שלום מ.א

אין צורך בראיות מרחיקות לכת, המציאות האמפירית של הקהילה הדתית מראות בעליל שהדת – כתבי הקודש – היא יצירה אנושית. אצטט עבורך את דברי פרופ' ליבוביץ:

"מניין לי שעשרים וארבע ספרים אלה "כתבי הקדש" הם, אם לא מפי ההלכה שפסקה כך? לא בערפלי מיתולוגיה או קדם היסטוריה, אלא לאורה של ההיסטוריה הוכרע במשאה ומתנה של תורה שבעל פה מה הם הספרים הזוכים להיקבע כתורה שבכתב" (ישעיהו ליבוביץ, יהדות , עם יהודי ומדינת ומדינת ישראל עמ' 21). כלומר, אנשים – בשר ודם – קבעו מה הם כתבי הקודש ומה הם דברי אלוהים חיים.

עיין ב"קונטרס מספר 8 העוסק בכך" וכן "בפרשת שופטים" שם יש ציטטות מהרבנים שאותם ליבוביץ נהג לצטט. אביא לפניך ציטוט מקצות החושן שפרופ' ליבוביץ הציג בפניי כשנפגשנו:

): 'לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואל האדם ניתנה, אשר לו שכל אנושי, ונתן לנו הקב"ה תורה ברוב רחמיו וחסדיו, [שהלכותיה נקבעות] כפי הכרעת [על-פי קביעת] השכל האנושי [של החכמים]… הקב"ה בחר בנו ונתן לנו את התורה כפי הכרעת השכל האנושי [של חכמים], אף-על-פי שאינו אמת'.

בברכה

דעת – אמת

הנה שוב אתם מעוותים את דברי ליבוביץ'!

ליבוביץ' לא טען מעולם שהוא בחר להקדיש את חייו לעבודת השם על מנת למלא תוכן בחייו. הוא טען שהוא עושה זאת כי הוא עושה זאת, מתוך אמונה, ללא נימוק שכלי. אמת, הוא אכן טען שזכותו המלאה של האדם לבחור להעמיד את האדם במרכז חייו במקום את עבודת השם, אך מכאן ועד לטעון שעבודת השם מילאה עבור ליבוביץ' פונקציה של תוכן יש מרחק רב.

ליבוביץ' התייחס לבחירה בעבודת השם כאל ערך – הערך העליון בחייו של האדם שבוחר בה (וייתכן לומר גם הערך הכמעט אבסולוטי) ובזה מתמצה העניין. אגב, כל הויכוח העקר שמטרתו להיכנס אל תוך קרביו של הפרופ' המנוח ולהבין את נבכי נפשו היה נפסל ע"י ליבוביץ' כהוא זה, שכן אין שום משמעות להתייחסותו השכלית של ליבוביץ' (ולא לאמונה!) אל מושג תורה מן השמים. רק קיום תורה ומצוות הוא שמעיד על אמונתו של האדם ותו לא. בזה מתמצה כל דתיותו, וליבוביץ' חזר על הדברים הללו פעמים רבות….

באופן אישי, אם אנו נכנסים לנבכי נפשו, הייתי אומר שאולי ליבוביץ' היה מבין את חוסר הרציונליות שברעיון האלוהים או שברעיון תורה מן השמים, אך הוא המשיך להאמין בהם מתוך רגש פנימי שבו הוא דבק.

מעבר לכל זאת, איני מבין מדוע המערכת שלכם נטפלת לליבוביץ' – אדם חכם, ברמה גבוהה בהרבה מן הויכוח הנדוש שבין דתיים לחילונים על אלוהים ועל התורה. כיצד הטענה שליבוביץ' היה אתאיסט מבחינה פילוסופית מועילה לכם? הרי ליבוביץ' את כל חייו לקיום תורה ומצוות, אורח חיים שאליו אתם מתנגדים מסיבות שונות.

מה אתם בעצם מרויחים מזה?

לדברים אלו ואחרים שעוד אכתוב, ובתקווה שיפורסמו בנוגע להגותו של פרופ' לייבוביץ' ובעיקר להבנתה, או ביתר שאת, לאי הבנתה.

