לחבריי הישיבה שלום וברכה..אני כותב כרגע את הפוסט הזה עם כאב בלתי נשלט עם דמעות שלא מפסיקות לרדת מעיניי הבכי לא ניתן לשליטה..על אותם הרוגים וטבוחים משפחת פוגל הי"ד…חברים זה מחייב את כולנו ללא יוצא מהכלל לחשבון נפש עצמי לדעת להבין שעם כל החילוקיי דעות שבנינו בסופו של דבר אנחנו עם אחד כן זה לא בושה אלא גאווה העם היהודי העם שסבל כל כך הרבה ועדיין ממשיך לסבול הכאב צועק איפה איך בני אנוש מסוגלים לעשות דברים כאלה איך בני אנוש מסוגלים לשחוט משפחה במיטתם בצורה כזאת אכזרית ובלתי ניתנת להבנה איך בני אנוש מסוגלים לרקוד בעזה על דמם של אותה משפחה ואני אומר ארץ ארץ אל תכסי דמם דמם יזעק מהשמים זעקה גדולה ונוראה ולא ינוח ולא ישקוט עד שאותם חלאות המין האנושי יבואו על משפטם אבל זה מחייב אותנו חברים לדעת שלא משנה מה ולא משנה מה יהיו דעותינו אנחנו חייבים לכבד אחד את השני עם כל חילוקיי הדעות אנחנו חייבים להבין שבסופו של דבר זוהי מדינתינו ואני אומר זאת לעצמי כמובן ללא יוצא מהכלל ועל המדינה הזאת אנחנו חייבים לשמור בכל כוחיינו ולהבין שכן בסופו של ויכוח ובסופו של דבר בני אדם אנחנו וכן אחים אנו ..אני מסיים כי הבכי לא נשלט אני אוהב אותכם מאד ובפרט אותך ראש הישיבה הרב ירון קחו את הדברים לתשומת ליבכם וזה יהיה שכרי באהבה רבה לכם והמשך דיונים מענינים ויפים עם כבוד הדדי שלכם באהבה וידידות יוסי.