13 שנים • eano oeuo אמר אביי: האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא, נידבר עם הארץ (שמסתכל ומכיר בנשים – רשב"ם) בהדיה, דלמא מחלפו לה מיניה.
ובעברית:
אמר אביי: תלמיד חכם שהולך לקדש אישה שיקח עימו עם הארץ, שמא יחליפו לו אותה.
החידוש הוא שתלמיד חכם יש לו טביעות עין ומחזירים לו אבידה על פי טביעות עין שלו. אבל מכיון שאין דרכו של תלמיד חכם להתבונן בנשים אין לסמוך על טביעות העין שלו. וכשיבוא להכניס את האשה לחופה עוד עלולים להחליף לו אותה באחרת והוא אפילו לא ירגיש בכך.
זה אינו צריך להפתיע, שהרי הצדיקים הראשונים היו נזהרים מאד בענייני צניעות, כמו ששנינו בגמרא שבת נ"ג ע"ב:
תנו רבנן: מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה.
אמר רב: בא וראה כמה צנועה אשה זו, שלא הכיר בה בעלה! אמר לו רבי חייא: זו דרכה בכך, אלא: כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו.
ומי לנו גדול מאברהם שמעולם לא הביט בשרה אשתו, ורק כשעברו את הנחל ברדתם למצרים הוא ראה את בבואתה משתקפת במים ואמר לה "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את".
ושאלתי היא – האם מותר להעזר בשירותיו של עם הארץ?
והרי זו גמרא מפורשת בגמרא פסחים מ"ט ע"ב:
אמר רבי אלעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר (דברים ל') כי הוא חייך ואורך ימיך, על חייו לא חס – על חיי חבירו לא כל שכן.
תנו רבנן: ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: אין מוסרין להן עדות, ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמהן בדרך. ויש אומרים: אף אין מכריזין על אבידתו.
יוסף פישר
ויותר נראה דלא הרי ע"ה דהכא כע"ה דהתם דהתם איירי בע"ה שונא ת"ח ("מי יתן לידי ת"ח ואשכנו כחמור") והכא איירי בסתם ע"ה דקרי ליה הכי משום שלא למד תורה הרבה. ודו"ק.
הצדיק היהודי
עמית
ויותר נראה דלא הרי ע"ה דהכא כע"ה דהתם דהתם איירי בע"ה שונא ת"ח ("מי יתן לידי ת"ח ואשכנו כחמור") והכא איירי בסתם ע"ה דקרי ליה הכי משום שלא למד תורה הרבה. ודו"ק.
עמית הצדיק והמתאגרף היהודי
ד… = ש… (למשל: דאמר = שאמר)
י"ל = יש לומר (בד"כ תירוץ על קושיה)
ת"ח = תלמיד חכם
ע"ה = עם הארץ
הכא = כאן
התם – שם
איירי = מדבר ב, מדובר על
קרי = קורא
ליה = לו
מי מרים את הכפפה וכותב לגוגל טרנסלייט מילון ארמי-עברי? 🙂
נ.ב. במקור זוהי פארודיה על הניסיון של יוסי פישר לעסוק כאן בשאלות תלמודיות (אולי בניסיון להפריך את התלמוד על ידן – אלא שרוב הספרות התלמודית וההלכתית בנויה על שאלות מסוג זה)
יוסף פישר, כפי הבנתי, הוא "דתי/חרד בעל כורחו. ככל הנראה משתייך לאחת מעדות החרדים. נגה עליו אור התבונה והשפעת סם האמונה אותו קיבל כ"גירסא דינקותא" פגה. כמי שהתעורר לאור התבונה הוא מאיר לנו מצוין את מחשכי הדת ואת תהומותיה האפלים של האמונה הדתית.
יוסף פישר כה לחי ותחזקנה ידיך במלאכת הקודש.
עלה והצלח במעשיך.
הצדיק היהודי
עמית
יפה דרשת שכל הספרות ההלכתית מבוססת על סיפורי צ'יזבאטים שבדו להם חכמים במוחותיהם הקודחים.
להלן דוגמא אופיינית:
איתא בגמרא סנהדרין ע"א ע"א:
בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב – דרוש וקבל שכר, כמאן? כרבי יהודה, איבעית אימא: רבי שמעון היא, דתניא, אמר רבי שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב – דרוש וקבל שכר. אמר רבי יונתן: אני ראיתיו, וישבתי על קברו.
רבי יונתן היה קשקשן לא קטן. הוא חתום על המאמרים האלמותיים – כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה וכו'.
הגאון ר' עקיבא אייגר היה מגדולי הדור. הוא כתב בין השאר את גליון הש"ס המודפס בשולי הש"ס והמכיל הערות שונות ומשונות.
ומה יש לו לומר על כך שר' יונתן ראה קבר של בן סורר ומורה?
האם נפל מהכיסא?
אולי. כי יש לו קושיא עצומה על זה – איך ישב ר' יונתן על קברו? והרי אסור לשבת על קבר…
והוא מתרץ מה שמתרץ. וקושיא זו פתחה פתח לדיונים טרחניים של אחרונים בענין ישיבה על קבר.