באופן עקרוני אני מתנער מהנסיון לתאר בני אדם כבהמות, טפילים ושאר בעלי חיים. בני אדם הם בני אדם, על מעלותיהם ומגרועתיהם.

הנה קטע מתוך כתבה שהתפרסמה היום בהארץ על קפקא:

"כל החיות בסיפורי החיות של קפקא הן סטריאוטיפים אנטישמיים של יהודים: חרק, עכבר, כלב, קוף, או חיה מסתורית קטנה ומכוערת. אפשר לומר בצדק שקפקא מעדיף לעסוק ביהודים באמצעות מטאפורות אלה, האנטישמיות במקורן, שהוא עושה בהן שימוש חתרני וסרקסטי, אבל אי אפשר לומר שאין ביצירת קפקא מוטיבים יהודיים".

אין סיבה שננהג במטאפורות שהדביקו לנו אנטישמים. כשם אין סיבה גם כן להתייחס בזלזול לבעלי חיים.

למשה עברי, המוכיח בשער,

כשאמרתי על הבחורים החרדים הזועקים לשמים שהם כבבונים צפון קוריאניים לא התכוונתי לקופים שמוצאם מצפון קוריאה, אלא התכוונתי לבני אדם תושבי צפון קוריאה שנדמו לי כבבונים בהתאבלם על מנהיגם הדגול ששבק חיים לכל חי.

אם כן אנטישמיות אין כאן, אלא אם כן תגזור גזירה שווה לגזירה שווה.

ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב (משלי כ"ד כ"ה)

מר עברי, האדם נמשל לחיה אחרת בשבעת פרקי חייו, כפי שדרשו במדרש קהלת רבה:

ר' שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם ר' שמעון בן אלעזר שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה עולמות שאדם רואה, בן שנה דומה למלך נתון באיספקרפסטי והכל מחבקין ומנשקין אותו, בן שתים ושלש דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין, בן עשר שנה קופץ כגדי, בן עשרים כסוס נהים משפר גרמיה ובעי אתתא, נשא אשה הרי הוא כחמור, הוליד בנים מעיז פניו ככלב להביא לחם ומזונות, הזקין הרי הוא כקוף, הדא דתימר בעמי הארץ, אבל בבני תורה כתיב (מלכים א' א') והמלך דוד זקן, אע"פ שהוא זקן מלך.

אכן הגזירה שווה.

כוונתי לדה-הומניזציה שנעשית לקבוצת אנשים בשל דתם גזעם וכיוב'.

בדרך כלל הדבר יעשה ע"י ייחוס תכונות "נחותות" המיוחסות לחיות ומשל היו הם לאותן חיות (למשל היהודים כקופים וחזירים בעיני הקיצונים האסלאמיים).

כאשר מייחסים תכונות חיוביות (רץ מהר כאיילה שלוחה) בדרך כלל אין כוונה לדה-הומניזציה. כך גם במשל שציינת. לכן צריך להזהר בדברים.

ככלל, חמלה ופליאה אנושית תתייחס ליצורים השונים השונים בכבוד ולאדם – על אף אחת כמה וכמה.