שלום שאול,

הקורא את התורה (חמישה חומשי תורה) בדקדוק, כלומר, על-פי המתודה האקדמית הבוחנת את הכתובים על-פי פשוטם ומפרשת אותם מתוכה בהקשר לרוח התקופה והמקום שנכתבו, יגלה שאין בין יהדות המקרא ליהדות ההלכה אלא מיתוס בלבד. רצוני לומר, המיתוס שהצליחו חז"ל להפנים בליבות המאמינים כאילו פרשנותם היא פרשנות "האמיתית" למקרא.

כדי לראות הבדלים רבים בין המקרא לתלמוד עליך לקרוא את דברינו בכל פרשות השבוע ובמיוחד בפרשת "שופטים" ובפרשת "ואתחנן" ובפרשת "בא".

והיות וביקשת דוגמה אציג לפניך אחת שהתחוורה לי בטיול אקראי באיזור קיבוץ צובה (ליד ירושלים) בהדרכת ראובן קליפון, מורה להיסטוריה ומדריך ידיעת הארץ. שם נמצאו קברים מתקופת בית ראשון ומתקופת בית שני. הבדלי הקבורה בין שתי תקופות אלו התואמים להפליא את השינוי שחל באמונת תחיית המתים. בתקופת בית ראשון היו מלקטים את כל עצמות מתי המשפחה למקום אחד, ללא יחוד מקום לכל מת ומת – ממילא לא אמורים לקום בתחיית המתים אז לשם מה לייחד קבורה לכל אדם בנפרד. ואילו בתקופת בית שני, שהשתרשה אמונה חדשה; אמונה בתחיית המתים, הקפידו ללקט עצמות של כל מת בנפרד כדי שיובחן ויקום בתחיית המתים – הרי לך אמונה המשנה את המנהג. אך ראה דבר מעניין, בזמן בית ראשון נהגו להניח על הקברים קערות אוכל. נוהג זה, שנמצא על-ידי הארכיאולוגים, תואם היטב את הכתובים במקרא, הנה כך כתוב:

"כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ … וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת (דברים פרק כו; 12-14). כלומר, החקלאי המעשר מתבואתו מתבקש לומר שאת פרות המעשר "לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת". וכי מדוע שיתן פרות למת? תשובה: נהגו להניח פרות על קברי המתים כפי שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות. הרי לך התאמה של ארכיאולוגים עם הכתוב במקרא. וכיצד מפרשים הרבנים המסורתיים – אלה שנטו וסטו ממנהגי המקרא והמציאו מנהגים ואמונות חדשות? הרי הם צריכים להתאים את כתובי המקרא למנהגים החדשים שהמציאו. היות והכתוב אינו ברור להם מטבע הדברים נוצרים פירושים שונים הרחוקים מפשוטם של כתובים. רש"י בשם הספרי פירש: "לא נתתי ממנו למת לעשות לו ארון ותכריכין" כלומר לא קנה בפירות המעשר ארון קבורה ותכריכין. הרמב"ם פירש: "לא נתתי ממנו למת", את המילה "מת" פירש כאלגוריה כלומר משהו שאין בו תועלת לגוף האדם, כגון קניית כלים שאינם מועילים לגוף האדם. ומה כן מותר לעשות בפרות המעשר? דברים המועילים לגוף האדם כגון אכילה ושתייה. על פירוש רמב"ם זה כתב הרמב"ן: "אלו דברי הבאי". הרמב"ן הביא את פירוש רבי עקיבא שקטע את המילה "למת" והדביק אותה למילים הקודמות כאילו נכתב כך:

לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ לְמֵת וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ (דברים כו; 14). כלומר רבי עקיבא לא יכל לכלכל את המילים " וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת" ונאלץ להשמיט את המילה "למת" ולהעבירה למקום שיתאים יותר. (רמב"ן, דברים, כו; 14).

הרי לך עד היכן נטלו דרור לעצמם, רבני התלמוד וההלכה, ונהגו בכתובים כבתוך שלהם; כגרזן ביד החוטב וכבצק ביד האופה – ובלבד לטעון כאילו יצירת התורה שבעל-פה היא הפרשנות "האמיתית" של המקרא. עוד על דרכי הסטייה של חז"ל מפשוטם של כתובים ראה מאמרנו "מליצת השיר" וכן המאמר "דברה תורה בלשון בני אדם".

בברכה

דעת – אמת