בפרק א' אלהים ברא את האדם בצלמו… זכר ונקבה ברא אותם. ומתי ברא אותם? אחרי שברא עולם ומלואו!

בפרקים ב'-ג' יהוה-אלהים יצר את האדם ביום שעשה ארץ ושמים, בטרם יהיה בארץ שיח השדה… כי לא היה אדם לעבדם. ויטע יהוה אלהים גן בעדן וישם שם את האדם, לבדו! ורק אחרי שיצר יהוה אלהים את כל החיות הוא נזכר שגם האדם הנו מין חיה וזקוק לבת-זוג.

מה עשה? נטל ממנו צלע ויבן את האשה.(יש סתירה?)

פרק ד' ואז חוה יולדת בן וקוראת לו קין כי "קניתי איש את יהוה!" (אלהים נשכח!) "ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו". ויאמר יהוה אל קין: "אי הבל אחיך?"

ומיד (פרק ד' י"ז) "וידע קין את אשתו…". מנין הופיעה זאת?.

לפי מצב הדברים היא יכולה להיות או אמו או אחותו! אין ברירה אחרת!!! ירחם השם…

פרק ה' בפרק זה מוחזר לנו אלהים ולמעשה אומר הוא: שכחו כל מה שקראתם בפרקים ב' עד ד'. מה שהיה באמת הוא מה שכתוב בפרק א': אלהים ברא, בו-בזמן, את אדם וחווה. לא היה גן עדן ולא נחש, אין קין והבל ואין יהוה! רק אני! אלהים!

).

ומיהו,בכל זאת, אותו יהוה?

על זה משיב לנו משה עצמו, ב"האזינו" (דברים ל"ב, ח'):

בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם

יצב גבולות עמים למספר בני אלהים#

כי חלק יהוה עמו יעקב חלק נחלתו.

# אכן! כך זה במגילות קומראן ובתרגום השבעים, – שנעשה לפני התיקון המעוות המחסל כל משמעות: "בני ישראל".

כלומר: עליון חילק את בני האדם לעמים ונתן לבנו יהוה את חבל יעקב. אלה דברי משה!!!

אבל… תאמרו: הרי בבראשית דיבר יהוה עם אברהם, סבו של יעקב!

מסתבר שאכן "אירגן" מישהו את התורה לטעמו. ושם בפי יהוה את אלה הדברים שאמר למשה: "אני יהוה וארא אל אברם, אל יצחק ואל יעקב באל-שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם" (שמות ו', כ').

וכי לא אמר לאברם:"אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים…"? (בראשית ט"ו,ז')

עכשיו אמור אתה,אדם נבון, אלוהים יכול היה לבשל דיסה כזאת? האם לא זקניך-מספרי הסיפורים ליד המדורה הם שהמציאו אותם? ו…עורך לא יוצלח העלה אותם על הכתב?