תוכן: שלום חיים

ראשית נביא את המקור התלמודי: "דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש 'לאוין' כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה 'עשה' כנגד איבריו של אדם" (מכות כג ע"ב).

שים לב שמניין מצוות ה'לא תעשה' (365) הוא כנגד מניין ימי שנת השמש ולא כנגד מניין גידים. המסורת של מניין הגידים (365) לא נמצא בתלמוד, אלא נכתבה בתרגום יונתן: "וּבְרָא ה' יַת אָדָם בִּדְיוּקְנֵיהּ בְּצַלְמָא ה' בְּרָא יָתֵיהּ בְּמָאתָן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנֵי אֵיבָרִין בִּתְלַת מְאָה וְשִׁיתִּין וְחַמְשָׁא גִידִין" (תרגום יונתן, בראשית, א; 27).

[תרגום לתרגום: אלוהים ברא את האדם, בדיוקנו ובצלמו ברא אותו אלוהים: ב- 248 איברים וב– 365 גידים].

הזיקה בין מניין הגידים למניין מצוות 'לא תעשה' נעשתה בתקופה מאוחרת לתלמוד, כמו הזוהר שכתב: "בגלל שיש באדם 248 איברים לקבל 248 מצוות "עשה" ויש בו 365 גידים לקבל 365 מצוות 'לא תעשה'". (זוהר כרך א [בראשית] פרשת וישלח, דף קע ע"ב).

בטרם נשווה את מספר האיברים הידוע לחז"ל אל מול הידע המדעי כיום, נביא את דברי ר' חיים ויטאל (1542 – 1620) תלמידו המובהק של האר"י: "וכל אבר מן רמ"ח איברים נזון ממצוה פרטית המתיחסת לאותו אבר וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה, גם האבר הפרטי המתיחס למצוה יחסר ממנו מזונו הנמשך לו" (שערי קדושה, הרב חיים ויטל, חלק א, שער א) – ללמדך שאף המתיימרים לגלות את "סודות הבריאה האלוהית" אינם אלא כאחד האדם השוגה והוזה את ידיעותיו האנושיות.

ועכשיו להשוואת הידע בין חז"ל למדע. המשנה מונה באופן פרטני את איברי האדם לצורך הילכתי (איבר שלם אף אם הוא זעיר מאוד, אפילו קטן מגודל זית, מטמא). להגדרת איבר הילכתי צריך שיהיה בו: עצם, בשר וגיד (חולין קב ע"ב), לכן לא מנו למשל את הלשון שהוא רק בשר. וזה לשון המשנה: (משנה, מסכת אהלות, פרק א, משנה ח):

מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם:

30 בפיסת הרגל – 6 בכל אצבע

10 בקורסל

2 בשוק

5 בארכובה

1 בירך

3 בקטלית (אגן הירך)

11 צלעות (החזה)

30 בפיסת היד 6 בכל אצבע

2 בקנה (עצם המחוברת לכף היד)

2 במרפק

1 בזרוע

4 בכתף

(סך הכל 202) מאה ואחד מצד שמאל ומאה ואחד מצד ימין, ובמרכז שלד האדם יש: –

18 חוליות בשדרה

9 בראש

8 בצוואר

6 במפתח של לב [ ומפתח הלב הוא החזה לפי שבתנועת החזה ינשב הריאה על הלב, והנה הוא לו כמו מפתח שיפתח דרך יכנס ממנו האויר ויצא העשן – רמב"ם בפירוש המשניות].

5 בנקביו (הן הן כלי ההולדה והאמה, רמב"ם שם). עד כאן לשון המשנה.

כדי להקל ערכנו טבלה השוואתית בין המשנה לידע המדעי (אספנו את הנתונים מתוך הספר 'גוף האדם' מאת ד"ר ערן תמיר):

מתוך הטבלה הנך רואה שחז"ל שגו במניין הכולל ואף במניין הפרטני, אפילו במקומות אשר היו אמורים לדעת, כמו מספר הצלעות ומספר עצמות כף היד והרגל (לדעת חז"ל מספר עצמות כל האצבעות שווה כאשר למעשה באגודל יש עצם אחת פחות).
אך הסר דאגה מליבך, שערי תירוצים לא ננעלו (אפולוגטיקה), וכך כותב מפרש המשנה שחי בתקופת ההשכלה (תפארת ישראל, בפירושו יכין אות טו):
אולם תמהתי מאוד שבמשנתינו מנו רק 11 צלעות ובדקתי בעצמי ונמצא 12 וכך מנו חכמי הניתוח? והנראה שרבותינו כל רז לא אנס להם ואין שכחה לפני כסא כבודם שהרי אי אפשר לומר שחס וחלילה שגו רבותינו בדבר הנראה גם לעין כהה, שהרי צלע זו אינה כקוטן מחט. תרגום לתשובה: על כורחך 2 הצלעות הקטנות העליונות שסמוכות לצואר אינן מחוברות במיתרים לחוליה שבגב, רק הן מיקשה אחת עם החוליה (ולכן הן נמנו עם החוליה…)

מובן שדבריו שגויים וכל הצלעות מתחברות לחוליות על ידי מפרק (סחוסי), אך אנשי הדת שאמונתם וגחמתם הן משענת לקיומן לא יבחלו בהתפתלויות ותירוצים שיגרמו גיחוך לכל השומע.

אך לא טעותם של חז"ל היא הראויה לתשומת הלב, הרי כך דרכם של בני אדם לטעות ולשגות, אלא הדרך של קביעת הדברים היא המשונה והמוזרה.
כאילו ישבו בבית המדרש ועל ידי פלפול ושמיעת שמועות קבעו וחרצו דינים; הם לא התכוונו לחקור ולבדוק על פי מתודה שיטתית.
הנה לדוגמה הסיפור המסופר בתלמוד (בכורות מה ע"א): מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל שבישלו ושלקו זונה אחת, שנגזר דינה מטעם השלטון הרומי למות בשריפה. בדקו ומצאו בה 252 איברים (ולא 248 כבאיש). אמר להם ר' ישמעאל: מספר איברי האישה שונה משל הגבר, לאישה הוסיף הכתוב שני צירים ושתי דלתות. 2 צירים שנאמר: "ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה" (שמואל א', ד; 19). 2 דלתות שנאמר: "כי לא סגר דלתי בטני" (איוב, ג;10). לדעת ר' עקיבא יש לאישה 253 איברים ומוסיף עוד איבר 1 לאישה בטענה: "כשם שיש מפתח לבית כך מפתח לאישה שנאמר: 'ויפתח את רחמה"' (בראשית, ל; 22). חכמי התלמוד שואלים: כיצד ר' עקיבא מסביר שתלמידי ר' ישמעאל מצאו רק 252 איברים (ולא 253 כטענת ר' עקיבא) – והם משיבים מתוך דעתם שלהם בלי ללכת ולבדוק: אולי העצם הנוסף (מפתח הבית) שהוסיף ר' עקיבא, בגלל זעירותו וקטנותו הוא נמחה והותך בשריפה, לכן תלמידי ישמעאל לא מצאו אותו.

שים לב היטב כיצד חכמי התלמוד שואלים ופורקים מתוך פרשנות של פסוקים, משמועות של תלמידי ר' ישמעאל, ואינם קמים ואומרים: בואו נלך ונבדוק, או לכל הפחות טורחים להביא את גרסת הרופאים בתקופתם.

אגב, מניין איברי האישה כמוהו כמניין אברי הגבר.

בברכה

דעת אמת