למרות שעם הארץ אינו רשע כמו החילוני המצוי של ימינו שמחלל שבת בפרהסיא, והוא מקיים את רוב המצוות אך אינו מקפיד לגמרי במעשרות, דמאי וכדומה, נראה שאין רוח חכמים נוחה הימנו, ומגלים כלפיו יחס אי סובלנו משהו, כפי שהם משתוללים

בגמרא במסכת פסחים מ"ט ע"ב:

תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם – ישא בת גדולי הדור. לא מצא בת גדולי הדור – ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות – ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה – ישא בת מלמדי תינוקות. ולא ישא בת עמי הארץ, מפני שהן שקץ, ונשותיהן שרץ, ועל בנותיהן הוא אומר (דברים כ"ז) ארור שוכב עם כל בהמה.

תניא, רבי אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר (בהמה) שנאמר (ויקרא י"א) זאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה – מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה – אסור לאכול בשר בהמה ועוף. אמר רבי אלעזר: עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור לשוחטו! – אמר להן: זה – טעון ברכה, וזה – אינו טעון ברכה. אמר רבי אלעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר (דברים ל') כי הוא חייך וארך ימיך, על חייו לא חס – על חיי חבירו לא כל שכן.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקורעו כדג. אמר רבי שמואל בר יצחק: ומגבו. תניא, אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור ככלב! – אמר להן: זה – נושך ושובר עצם, וזה – נושך ואינו שובר עצם.

תניא, היה רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ – כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים – אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים.

תניא, רבי אליעזר אומר: אילמלא אנו צריכים להם למשא ומתן – היו הורגין אותנו. תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה לפני עם הארץ – כאילו בועל ארוסתו בפניו, שנאמר (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל, ונשותיהן יותר מהן. תנא: שנה ופירש – יותר מכולן.

תנו רבנן: ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: אין מוסרין להן עדות,

ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמהן בדרך. ויש אומרים: אף אין מכריזין על אבידתו. – ותנא קמא: זמנין דנפיק מיניה זרעא מעליא ואכיל ליה, שנאמר (איוב כ"ז) יכין וצדיק ילבש.

דעת אמת

כתבת על עם הארץ כך:

"גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל, ונשותיהן יותר מהן."

אולי מדובר באמת ברשעים ששונאים ולא בכל חילוני ממוצע שהולך ברחוב כיום?

שלום,

אין בימינו קטגוריה או מעמד של "עם הארץ".

המושג חילוני, מקבל משמעויות שונות לפי מקום וזמן. בעבר חילוני היה אדם מאמין שאינו עוסק בכמורה. בימינו חילוני מקבל משמעות של אדם לא דתי  במובן של קיום פרקטיקות דתיות.

אומנם ההגדרה של המושג "חילוני" הולכת ומקבלת משמעות של אתאיסט כלומר אינו מאמין בישות על המקבל על עצמו את ערכי הנאורות.

הציבור הדתי , על-פי רוב, מבחין בין חילוני שאינו מקיים את הפרקטיקות הדתיות אך "מכבד" את הדת , טקסיה וספריה לבין חילוני הנלחם נגד ערכי הדת הגזענית, מפלה, עוסקת בטקסטים מבישים כמו התלמוד.

לכן, את החילוני כבעל אידיאולוגיה ערכית הם שונאים מאוד, עד רצון הריגתם אם הייתה להם יכולת.

האזן להרצאתו של משגיח רוחני בישיבת "נחלת הלוויים" בחיפה המסביר מדוע הוא שונא שינאת מוות את החילונים הפעילים בארגון דעת – אמת:

