפ"ז יש לומר נמי באדם שנוצר ע"י ספר יצירה ולא יהי' לו דעת יותר בי"ג שנים מהיום כי אדם כזה אין לו דעת וממילא אין נפ"מ אצלו בין יום שנולד בו ובין י"ג שנה אלא הו"ל כשור בן יומו דאקרי שור דלא יהי' לו דעת יותר א"כ לכאורה הא דדחו ז"ל שלא עדיף מישראל לכאורה לאו דחוי' היא והנפ"מ דישראל עד י"ג אכתי לאו בר דעת הוא ועתיד להיות שפיר אינו מצרף משא"כ הנוצר ע"י ספר יצירה שאינו בר דעת ואינו עתיד להיות בר דעת יותר, ואי נימא דמצטרף אין נפ"מ בין יום אחד לי"ג שנים שהרי תינוק

שנולד אינו יכול ללכת על הרגלים והוא קטם וגדל מידי יום יום וזה הנוצר מסתמא נוצר בגדלו ולא ישתנה לא בגוף ולא בשכל כנלפענ"ד, אלא דמ"מ משום הא גופי' כיון דאיננו בר דעת ואינו מדבר א"כ א"א לו לצרף לדבר שבקדושה ג"כ וקיי"ל חרש שוטה וקטן אין מצטרפין וצ"ע.

בלו"נ, מנשה הקטן

אכן, זה מה שמצאתי בעגלה המלאה שלהם. ואם חשבת שמרן הגר"ע יוסף אינו עוסק בחוכמה זו אינך אלא טועה. ואולי אביא מחןכמתו אשר חלק לו הקב"ה, בל"נ.