אולי למי יש רעיון מה עשו חז"ל מול הקושיה הבאה
ידוע שאסור היה לצרף את מואב לעם ישראל
ושאת רות המואבייה הכשירו להצטרף לעם ישראל
על ידי הדרש
שכל האיסור היה בלשון זכר איסור מואבי אך לא מואבית
השאלה
אז איך חז"ל יכולים להתמודד עם מה שכתוב בתקופה יותר מאוחרת
בתקופת עזרא ונחמיה פרק יג פסוק כג
כג גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות [אשדדיות עמניות] מואביות
כד ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם
כה ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם תתנו בנתיכם לבניהם
ואם תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם
כו הלוא על אלה חטא שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על כל ישראל גם אותו החטיאו הנשים הנכריות
כז ולכם הנשמע לעשת את כל הרעה הגדולה הזאת למעל באלהינו להשיב נשים נכריות
איך מסתדר לחז"ל שכאן לא הסכימו לצרף עמוניות ומואביות
נשים ?
או שחז"ל לא התמודדו מול הקושיה הזאת ?
אשמח אם לחוות דעתך על השאלה ?
הסופר המקראי במגילת רות עושה מאמץ כדי לשכנע אותנו שהנישואין הללו מותרים: למשל דברי בועז לרות "ותעזבי את אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת" (ב, יא) דומים לדבר ה' לאברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א). ושרות היא בעצם גיורת באומרה: "עמך עמי ואלוהיך אלוהי".
עוד פרטים תוכלי למצוא בחלק: "רות וההלכה" כאן –
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/megilot/al1-2.htm
שימו לב לעניין הגיור שלמדו מהמגילה:
"וכיוצא בזה הסמיכו הרבה הלכות גרים לדברי רות "אל-אשר תלכי אלך" וגו' ולדברי הכתוב "ותרא כי-מתאמצת היא ללכת אתה, ותחדל לדבר אליה", כגון "ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת חמורות" וכו' ו"אין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו" (יבמות עז ע"ב).
מה בין זה לבין גיור בימינו ?
של מואבי ולא מואבית