20 שנים • Anon אז אם אחרי פילפול שכזה המופיע בקונטרס מספר 8 כתבתם "ומכאן ברור" דהיינו שאין לכם ספק בעניין בשעה שכל מעיין וחובב דעת יכול לראות את הסילוף בדבריכם יג המידות הם מסיני ע"פ הרמב"ם ולא כטענתכם שהם מדברי חכמים.
המהרהר
צוות
מטרת קונטרס "מספר 8" בא להוכיח שרוב פסקי ההלכה הנקבעים בתלמוד הינם על פי סברתם של חכמים, ואף היג' מידות הם על פי סברתם. ואין זה משנה אם עקרונות היג' מידות ניתנו מסיני וחכמים נשאו ונתנו בעקרונות אלה מסברתם ודעתם או שגם עקרונות היג' מידות הם עקרונות שחכמים קבעו על פי סברתם. שתי אפשרויות אלו מובילות למסקנה אחידה, פסקי ההלכה שנקבעו על פי אחת המידות הם פסקי הלכה על פי הסברה האנושית. דבר זה תוכל ללמוד מהרמב"ן בר פלוגתא של הרמב"ם. לדעת הרמב"ם (בשורש השני) הלכות שהוסקו באמצעות אחת מיג' המידות אין למנותה כאחת מתרי"ג המצוות משום שאינה נחשבת דבר תורה. ואילו הרמב"ן חולק על הרמב"ם וכתב בהשגותיו בשורש השני: "אבל עיקר שרשי התלמוד שכל הנידרשין בתלמוד באחת משלוש עשרה מידות כלן דבר תורה והן פירוש תורה שנאמר למשה" מכאן אתה למד שלדעת הרמב"ם הלכה שנפסקה באמצעות אחת מיג' המידות, נחשבת להלכה שהוסקה על פי דעתם וסברתם של חכמים והלכה זו לא ניתנה מסיני.
כדי שדברינו יובנו כהלכה נצטט דברינו מתוך קונטרס 8: "רוב רובה של ההלכה מבוסס על יג' מידות שהתורה נדרשת בהן, גזירה שווה כלל ופרט וכו'. ומהיכן נלמדים הללו? האם משה מסר לנו יג' מידות או שמא חז"ל מדעתם למדו?
הרמב"ם בהלכות ממרים פרק א' כתב: "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל וכו' אחד דברים שלמדום מפי השמועה והם תורה שבעל פה ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא". וכן כתב בפרק שני: "ב"ד גדול שדרשו באחת מן המידות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך…". וכן כתב בשורש השני למנין המצוות שאין למנות במנין תרי"ג כל מה שלמדים באחת משלוש עשרה מידות.
ולכן בהלכות אישות פרק ראשון ה"ב פסק הרמב"ם, שהמקדש אישה בכסף הוא מדברי סופרים ואינו דין תורה, אע"פ "שקידושי כסף" נלמד בתלמוד באחת המידות; בגזירה שווה. ובהקדמתו לסדר זרעים כתב שכל דבר שנפל בו מחלוקת הוא מהדינים שהוציאו על דרכי הסברא עד שיצא חוצץ נגד הטוענים שהכל ממשה ומסיני וז"ל אבל מי שיחשוב שהדינין שנחלקים בהם כמו כן מקובלים מפי משה וחושבים שנפלה המחלוקת מדרך טעות ההלכות או השכחה או שאחד מהם קיבל קבלת אמת והשני טעה… והוא דברי מי שאין לו שכל ואין בידו עיקרים ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם מצוות וכל זה שוא ובטל … שהם [הטועים] מצאו שכל הפירוש המקובל מפי משה והוא אמת ולא נתנו הפרש [לא הבדילו] בין העיקרים המקובלים ובין תולדות הענינים שיוציאו אותם בעיון". ומכאן ברור דאליבא דרמבם יג' המידות שתורה נדרשת בהם גם הן מדברי חכמים וכל הנדרש עפ"י יג' מידות מדברי סופרים, לבד ממקומות שאמרו בהם חכמים במפורש שהם מדאורייתא. הרי לך שרוב הדינים היוצאים מן התלמוד מסברת חכמים הם, דברי בשר ודם".
נ.ב כדי להבין את דעת הרמב"ם בנושא "הלכה למשה מסיני" עיין היטב בדברינו ב"פרשת בא".
בברכה
דעת – אמת