מתוך שו"ת יביע אומר חלק ה – אורח חיים סימן ל
ואתה תחזה שע"פ האמור יש להעיר עמ"ש הגאון מהר"ח פלאג'י בס' רוח חיים (סי' שכא סק"ב וסי' שמ סק"א), ובס' כף החיים (סי' ל אות קה), שיש להזהיר לאלה שמקנחים צואת החוטם (ובפרט כשהיא יבשה), שתולשים עי"ז כמה שערות, ואע"ג דדבר שאינו מתכוין מותר, היכא דפסיק רישיה יש להחמיר. וכן הרוחץ פניו ומשפשף בידו בשער הפאות והזקן, דמסתמא א"א בלי תלישת שער, והו"ל פסיק רישיה ואסור. ונודע מעשה של רבינו האר"י ז"ל שפעם אחת שגג והניח ידו על זקנו בשבת, ולא הוציאה משם עד מוצאי שבת (כההיא דסי' שלו ס"א). וגם כשרוחץ אחר עשיית צרכיו שיש שם שער ועלול לתלוש כשמשפשף בידיו, ואל יסמוך על צדדי היתר דדבר שאינו מתכוין וכדומה.
לדעת מי שפוסק להתיר, הרי שאם לא ברור לו שיתלשו שיערות או שיפצע את עצמו הרי זה אינו מתכוון וזה לא נחשב פסיק רישיה ומותר לפי שו"ע סימן של"ז ואפילו אם יש סיכוי שיתלשו לו שיערות הרי זה פסיק רישיה דלא ניחא ליה באיסור דרבנן ועוד שנעשה כלאחר יד. אולם, כיון שברוב הפעמים לא נתלשות שיערות אין לאסור את הדבר בוודאות לדעת מי שמתיר. הרב עובדיה פשוט סובר שטוב להחמיר בדבר ולא לבוא לידי חילול שבת ח"ו.
תשובה באתר אור לנוער.
האם ייתכן שלא אענש על כך מכח היותי תינוק שנשבר? (כשהייתי קטן טיפסתי על עץ, נפלתי ושברתי יד).
מרן הגר"ע יוסף רומז לעיל להלכה בשו"ע או"ח של"ו ס"א שלפיה מי שמטפס על עץ בשוגג רשאי לרדת, אך מי שעלה במזיד ירד במוצ"ש.
מזלך שנפלת…
הוא גם מזכיר בהתפעלות את האריז"ל שהכניס ידו בשוגג אל זקנו בשבת והחמיר על עצמו ולא הוציאה עד מוצ"ש.
ני מקווה שזה אירע לו בליל שבת…
את שערות חוטמי אני גוזז בשבת, אך על עץ עליתי ביום חול.
מה שכן כילד קטן נהגתי בשבת להבטיח הבטחות ולא לקיים, לכן אולי אני לא תינוק שנשבר, אבל אני בהחלט תינוק שנשבע…