http://www.youtube.com/watch?v=p48Moif7ep8

דעת אמת

כל אשה שטבלה ופגע בה כלב ושמשה עם בעלה בניה מכוערין ופניהם דומין לכלב. פגעה בחמור יהא טפשין כלבב החמור. פגעה בעם הארץ בניה עמי הארץ. משום הכי יתיב (לכן ישב) ר' יוחנן אשערי טבילה בפרק שלישי דברכות שלא יפגעו בכלב ובחמור ובחזירה. אבל מי שפוגע באשה שסלקה מטבילה אמר בפ' ערבי פסחים (דף קיא) נימא הכי (יאמר כך) שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך. פגעה בסוס תעלה ותשמש. אלמד לך לידע במי פגעה. כל אשה שבניה הולכים ואוכלין בשוק אמו פגעה בכלב. והרוק יורד על זקנו ולשונו נפסק מלדבר אמו פגעה בחמור. ואם אין ממש בדבריו ומשכח לימודו אמו פגעה בעם הארץ. ואם בנה נאה ודיבורו נאה ולומד הכל אמו פגעה בסוס. וכן ניהוגו של אותו בן לומד ומשפיל קומתו ונשמעין דבריו. ואם מהפך יד ליד ומהפך לשונו דע כששימש אביו עם אמו נשק לאמו ויצא לשונו מפיו. מי שאינה זהירה בנדתה קוברת בניה ובעלה המשמש עם הנדה בניה לוקין בצרעת. המשמש לאור השמש כנגד השמש בניה לוקין בבהרת. כנגד הירח בניה לוקין בבוהק ולבסוף בצרעת. כנגד הכוכבים בניו לוקין בלשונם בלגלוג. המדבר בתשמיש דברים מכוערים בניו אלמים. חישבה באיש אחר בתשמישה בניה חרשים. נדה שגילחה ציפורניה ודרס עליהן בעל או אדם אחר לוקה עליהן בשחין. מעשה באלישע כהן גדול שלא היו בניו מתקיימין מפני שלא היתה אשתו מי שפוגעה כשעולה מן הטבילה וכו'. עד שפגע בה מיטטר"ון שר הפנים ושמשה עם בעלה בשמחה ונתעברה את ר' ישמעאל והיו דיוקנו דומה לו.

אמר אביי: האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא, נידבר עם הארץ (שמסתכל ומכיר בנשים – רשב"ם) בהדיה, דלמא מחלפו לה מיניה.

ובעברית:

אמר אביי: תלמיד חכם שהולך לקדש אישה שיקח עימו עם הארץ, שמא יחליפו לו אותה.

החידוש הוא שתלמיד חכם יש לו טביעות עין ומחזירים לו אבידה על פי טביעות עין שלו. אבל מכיון שאין דרכו של תלמיד חכם להסתכל בנשים אין לסמוך על טביעות העין שלו. וכשיבוא להכניס את האשה שקידש לחופה עוד עלולים להחליף לו אותה באחרת והוא אפילו לא ירגיש בכך.

זה אינו צריך להפתיע, שהרי הצדיקים הראשונים היו נזהרים מאד בענייני צניעות, כמו ששנינו בגמרא שבת נ"ג ע"ב:

תנו רבנן: מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה. אמר רב: בא וראה כמה צנועה אשה זו, שלא הכיר בה בעלה! אמר לו רבי חייא: זו דרכה בכך, אלא: כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו.

ומי לנו גדול מאברהם שמעולם לא הביט בשרה אשתו, ורק כשעברו את הנחל ברדתם למצרים הוא ראה את בבואתה משתקפת במים ואמר לה "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את".

ושאלתי היא – כיצד מותר להעזר בשירותיו של עם הארץ?

והרי זו גמרא מפורשת בגמרא פסחים מ"ט ע"ב:

אמר רבי אלעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר (דברים ל') כי הוא חייך ואורך ימיך, על חייו לא חס – על חיי חבירו לא כל שכן.

אני מנסה להיכנס לראש שלהם ולא מביע עמדה ואת דברי הבאים אני אכתוב מפרספקטיבה דתית. רק כך נוכל להבין ולהתדיין עם הצד השני – כי יש תאום פעורה בהשקפותינו והבנותינו והסתכלותנו על המציאות.

אז לפי דבריך, אם הבנתי נכון, יש חלוקה בין דברי הגמרא לדברי הרבנים. אז הגמרא עסקה רק על כאלה ששונאים תלמידי חכמים וזה ברור. הרב שהבאת היום אמר שלטובתם צריך להתפלל עליהם שימותו כי הם מכניסים את עצמם, להבנתו, לסבל רב בעולם הבא. אני אישית כשאני חובש את המשקפיים שלו אז אני ממש מבין אותו. לוקחים את האיבר ההכי מפואר ומשחיתים אותו בשטויות ובאיך לעשות רע ולגרום סבל להם ולשאר. לא חרם?

לפי ההשקפה שלהם זה ברור.

למיטב הבנתי צריך להתפלל כך: שיתלמו חטאיהם (לדוגמא במקרה שלהם) מםן הארץ ולא שימותו ולטובתם.

תמה תמה אקרא.