אני מאוד נהנה לקרוא את המאמרים שלכם.
יוחנן
אנשי הדת, רואים את קיומו של העולם כחלק מתכנית "אלוהית", שבו העבר, הווה ועתיד משמשים נקודות זמן לקראת היעוד "האלוהי". כלומר, כל תופעת טבע – רעידות אדמה, שטפונות….- הינם ארועים המבטאים את המטרה העליונה. כך כל ארוע היסטורי – מלחמות, נצחונות והפסדים – של בני אדם משקפים ומגלמים את התכנית האלהית.
לכן, כשם שכתבי הקודש הינם טקסט "אלוהי" ומתפרשים, על ידי חכמי הדת, כתואמים את אמונתם, כך תופעות אנושיות וטבעיות הינם ארועים "אלוהיים" המתפרשים , על ידי אנשי האמונה, כתואמים את אמונתם. רצוני לומר "שהיסטוריה" הכתובה בתלמוד אינה מתיימרת לשקף את המציאות העובדתית , אלא את תפיסת חכמי התלמוד את היעוד האלוהי.
נביא לפניך דוגמה אחת מיני רבות, כיצד חכמי התלמוד מתעלמים מטקסט כתבי הקודש ומארועים הסטוריים כאחד ומתאימים אותם להזיותיהם.
בספר תהילים (קלז; 1-7) מתאר המחבר את תחושת גלות בבל לאחר חורבן בית ראשון:
"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן… זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ" כלומר, תושבי אדום שמחו במצבם המושפל של יהודי ארץ ישראל. אדום היא חבל ארץ בדרום מזרח ארץ ישראל (דרום ירדן של ימינו) כפי שכתוב במפורש בכתובים: "וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה" (במדבר, לד;3).
כיצד חכמי התלמוד מבארים את דברי מחבר ספר תהילים המתיחס "לבני אדום"?
לדעתם אדום היא האימפריה הרומית שהחריבה את בית המקדש השני, ומיחסים למחבר תהילים נבואה לעתיד (התואם את תקופת חז"ל), כך נאמר בתלמוד: "הראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני; חורבן בית ראשון, שנאמר: 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו'; בית שני, דכתיב: 'זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה". (גיטין נז ע"ב).
לפי פרשנות חז"ל "אדום" המוזכרת בנבואות מתיחסת לאימפריה הרומית, לעיר "קיסריה", שבנה הורדוס המלך בתקופת שלטון הרומי, הם מכנים "קיסרי בת אדום" (מגילה ו ע"א) ותקופת הגלות מכונה בפיהם "גלות אדום" (במדבר רבה (וילנא) פרשה ז).
כך נהפכה רומא לאדום ואדום לרומא ועל פרשנות זו כתב אבן עזרא (בראשית ,כז ;40) : "וישנים שלא הקיצו משנת האוולת יחשבו, כי אנחנו בגלות אדום, ולא כן הדבר".
חכמי התלמוד שחיו בתקופת השלטון הרומי, התאימו את הארועים בזמנם לכתבי הקודש ואת כתבי הקודש לארועים, ובמקרים לא מעטים אף בדו סיפורים ואגדות כדי לחזק את קהל המאמינים, בגלל מצבם הנרדף והמושפל.
עשיו אחי יעקב נחשב כמיסד ארץ אדום: " וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" (בראשית, לו ;1)
נמצא שלדעת חז"ל הרומאים הם צאצאי עשיו ולכן הם דורשים ומקשרים את סיפור הריונה של רבקה (אם עשיו ויעקב) לזמנם שלהם.
"וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ… וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ (בראשית, כה; 21-23) מי הם שני הגויים שלהם רמז הכתוב?
האחד,זה אנטונינוס (קיסר רומי בשנים 138 – 161 לספירה) והשני זה רבי יהודה הנשיא עורך המשנה (עבודה זרה יא ע"א).
שניהם היו חברים, שוחחו והתיעצו אחד עם השני. הם ידעו לספר שמנהרה הייתה חפורה מביתו של אנטונינוס קיסר עד לביתו של רבי יהודה הנשיא, לשם היה הולך קיסר בהחבא כדי ללמוד תורה (עבודה זרה י ע"א).
ללמדך, שלא העובדות ההסטוריות לנגד חז"ל, אלא קיומו של קהל המאמינים ביעוד האלוהי של עם ישראל.
בברכה
דעת-אמת