שלום ירון,

בתולת הים – במסכת בכורות מוזכרת בתולת הים ובלשון חז"ל: בני ימא", וכך משתמע מהתלמוד:

דולפין אופן רבייתו כבני אדם – לדעת רש"י מתפרש שאם אדם הזדווג עם דולפינה היא יכולה להתעבר ממנו – ומהם יוצאים הדגים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלשון חכמים "בני ימא" [במיתולגיה היוונית; "בתולת הים" או "בת הים" – mermaid]. (תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ז, עמוד ב – דף ח, עמוד א).

עוד על חיות דמיוניות בתלמוד:

בר יוכני – עוף גדול ששמו "בר יוכני" שביצתו יכולה להטביע שישים עיירות (בכורות נז ע"ב).

שד בדמות תנין בעל שבעה ראשים הופיע בבית מדרשו של חכם תלמודי שהצליח להורגו (קידושין כט ע"ב).

עוף החול (phoenix) – נקרא בנ"ך "חול" שאינו מת לעולם (סנהדרין קח ע"ב על-פי פרוש רש"י). וכך נאמר במדרש:

"'עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים' (איוב, כט; 18) , דבי רבי ינאי אמרי אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקנו ושורפתו, ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי" (בראשית רבה, פרשה יט)

עכבר שחציו בשר חציו אדמה – (חולין קכו ע"ב).

סלמנדרה – חיה הנבראת מתוך אש הדולקת שבע שנים רצופות. וראה דברי התלמוד:

"תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא; ומה סלמנדרא שתולדת אש היא – הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים, שכל גופן אש, דכתיב 'הלוא כה דברי כאש נאם ה' – על אחת כמה וכמה" (חגיגה כז ע"א).

אדני השדה – חיה הגדלה בשדות, וכמין חבל גדול יוצא מן הארץ שגדלה בו אותה חיה, ושמה ידוע, והוא ידעוני הכתוב בתורה, ומחובר בטבורו באותו חבל היוצא מן הארץ, וצורתו צורת אדם בפרצוף וידים ורגלים ואין כל בריה רשאה לקרב אליו כי הוא הורג וטורף כל הקרב אליו. וכשרוצים לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק וצועק בקול מר ומת מיד, ואליו רמז באיוב (ה) כי עם אבני השדה בריתך" (ר' עובדיה מברטנורא, מסכת כלאים, פרק ח, משנה ה) ראה גם בתלמוד הירושלמי (מסכת כלאים, פרק ח, דף לא, טור ג ).

נחש ששמו ערוד – אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת הלכתי לוועד [מקום מרביעי כלאים – רש"י] וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב. לימים יצא [נולד] ערוד מביניהם [שהיה נושך אדם וממית – רש"י]. וכשבאתי לפני ר' שמעון החסיד, אמר לי: אמר הקב"ה, הם הביאו בריה שלא בראתי בעולמי, אף אני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי" (חולין קכז ע"א).

ראם – חיה ענקית הגדולה כגודל הר תבור וצווארו 3 ק"מ.

אמר רבה: אני ראיתי ראם ביום היוולדו גובהו כהר תבור – 4 פרסות (16 ק"מ), אורך צווארו 3 פרסות , מקום הנחת ראשו פרסה ומחצה. הוא הטיל גלל וסכר על ידו את הירדן (בבא בתרא עג ע"ב) .

והנה סיפורי אגדה על לידת האיילה והיעלה:

לידת האיילה – 'חולל אילות תשמור' (איוב לט, א) – אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת, אני מזמין לה דרקון [נחש – רש"י] שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה [רחמה מתרחב], ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה.

לידת היעלה – 'הידעת עת לדת יעל סלע חולל אילות תשמור' (איוב לט, א) יעלה זו אכזרית על בניה בשעה שכורעת ללדת – עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה וימות; ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה" (בבא בתרא טז ע"א).

אלה מקצת אגדות חז"ל שהעליתי מזכרוני הציבור מוזמן להוסיף כהנה וכהנה.

בברכה

דעת – אמת

עוד יצורים מיתולוגיים בספרות הדתית, אבל לא רק בתלמוד:

לויתן נחש בריח/ לויתן נחש עקלתון/ תנין:

כינוי לכוחות קדמוניים שאלוהים נלחם בהם ברגע הבריאה, ולהם רומזים מזמורי תהילים, נדברי הנביאים ומדרשי חז"ל. כל הדמויות הללו כולן מוכרות לנו מהמיתוס הבבלי "אנומה אליש", וניתן לראות את ההשפעה הפגאנית שלו על הדת היהודאית.

