שלום מתן

זו דוגמה נפלאה הממחישה את העיסוק האובססיבי בדקדוקי העניות של דת יהודית – וכי מה יש לצפות מקהילה סגורה במשך אלפיים שנה? קהילה סגורה מאונס ומרצון; מאונס השלטון הנוצרי והמוסלמי שהתייחס אליהם כבני חסות, ומרצון – ליהודים הדתיים היה נוח להסתגר כדי לשמר את אורחות חייהם הייחודיים. מה שנותר להם הוא לעסוק "בהבלי התלמוד" ובדקדוקי עניות שאפשר להגדירם כהפרעת אובססיה קומפולסיב (OCD). ראה למשל את עיסוק הגמרא "באיזו אבן מותר לקנח את פי הטבעת בשבת" וכיוצא באלה רבים למי שמכיר את "הוויות" התלמוד.

הנה בתלמוד (שבת סא ע"א) מובאים שתי דעות מהו סדר נעילת הנעליים: רבי יוחנן טען שיש לנעול את שמאל תחילה בדומה לליפוף רצועת התפילין ביד שמאל, וחכמים אחרים טוענים הפוך: יש לנעול ימין תחילה בדומה לחשיבות יד ימין ורגל ימין הכתובים בתורה (ויקרא, ח; 23) שצד זה הוא פעיל יותר במעשה הקורבנות. זה נותן חשיבות לשמאל ואלה נותנים לימין וכיצד ינהגו בני הקהילה הלכה למעשה?

שלוש דעות (אני מאריך כדי להבליט את העיסוק האינסופי בשטויות אלו):

1. אפשרי לנהוג כדעת האומר שמאל תחילה ואפשרי כדעת האומר ימין תחילה.

2. מומלץ לצאת ידי חובת שתי הדעות, כיצד? ינעל ימין תחילה, ולא יקשור, לאחר מכן ינעל שמאל ויקשור שמאל ולבסוף יקשור ימין. כך נתן חשיבות לימין בנעילתה תחילה , וחשיבות לשמאל בקשירתה תחילה.

3. אין צורך להקפיד בסדר נעילת הנעליים.

להלכה הוכרע בשולחן ערוך: "ינעול מנעל ימין תחלה ולא יקשרנו, ואח"כ ינעול של שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ב, סעיף ד).

וכיצד ינהג במנעלים שאין בהם שרוכים?

"ובמנעלים שלנו, שאין להם קשירה, ינעול של ימין תחלה" (שם).

עוד נשפך הרבה דיו על סוגיה זו כמו השאלה מה הועילה "פשרת" נעילת ימין ולא לקשור (עיין בבית יוסף סימן ב) וכאלה פלפולי פלפולים.

בזה לא הסתיימה פרשת נועלי הנעליים, גם "יודעי סוד" רוצים ליטול חלק בעיסוק ההבלי ולהפיח קצת רוחניות בנעילת הנעליים. הנה כך כתב הרב ישעיה הלוי הורוביץ: "והטעם כי גדולת האברים זה למעלה מזה היא מצד התפשטות הנשמה בהם, שבאבר זה יותר מעלת ההתפשטות מבזה, אם כן לא מדרך ארץ היא להגדיל הנשמה על הגוף כולו ולהמליכה, ולראות שיהיה הגוף נכנע תחת הנשמה הולך בדרכיה, שיהיו חולין נעשין על טהרת הקודש, דהיינו הגוף ימשוך אחר הנשמה. ויחשוב כי הגוף הוא תיק ונרתק הנשמה, על כן ראוי לדמות לה" (השל"ה הקדוש, שער האותיות, אות ד).

ובפלפול מיסטי הרחיב הרב חיים ויטל בשער הכוונות דרש ברכת השחר:

"ונבאר עתה ענין המחלוקת הנזכרת לעיל [אם ינעל ימין תחילה או שמאל] כי הנה ימין ושמאל הם בחינת הזכר והנקבה ובהיות אימא מלבשת בניה זו"ן [זכר ונקבה] על ידי החשמ"ל [גימטריא מלבוש] הנזכר יש ספק בדבר אם בתחילה מתפשטת בז"א ואחר כל מתפשטת בנוקבא וא"כ נמצא כי מנעל ימין שהוא הזכר ינעול תחילה או אם נאמר כיון שעיקר תועלת הנעילה הזאת היא לצורך הנקב' שהיא קרובה אל הקליפה כנז"ל….." ואין סוף להזייה.

בברכה

דעת – אמת