אין לך תשובה הולמת יותר מאשר עדותם של הרבנים עצמם:

לכן נצטט דבריהם מבלי לגעת.

כך כתב הרמ"ה (ר' מאיר בן טודרוס הלוי, 1170-1244 למניינם, שעליו מסתמך נוסח קורן, מסורת סייג לתורה, הקדמה): "חשתי להחלץ ולדרוש ולחקור אחר הספרים המוגהים והמדוקדקים ואחר המסורות המדוקדקות, ולעמוד על מחלוקתם ולנטוש ספרים חדשים מקרוב באו, וללכת אחר הישנים הנאמנים ולנטות בהם אחר הרוב, כדרך שנצטווינו מן התורה בכל דבר המחלוקות – ללכת אחר הרוב, שנאמר: "אחרי רבים להטות".

1. כלומר, הנוסח של קורן מבוסס על הכרעה מתוך רוב ספרים שהיו מונחים לפני הרמ"ה, הרי לך עדות מפורשת מפי בעל המסורה עצמו , שאין זה נוסח אותנטי אלא הכרעה של הרב עצמו על פי שיקול דעתו.

כך כתב בהקדמתו בעל המנחת שי, (הרב שלמה יחיאל שהוא מבעלי המסורה ועל פיו תוקן נוסח קורן) : "והיה כי ארכו לנו הימים בגלותנו כשלו ברכנו ורפו ידנו וכו' כי לא לבד נעשית התורה כשתי תורות אלא בתורות אין מספר וכו' תורה נביאים וכתובים אין אומר ואין דברים אשר אין בהם בלבולים מלאים טעויות מחסרות ויתרות טעמים ונקודות קריין וכתיבן וכו' ובראותי אני הצעיר באלפי את המקרה בלתי טהור הזה אשר קרה את כל הספרים ואת המסורות ובפרט בחסרות ויתרות וכו' ונתתי אל ליבי לעמוד בפרץ וכו' ולראות ספרי תורה החשובים והמעולים שראוי לסמוך עליהם ולנטות בהם אחר הרוב וכו' כמו שעשו חכמים בשלשה ספרים שמצאו בעזרה וכו' גם תקנתי כמה מסורות משובשות קצתם מסברא וקצתם מפי מסורות אחרות כתב יד".

2. כלומר, הנוסח של קורן מבוסס על הכרעה מתוך רוב ספרים, ועל סברתו של "מנחת שי".

כך כתב בשו"ת שאגת אריה (סימן לו): יכולני לפטור מטעם ונימוק אחר את מצוות כתיבת ספר תורה בזמן הזה, משום דאפילו בימי אמוראים (חכמי התלמוד, מאות ראשונות לספירה) לא היו בקיאים בחסרות ויתירות, כדאמר ליה רב יוסף לאביי (קידושין ל ע"א): 'אינהו בקיאין בחסירות ויתרות, אנן לא בקיאינן'". [הם בקיאים בחסרות ויתירות אנחנו (חכמי בבל) לא בקיאים.

3. הרי לך עדות מרב, שאנו פטורים ממצוות כתיבת ספר תורה , משום שאין אנו יודעים את הנוסח המקורי..

ולסיכום נביא את דעת חוקרי נוסח המקרא, כך כתב פרופ' מנחם כהן: "קיומה של אידאת קדושת הנוסח לאותיותיו בתקופתנו צריך להיות מבוסס על הפרשנות ההלכתית בלבד. היינו, היא חייבת לינוק את תוקפה לא מן הקביעה שבני אדם הצליחו לשמר את הנוסח כדמותו וכצלמו בכל מהלך מסירתו, אלא מן האמונה שניתנה סמכות לבני אדם לקבוע בהכרעות הלכתיות את דמותו של הנוסח המוסמך לאותיותיו, והדמות שנקבעה היא המחייבת מבחינה הלכתית גם אם מבחינה היסטורית יתברר שאין היא נכונה לכל פרטיה".["האידיאה בדבר קדושת הנוסח לאותיותיו וביקורת הטכסט" (מתוך הספר "המקרא ואנחנו" בעריכת פרופ' אוריאל סימון, הוצאת דביר 1987 ת"א)].

4. הרי לך מסקנת החוקרים, שהיהודים לא הצליחו לשמר את הנוסח המקורי.

בברכה

דעת אמת.