שלום יוסי,

מיום גלות העם היהודי מארצו (70 לספירה) עד לקוממיות ארצנו (1948), קהילות ישראל שבכל אתר ואתר חיו את ההווה – כזמן של צרות , סבל, הרג , עוני וחורבן – שאינו אלא ארעי ועתיד לחלוף. בתודעתם חוו הם את העבר והעתיד בערבוביא תוך תחושה שההווה בר חלוף, כדרכם של אנשים מיוסרים הרוצים להפיח בנפשם תקווה כדי לשרוד ולא ליפול לידי ייאוש ואובדן. העם היהודי בגלותו חי בין העבר ההיסטורי שהפיח מעין נוסטלגיה לגאווה, בו הייתה עצמאות מדינית לחיי התורה, לבין העתיד המיוחל שישיב "שופטינו כבראשונה" ויאחד את כל אומות העולם תחת שלטון ירושלים כנבואת ישעיהו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו ב; 2).

יום תשעה באב הוא היום המביא לידי ביטוי תחושות אלה בכל עוצמתם, קינות תשעה באב מבטאות ומתארות ביצירות ספרותיות את הסבל והצרות שחשו היהודים בזמן גלותם ללא מדינה ריבונית תחת שלטון זר.

זמנים אלה עברו ופשו מן העולם, מיום הכרזת המדינה אין אנו "חרפה לגויים" ואיננו פזורים בארבע כנפות הארץ מתוך אונס, אלא חיים אנו ככל מדינה מתוקנת וריבונית הדואגת לכל אזרחיה.

אך דא עקא, בקרב העם היהודי חיים עוד אנשים הרוצים לשמר ולקבע את תחושת הגלות תוך התעלמות מהמציאות הראלית. תפיסת עולמם כתפיסת העולם הישן ולצורך מטרה נילוזה זו שולחים הם שליחים לבית המחוקקים החילוני.

בוא וראה כיצד לפנים, העם היהודי חי את חוויותיו לפי המציאות הראלית ולא חיו בתוך בועה מדומיינת כפי שחי הציבור האורתוקסי של היום.

צום בחודש אב כתוב הוא בזכריה (ח, 19) : "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת … וְצוֹם הַחֲמִישִׁי … יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבו".

צום החמישי כוונתו לחודש אב שהוא חמישי לחודשים (המניין מתחיל מחודש ניסן הנחשב ראשון לחודשים).

זכריה ניבא "בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶש"(520 לפנ"הס) (זכריה,א; 1).

כלומר, לאחר הכרזת כורש (538 לפנ"הס) ולפני שזרובבל חנך את בית שני(515 לפנ"הס).

נמצא, שזכריה מעיד על צום בחודש אב לאחר חורבן בית ראשון לפני בניין בית שני. בית ראשון נחרב בשבעה באב הנה כך כתוב: "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי [חודש אב] בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם: וַיִּשְׂרַף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ: וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים: (מלכים ב , כה, ;8- 10).

[ בניגוד לכתוב במשנה שבית ראשון חרב בתשעה באב (תענית פ"ד מ"ו) ובניגוד לחז"ל (ר"ה יח ע"ב) שייחסו את הפסוק של זכריה לצום תשעה באב. וכך כתב אבן עזרא (זכריה, ז; 3): "וירושלים חרבה פעם שנית בימי טיטוס בט' באב ועל אותו חרבן שני אנו מתענין" כלומר ולא על חורבן בית ראשון שלא חרב בתשעה באב].

אך כשחל שינוי במציאות הישראלית ממצב של גלות לשיבה לציון בתקופת בית שני, אומר זכריה שצום "שבעה באב" יהפך לששון ושמחה (זכריה,ח; 19) : "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת … וְצוֹם הַחֲמִישִׁי … יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבו".

והדברים קל וחומר: ומה אם שיבת ציון שהייתה מעין אוטונומיה בלבד שחייבת להעלות מיסים לשלטון זר (פרס ומדי), נהפך האבל לששון ושמחה. על אחת כמה וכמה שיבתנו לארץ ישראל היום – שיש לנו ריבונות מוחלטת ללא חסות של שלטון זר ואין אנו צריכים להעלות מיסים לאף אומה ומדינה אחרת – שיום תשעה באב צריך לההפך ליום ששון ושמחה.

ויתירה מכך, מי שצם בתשעה באב ומקונן על מצבו "כחרפה לגויים" הוא בעצם מתריס כלפי המציאות הראלית של מדינת ישראל. עלהציבור החרדי – המתעלם באופן מודע מהשינוי שחל בעם היהודי והוא אינו שותף בהקמת מדינת ישראל ושגשוגה, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה בטחונית – שאינו חוגג את יום העצמאות למדינת ישראל, אפשר לומר שהוא בזוי אך עקבי. דווקא הציבור הדתי והמסורתי – החוגג את יום העצמאות בחודש אייר ולאחר שלושה חודשים חוזר למציאות העבר שאיננה עוד וצם בתשעה באב – המתעלם לחלוטין משמחת עצמאותו שאך חגג לפני שלושה חודשים, יש לומר "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים".

ולשאלתך: "מדוע לא עושים אבל על השואה" שאלתך מופנית לציבור הדתי והחרדי שמימלא מתעלם הוא מהמציאות המדינית שלנו, וכוחו "כקולקטיב יהודי" נחלש ועבר מן העולם ואין בידו כוח ורצון לשנות ולקבוע ימים התואמים למציאויות עכשוויות. וכפי שאין לו את העוז להפוך את תשעה באב ליום ששון ושמחה כך אין לו את העוז לקבוע יום זכרון לשואה.

בברכה

דעת – אמת

שלום ד"א,

איני מבין מודע לשיטתכם יש על הציבור הדתי(והחרדי?) לקונן על השואה (לשיטתם) שהרי כעת משהוקמה מדינת ישראל אין על מה לקונן. (אגב כיום קיימת מגמה חזקה ביותר בקרב הציבור הדתל"י לציין בט' באב לציין את יום השואה אך לא בצורת קינה כללית אלא בצורת קינה אישית)

בברכה

חיים

שלום ירון..זה מזכיר לי שבאחד מפגישותיי עם הרב שכטר העלתי לפניו בצורה ישירה את הסיפור הבא..בני אדם חרדים ודתיים יוצאים מירושלים מאזור רמות בית וגן הר נוף גאולה גבעת זאב עם רכבם הממוזג חלקם אפילו עם נהגים כמו האדמור"ים שחיים בירושלים ונוהגים הם לכיוון הכותל שנכבש על ידי הציונים מורידים נעליהם ומייללים על ירושלים החרבה והשוממה מבלי בניה היא יושבת וכאן הרמתי את קולי [והוא יפה גם בגבוהים אתה יודע זאת ירון]..ואתם יושבים מול הקב"ה ומשקרים במצח נחושה ובועטים בטובתו של מקום אוי לכם בנים כפויי טובה..הוא היה בהלם הביט בי שתק והלך..בברכה יוסי.