תיארוכן של מסורות ספרותיות היא שאלה סבוכה: גם אם נמצא טקסט עתיק כלשהו המכיל יצירה ספרותית, רוב הסיכויים הם שמדובר בעותק המאוחר לזמן החיבור של היצירה; ויתרה מזאת, גם אם נוכל לתארך את חיבור היצירה (בנוסף לתיארוך העותק הספציפי שנתגלה), לא ברור אם כל כולה של היצירה הזאת היא חיבור מקורי, או שמא חלק מהדמויות וההתרחשויות שבה שאובות ממסורת ספרותית קדומה יותר (שלא בהכרח ידועה לנו).

דוגמא טובה לעניין הזה היא הסיפור הבבלי על עלילות גילגמש מלך אוּרוּכּ (אֶרֶך המקראית). הגירסה הרחבה ביותר של הסיפור הזה ידועה מעותקים המתוארכים למאה ה-7 לפנה"ס, אולם משיקולים הקשורים לתוכן היצירה מקובל לתארך את חיבור הגירסה הזאת למאות ה-13-11 לפנה"ס. הגירסה הזאת של עלילות גילגמש מכילה, בין היתר, סיפור על מבול שהשמיד את כל החיים ביקום, מלבד אדם אחד בשם Utnapishtim ובני משפחתו, שהאל Ea גילה לו את דבר המבול המתקרב וייעץ לו לבנות ספינה, לעלות עליה עם בני משפחתו ועם מקנהו, ולהינצל על-ידי כך. אלא שבמקרה הזה, ידועות גם יצירות קדומות יותר, אחת בשפה השומרית ("סיפור הבריאה של אֶרִידוּ") ואחת בשפה האכדית (סיפור אַתרַחַ'סִיס), המתארות מבול עולמי. העותקים הידועים הקדומים ביותר של היצירות הללו שייכים למאות ה-18-17 לפנה"ס, ונראה שמחבר הגירסה הסופית של עלילות גילגמש השתמש בסיפורים האלה כדי לשלב את פרשת המבול בגירסתו (לתיאור קצר של התפתחות סיפור המבול הבבלי, ראה

http://en.wikipedia.org/wiki/Deluge_myth).

לגבי התורה, יש לא מעט פרטים בסיפור המבול בספר בראשית, שהנם דומים מאוד לפרטים המופיעים בסיפורי המבול הבבליים. תיארוך חיבורו של ספר בראשית הוא בעיה סבוכה בפני עצמה (מה גם שלפי הגישה המקובלת בחקר המקרא, הרואה את התורה כמורכבת ממספר מקורות שונים, סיפור המבול בספר בראשית הוא שילוב של שני מקורות, המקור היהוויסטי והמקור הכוהני). אבל בכל מקרה, חלק גדול מהתיאורים בספר בראשית מלמדים על כך שגם הסיפורים הקדומים ביותר בין סיפורי העלילה שבספר חוברו לא לפני סוף האלף השני לפנה"ס (וסביר יותר שחוברו במהלך האלף הראשון לפנה"ס). כלומר, במקרה הזה, אפשר לראות בבירור, שסיפור המבול המקראי אומץ בעיקרו מהתרבות הבבלית (אם כי עבר כמובן עיבוד ברוח רעיונותיהם של מחברי סיפורי המקרא). אבל מקרים מן הסוג הזה הם מעטים יחסית, ובמקרים רבים אי-אפשר למצוא ראיות חד-משמעיות לאימוץ של פרשה מיצירה ספרותית ביצירה אחרת. מצד שני, חלק גדול מהתרבויות של המזרח הקדום (מסופוטמיה, מצרים, הממלכה החיתית, ממלכות ח'וריות וכנעניות שונות, וכו') היו קיימות הרבה לפני הופעתו של עם ישראל ולפני חיבורם של סיפורי המקרא, לכן אין זה סביר שהמיתולוגיה של תרבויות אלה הושפעה מסיפורי המקרא. המקום שבו סיפורי המקרא השפיעו על תרבותם של העמים השכנים היה תפיסותיהם של אותם עמים לגבי עם ישראל; למשל, במצרים בתקופה ההלניסטית (המאות ה-3-1 לפנה"ס), רווחו סיפורים בדבר ראשיתו של עם ישראל המבוססים כנראה בחלקם על הסיפור המקראי אודות יציאת מצרים (ובחלקם, על מסורות מצריות בדבר גירוש של החיקסוס – אוכלוסייה שמית שהשתלטה על מצרים במחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס, וגורשה משם בסוף המאה ה-16 לפנה"ס).

בברכה,

דעת אמת