פרוטו קומנט: אצטט את דבריו של אחד מהוגי הדעות החי עמנו האידנא, פרופ' אסא כשר: "יש רבים שחושבים שהם מבינים את משנתו של לייבוביץ. למעשה, רבים מאוד הכירו את משנתו והם פזורים ברחבי תבל, אבל אני קובע שאלו שהבינו אותה הם לא יותר מאשר 5-7 אנשים וזה כולל את לייבוביץ עצמו".

כעד לדברים ממקור ראשון בימי חורפי, ראיתי כיצד מי שנחשבים היום, ואמנע משמות מטעמים מובנים, לגדולי מלמדי הפילוסופיה היהודית ומחשבת ישראל בארץ ובעולם, וניתן לומר שהם הפרזנטורים של הגות זו על כל המשמעויות שרפזנטטיביות זו מכילה, ואשר לא נמנעו מלכתוב אודות לייבוביץ והגותו, בחייו ואף כי אחרי מותו, נאמר עליהם, ואנן סהידנא, מפיו של לייבוביץ עצמו: "לא רק שהם לא הבינו מה אני סח. דומני, שהם לא מבינים את אשר הם סחים בעצמם". ואם באלו עסקינן, על אחת כמה וכמה, אנו אזובי הקיר.

לגופו של עניין, שכן טרום תגובה זו ראויה לכל עת ושעה, לייבוביץ' בהגדרה שאינה משתמעת לשתי פנים, קבע, ואני מטעים את המילה קבע, כי מה שקרוי בפינו "ההיסטוריה המקראית", אינה אלא היסטוריוסופיה, ואשר תקפותה ומאליה אמיתותה (בדגש על אמיתותה) אשר ניתנו לה על ידי חז"ל קיימים ועומדים, על אף שמבחינת מתן תוקף זה על ידי חז"ל למעשה, לוגית, הם קדמו להם (ולייבוביץ אף טען שניתן לומר שאף מבחינה כרונולוגית יש להם קדימות והדברים עמוקים). אציין אגב, כי "חידוש לוגי" זה אינו שלו, אלא של הרש"ר הירש, ואשר לייבוביץ בהגינותו סיפר כי הוא שאל אותו ממנו.

אשר למה שקרוי בפנינו "ביקורת המקרא", מימות שפינוזה ועד ימינו ממש, המנסה בעיקר באתר זה, אבל בהחלט יש לו אחיזה רחבה מאוד בעולם האקדמיה בארץ ובנכר, לזה קרא לייבוביץ' "פסוידו מדע". נציין את העובדה, כי לייבוביץ ואחותו נחמה ינוחו בשלום על משכבם, ניהלו כנגד ביקורת זו מלחמת חורמה של ממש, לא מפאת "כבוד התורה ונותנה", אלא מפאת הפסוידו שבה.

וכדי לסיים בדברים שיקלו אולי על הקוראים ציטוט מדבריו של לייבוביץ, כפי שהובאו בספר "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע" עמ' 827 על פרשת ראה בספר דברים: "המחקר המדעי והפסוידו מדעי הכפרני של המקרא..עוסק זה הרבה דורות בשאלה האם חמישה חומשי התורה שבידינו הם התורה שניתנה לנו על ידי משה רבנו או שמא מדובר באוסף חיבורים מתקופות שונות.. וזה יותר ממאה שנה שהדיון נסב אצלם בעיקר על חומש דברים ומאחר את זמנו עד לסוף בית ראשון וימי המלך יאשיהו… סברה זו מופרכת כולה על ידי העובדה המכרעת שלא בכל התורה כולה אין מוצאים אף לא רמז קל שבקלים על קדושת ירושלים, ייחודה וייעודה.. (המשך הוכחתו ואכמ"ל א.א) עובדה זו מוכיחה בעליל ומהווה עדות נאמנה לכך כי דברי חומש דברים לא נאמרו בנסיבות היסטוריות..אלא הם תורת משה ממש ואף מלכתחילה".

ואם חומש דברים כך, הנחשב "לפרובלמטי" מכולם, אין צורך לומר שכל התורה כולה.

דומני שבמקרה זה לא רק שלא הבינו את לייבוביץ, אלא פשוט לא מכירים את תורתו.