שלום באדי,

החברה האנושית מתקדמת, לבנה על גבי לבנה, בכל התחומים.

כמו שבמדע, הכרתנו את המציאות, אנחנו מתקדמים ובונים ומה שאינו רלוונטי (הארץ מרכז והכוכבים סביבה) נהפך להיסטוריה המדעית, ומה שעדיין רלוונטי אנחנו משתמשים בו – משפט פיתגורס וגיאומטריה… – כיוצא בו בענייני מדעי המדינה וקידום החברה. מה שלא רלוונטי, מעמד האישה, היחס לזר… צריך להיות המוסר ההיסטורי ומה שעדיין רלוונטי; צדק צדק תרדוף, לא תקח שוחד, כי תראה חמור שונאך… נשתמש בו.

אוסיף לדוגמאות שהבאת את יום השבת: "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר". כמה נפלא לתת לכל אדם תרבות פנאי כלומר, זמן פנוי מהצרכים הבסיסיים כדי לעסוק בדברים שהם מעבר לצרכים הבסיסיים. "תרבות הפנאי" שמשמעותה ההומנית לחנך את האדם להיות מורם, מנהיג ואיש מופת. וזו גדולתה של מערכת החינוך המודרנית המחייבת כל הורה לשלוח ילדיו לחינוך לספק לו מיומנויות למידה, ערכים הומניים כדי שיוכל להגשים שאיפותיו ויכולותיו.

דעת – אמת

אין התורה, אלא הפרשנות.

ומשום כך, אין צורך לזרוק מאומה. הלכות השתנו בעבר וישתנו בעתיד והתורה לא מנעה לפרש עפ הכלל "וחי בהם , ולא ימות בהם. תורת ישראל גמרא והמדרשים, הינם אקיאנוס אינסופי. באקיאנוס זה, ישנם דגים מכל הסוגים והצבעים. איש איש יבוא וידוג מה שרוצה עמ" להצדיק השקפות עולמו.הנאור והפשיסט,שהיהם ימצאו את שמחפשים. כמו כן, אין לחשוב כאילו הערכים בימינו טובים יותר. ומדוע? מכיון שאין נימוקים לערכים מלבד נימוק אחד והוא "כך בני אדם החליטו". ומשום כך, אין זכות לנאור לאמר "ערכי טובים וצודקים יותר", אלא "כי כך אני חושב". אם כן, ישנם החושבים אחרת והגדירו עצמם מוסרים (אייכמן). עכ" באה התורה והפקיעה מידי בני האדם את הסמכות כמקור לערכים. יוהידן.

שלום יהודין,

טוב ורע הם מונחים המגדירים את תשוקת האדם כלומר, מטרתו.

מה מטרת הדת היהודית?

יש סתירה בין הרישא לסיפא שבדבריך; התורה ניתנה לפרשנות בני אדם מחד, ומאידך התורה הפקיעה מידי בני אדם את הסמכות.. הכיצד?

דעת – אמת

באדי הפתרון פשוט. אין עניין של לזרוק או להשליך. הנקודה היא כיצד מתייחסים להלכה ולספרות העניפה שיצרו יהודים במהלך ההיסטוריה מהתורה והלאה. בעוד הדתי מחוייב לחוק הדת וההלכה ומשועבד אליהם כעבד נרצה היהודי החופשי רואה בכל המקורות היהודיים מקור השראה בלבד- מה שטוב, נעים ונכון יקח ויאמץ ומה שלא ישאיר כאות מתה בספרים. פשוט.

ע. הצדיק היהודי

זו שאלה של התיחסות,

הבעייה בתורה היא לא הטעויות שבה או הערכים הבעייתיים שניתן למצוא בה אלא השימוש שעושים בה. זה שבספר יש טעויות זו לא תכונה יחודית לתורה, וכך גם ערכים ליברליים יותר וליברליים פחות, אך העובדה שאנשים מתייחסים אליה כקדושה ומנהלים את חייהם לפיה, שלא לדבר את חייהם של אחרים – היא פסולה.

לתנ"ך יש מקום של כבוד בארן הספרים היהודי – כספר. זו אינה מהות חיינו, זו אינה מטרת קיומנו אלא ספר מרשים המגולל אלפי שנות היסטוריה ותרבות, על הדברים הטובים והרעים שהיו בהן, ועם הרבה אי דיוקים (בלשון המעטה), אבל אנשים כתבו אותו, לא אלים.

אדם אינו צריך ספר שינחה אותו וישלוט במעשיו. יש לו שכל. השכל שלו נעזר בתהליכי קבלת ההחלטות שלו במגוון מקורות, והתורה יכולה להיות בינהם, אך בסופו של דבר יש להפעיל היגיון בריא ומחשבה צלולה, ולא לעשות דברים רק כי הם כתובים בתורה או בכל ספר אחר.

בסופו של דבר מדובר בספר. ספר מרשים וחשוב, אך רק ספר.

נועם