קשה לרדת לסוף דעתם של חז"ל בהגדרת בישול, משום שכתבו דברים מוזרים ומגוחכים.

אחד מהם הוא הדוגמה בשאלתך לגבי איסור בישול של מים בשבת. ולחידוד התמיה והמוזרות, יש מהפוסקים שסוברים שמים שהורתחו וחזרו להצטנן, אין איסור לחממם שוב, ובלשון ההלכה "אין בישול אחר בישול".

הגדרת איסור בישול בתלמוד היא, כאשר המים הגיעו לטמפרטורה "שהיד סולדת ממנו" או ש"כריסו של תינוק נכווית" כך נאמר בתלמוד: אחד שמן ואחד מים, יד סולדת בו – אסור, אין יד סולדת בו – מותר. שאלו: ומהי ההגדרה של יד סולדת בו? השיב רב רחבא: כל שכריסו של תינוק נכוית (שבת מ ע"ב). הפוסקים בזמננו נחלקו במידת הטמפרטורה הגורמת ליד "להרתע" או לסלוד" יש ששיערו ב 40 מעלות ויש ששיערו ב 45 מעלות. כדי לא להיכנס לדיני בישול המסועפים והמבולבלים לקורא נוכל לומר שדיני איסור בישול בשבת בימינו נהפכו לאיסור גורף המנותק מהמציאות.

לצורך הדוגמה: מים שחוממו בסיר והטמפרטורה הגיעה מעל ל 45 מעלות אף אם מסירים את הסיר ממקור האש – כך שאינו ממשיך את תהליך החימום אלא מתחיל תהליך צינון – דינו בהלכה "כלי ראשון" שכל דבר שמניחים בתוכו, המניח עובר על איסור בישול בשבת, ואין זה משנה סוג התבשיל, אפילו הנחת בו בשר או שעועית וכיוצא באלה.

עכשיו נביא דוגמה מפליאה על דברי ההבל שרבותינו בודים מליבם בחוקי הפיזיקה, שאף הרב שלמה זלמן אויערבך ז"ל תמה עליה: התלמוד עושה הבחנה בין מים חמים הנמצאים "בכלי ראשון" (סיר שהתחמם יחד עם המים על האש) לבין מים חמים שנשפכו "לכלי שני" (סיר צונן שלא עמד על האש) אף שטמפרטורת המים שווה בשני הכלים וזהו שאמרו חז"ל בתלמוד: "כלי שני אינו מבשל" (שבת מ ע"ב ) והיתר בישול בכלי שני , הוא אף במצב שהטמפרטורה של המים המעורבבים (במים צוננים וחמים) עובר את הטמפרטורה של 45 מעלות (יד סולדת) וההסבר שניתן על ידי הרשב"א הוא כך: משום שחום המים לאחר הערבוב אינו מחמת חימומם של המים הצוננים אלא מחמת הראשונים החמים שלא נצטננו.

הרי לך דעתם של רבותינו הפוסקים הלכות, וטוענים שמיזוג מים צוננים עם מים חמים אינם מקבלים את הטמפרטורה באופן שווה, אלא החם נשאר חם והצונן נשאר צונן.

בברכה

דעת אמת