14 שנים • aou aiu בזמן עיוני בברית החדשה, תפס את עיני עניין שדנו בו במסגרת קורס דעת אמת.
כזכור, למדנו את סוגיית "לא תחסום שור בדישו", והשלכתיו ההלכתיות, שביניהן ניצולו של הפסוק בידי חלק כדי להצדיק שחיתות.
והנה אני קורא באיגרת פאולוס אל הגלטיים א', פרק 9, בוא מנסה להצדיק השליח פאולוס מדוע אינו עובד למחייתו:
וּכְנֶגֶד הַדָּנִים אוֹתִי אֲנִי אֹמֵר, "הַאֵין רְשׁוּת בְּיָדֵנוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת? … האִם־לִי לְבַדִּי … לֹא נִתְּנָה רְשׁוּת לַחֲדֹל מעשיית מְלָאכָה? … מִי נָטַע כֶּרֶם וְלֹא יֹאכַל אֶת־פִּרְיוֹ? מִי רֹעֶה עֵדֶר וּמֵחֲלֵב הָעֵדֶר לֹא יֹאכַל?… גַם־הַתּוֹרָה אֹמֶרֶת כֵּן. כִּי כָתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה: "לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ."… אִם־זָרַעְנוּ בָכֶם עִנְיְנֵי הָרוּחַ, הֲדָבָר גָּדוֹל הוּא שֶׁנִּקְצֹר מִכֶּם עִנְיְנֵי הַבָּשָׂר!"
קראתי את זה והייתי המום. על פסוק זה הצדיקה הנצרות את כלל כוחה הפיננסי!
יוני
ירבו תלמידי חכמים כמותך שאינם נשענים על כתבי הקודש כמקור סמכות לחייהם ומחשבותם, אלא מקור הסמכות הוא עצמו – האדם; תבונתו ומצפונו.
היות וציינת את הלולינות הנוצרית להנות מעמלם של אחרים אציג את הלולינות היהודית בימינו, אלה שמגדירים עצמם "תורתם אומנותם" ומדמים עצמם לשבט לוי או לשבט יששכר, כדי להראות שאין הבדל מהותי בין אנשי הדת החפצים בפרי עמלם של אחרים:
"עמדו ב' שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולון, יששכר עוסק בתורה וזבולון מפרש בים ובא ונותן לו והתורה רבה בישראל" (בראשית רבה, פרשה עב)
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד עליו השלום אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. בריך רחמנא דסייען" (רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק יג, הלכה יג).
דעת – אמת