יוסף,

ככל שעוצמת ההזייה  גדולה יותר כך יש כוחות גדולים יותר.

משה, מטרתו: עיניינית, ריאלית ומדינית – לגבש את העברים לאומה בארץ ישראל – כמו מטרת העל של התנועה הציונית. ומה מטרת העל של האר"י ?  אוננות דמוחין גרידא!!!

דעת – אמת

דעת אמת

אני מבין שלקנח הכוונה עם ממחטה ולא חיטוט באף.

יהודי יקר,

צואת החוטם היבשה נוהגים לקנח ע"י חיטוט ולא באמצעות ממחטה.

ובפרט שאין נוהגים להחזיק ממחטה בכיס במקום שאין בו עירוב.

והאדם הזה נחשב "גאון"….. והוא גם "מחזיר עטרה ליושנה" לציבור בור, נבער שמתגולל בהזיות אמוניות שמותירות אותו נמוך, שקוע עמוק במדמנת הדת.

כמה חבל שאין הבנה, הכרה וקבלה שהעטרה טוב לה ביושנה ועדיף שתתישן עוד עד שתכלה מן העולם כי החזרתה לחיים אינה אלא "מעשה פרנקנשטיין" – החייאת גופה מתה במקום להניח לה להירקב בקבר.

הצדיק היהודי

עמית

מר פישר הנכבד

השאלה הנשאלת – מדוע הבאת את הקטע שהעובדיה נתן לגבי אותו אר"י והדברים החשובים שהעסיקו אותו בחייו, האם בכדי להראות כמה היו מסורים להזיותיהם או בכדי להדגיש שכבר מאות שנים שהדת האורתודוקסית מתעסקת בדברים שאין בינם ובין התורה/אלוהים דבר וחצי דבר.

למעשה מהקטע הנ"ל וקטעים נוספים הדומים לו אפשר להיווכח בבירור שאין כל קשר בין הביצוע בפועל של הדת לבין האמונה והמסורת היהודית האמתית, קשה לקבל התנהגות כמו של החרדים כקשורה ולו גם במעט לתורת היהודים.

באיזה שלב בהתפתחותה של הדת החליטו ללכת לכיוון של אובססיה מוחלטת וחוסר מחשבה כללי, איך כשאנו רואים את החרדים של היום אפשר להעלות על הדעת שבתקופה מסוימת נחשבו היהודים לחכמים בסביבתם.

צורת עבודת האלילים הדתית וביצוע הפולחנים והטקסים שלהם מעידה ללא כל ספק שמדובר בכת ככול הכתות – בראש עומד אדם כריזמתי שמפעיל את חסרי המחשבה שהולכים אחריו למען נוחיותו שלו, חוץ מהנתינה של העדר למנהיגו אין כל קשר בניהם וככל שהשליטה של המנהיג חזקה יותר כך הוא גורם לעדר לבצע פעולות מטורפות יותר ללא כל שאלה מבחינתם.

זאת למעשה תמצית הדת היהודית כיום – האם אפשר לגרד בישבן ביום שבת או לא, נורא אבל אמתי לגמרי!!!

אבל חיטוט ביד זה לא פסיק רישיה, אלא מדובר בממחטה.

למה נראה לך שהרב ידבר על חיטוט ביד? איכס.

תיקון:

לדעת מי שפוסק להתיר, הרי שאם לא ברור לו שיתלשו שיערות או שיפצע את עצמו הרי זה אינו מתכוון וזה לא נחשב פסיק רישיה ומותר לפי שו"ע סימן של"ז ואפילו אם יש סיכוי שיתלשו לו שיערות הרי זה פסיק רישיה דלא ניחא ליה באיסור דרבנן ועוד שנעשה כלאחר יד. אולם, כיון שברוב הפעמים לא נתלשות שיערות אין לאסור את הדבר בוודאות לדעת מי שמתיר. הרב עובדיה פשוט סובר שטוב להחמיר בדבר ולא לבוא לידי חילול שבת ח"ו.

למגיב היהודי היקר: אולי לא הבנת ממש אבל הגישה הרווחת אצל אנשים נאורים שהדוגמא שהביא ר' פישר מצביע על יסוד של מופרעות נפשית אצל מאמינים ודתיים. מדובר על יסוד, כמו וירוס השוכן במערכת ומדי פעם מתפרץ והאדם חולה. כך הדתי שלרוב נדמה כנורמלי עד ש"קופץ לו הדוס" ומשתלט על ישותו מבפנים. התעסקות והתדיינות עם הטירוף כפי שעשית כאן ב"הסברים" שנתת דומה לרופא פסיכיאטר שמצטרף לחולה הרוח בתאו ומשתתף עמו במריחת הצואה על הקירות.

הצדיק היהודי.