משורר תהילים משבח את האל על נצחונו על כוחות אלו (תהילים עד' יג'-יד'): "אתה פוררת בעוזך ים, שברת ראשי תננים על המים. אתה רצצת ראשי לוויתן, תתנו מאכל לעם לציים", והפסוק הזה מהוה גם את האסמכתא לחז"ל לקבוע בתלמוד כי בעולם הבא יסעדו הצדיקים את בשר אותו הליוויתן.

דברי ישעיהו המדבר על העתיד הם למעשה בקשת חזרה לאירועי העבר שהתרחשו בבריאה (ישעיהו כז' א'): "ביום ההוא יפקוד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לוויתן נחש בריח ועל לוויתן נחש עקלתון, והרג התנין אשר בים".

גם במסורות חז"ל יש מקום למלחמה שנלחם אלוהים בתנינים/לויתנים. בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, עד' ע"ב, מסופר בשם רבי יהודה הנשיא כי האלוהים "סירס את הזכר" שבין הלוויתנים "והרג את הנקבה" כדי שלא יזדווגו זה עם זה ולא יחריבו את העולם בשעת המעשה.

בתלמוד בבלי, סנהדרין צז' ע"ב, בא בתיאור אפוקליפטי של אחרית הימים, שתהיה מעין חזרה גם על ראשית ההיסטוריה, ובו מייחדים גם כמה שנים ל"מלחמות תנינים" בצד "מלחמת גוג ומגוג ושאר ימות המשיח".

ראו גם את הפלפול היומי "מה עשה אלוהים לחיות הגדולות שלא יתרבו" (https://daat-emet.sentice.com/issues.cfm?ISSUE_ID=720) ובויקיפדיה על "לויתן – מיתולוגיה" (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F)

בהמות:

גם בהמות הם חיות אגתדוית מתקופת המקרא, ובקישור שהובא מעלה לדברי הפלפול היומי על הלויתנים (בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, עד' ע"ב) ניתן לראות התייחסות גם אל הבהמות. מפלצות אלו מופיעות בספר איוב, פרק ל', פס' י' – והן חיות כבירות לא פחות מהלויתן או התנין המיתולוגיים. יש מסורת האומרת כי באחרית הימים הצדיקים יאכלו גם מבשר הבהמות יחד עם בשר הלויתן.

חד קרן:

בתלמוד בבלי, במסכת חולין ס' ע"א, ובמסכת עבודה זרה ח' ע"א, ובמסכת שבת כח' ע"ב, נכתב בדיוק אותו הדבר, פעם בשם רב נחמן, פעם בשם רב שמואל ופעם בשם רב יהודה:

"שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר (תהלים סט', לב'): 'ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס'."

ובמסכת שבת כח' ע"ב נוסף המשך לדיון, כשניסו להבין האם אותו השור הוא בהמה או חיה. ר' נחמן בר יצחק הבין את נושא הקרן האחת כפשוטו וזיהה את השור עם חיה המכונה 'קרש', שהיא חד קרן של ממש (ובלשונו "חדא קרן") וממין חיה.

מעט לפני כן מנסים לזהות את אותו השור בעל הקרן האחת עם חיה אחרת המכונה 'תחש', שמעורה בנו את אוהל המשכן. גם בתחש ישנה מחלוקת אם הוא ממין בהמה או ממין חיה, אבל הסכימו כולם על כי היה 'טהור'.

מקווה שעוד אנשים ימצאו חיות מיתולוגיות.

ליאור הלפרין

יצא לי פעם לשמוע הרצאה של זמיר כהן שעוסקת בבניית מגדל בבל ושהאלהים כעונש על מרדנותם של בני האדם הוא הפך חלק מהם לקופים וכך למעשה הוא שולל את תיאוריית מוצא האדם מן הקוף ואת כל זה הוא מספר מתוך התלמוד הייתי מעוניין לדעת האם זה באמת כמו שהוא מספר.

ירון מ

שלום ירון,

כתבנו על הבליו של זמיר בתשובה: "מדוע דעת-אמת אינה משיבה על כל שאלה".

בברכה

דעת – אמת

המאמר "יצורים דמיוניים באגדה היהודית העתיקה" מאת ד"ר מאיר בר-אילן

guy

תוכן:   לירון מ' שלום, וסליחה על האיחור של חודשים כה רבים בתשובה. שאלות חדשות נכנסות ושאלות ישנות נדחקות אחורה, ואני לא קורא אותן שוב..

שאלת לגבי טענתו של זמיר כהן שמוצא הקוף הוא מן האדם. אני כתבתי מאמר בנושא, והוא פורסם בחופש.

http://www.hofesh.org.il/articles/science/origin_of_monkey/origin-of-monkey.html

אתה מוזמן לקרוא ואף ליצור איתי קשר אם תרצה.

בברכה,

ליאור הלפרין