שלום אדי,

אנחנו הראשונים להסכים, כי " היהדות אינה מתחילה ואינה נגמרת עם החזון אי"ש ורבנים חרדיים של היום המחזיקים בדעות דומות", אם כי דווקא בשל כך עצוב לראות שרבנים מהסוג הזה הפכו לנושאי דגלה של היהדות האורתודוקסית, לפחות בענייני ההלכה והמחשבה הדתית (להוציא נושאים פוליטיים). בכל מקרה, עניינו של קונטרס מס' 3 הוא טעות בהבנת המציאות, המופיעה בתורה שבכתב.

אשר לניסיונות לזהות את השפן והארנבת של התורה עם בעלי-חיים אחרים מלבד שפן-הסלעים והארנבת הידועים כיום, עלינו לציין את הספר שפורסם לפני כשנתיים על-ידי הרב נתן סליפקין, בנוגע לבעיה הנדונה בקונטרס מס' 3 שלנו. הספר נקרא The Camel, the Hare and the Hyrax, והוא עורר פולמוס קשה בעולם היהודי-אורתודוקסי. לתיאור של הספר והפולמוס סביבו, ראה

http://zootorah.com/controversy/controversy.html

לדעתנו, ספרו של סליפקין הוא הניסיון הטוב ביותר, עד היום, לעסוק בשאלת השפן והארנבת (ובמספר שאלות אחרות, הקשורות לעניין זה) מנקודת מוצא שהיא דתית במוצהר. אין זה אומר שאנו מסכימים עם כל מה שנאמר בספרו (השגות חשובות לגבי הטיעונים של סליפקין הועלו על-ידי מישהו בשם דוד גולדשטיין במאמר שפורסם באינטרנט: http://www.talkreason.org/articles/slifkin.cfm). אך לדעתנו, סליפקין צודק בנקודות רבות, כולל הזיהוי של השפן והארנבת.

לפי דבריו של סליפקין בעמ' 99-105 בספרו, הזיהוי של השפן האמור בתורה עם שפן-הסלעים (hyrax) נשען על הראיות הבאות:

א) כתובים במקרא, המתארים את השפן כבעל-חיים קטן, החי בסלעים (תהלים קד ח, משלי ל כו). הכתובים הללו מוכיחים, כמובן, כי השפן היה בעל-חיים מוכר עבור קוראי המקרא בארץ-ישראל העתיקה.

ב) עדות משפות שמיות אחרות, מלבד העברית (באחד הניבים הדרום-ערביים המודרניים, המילה תֻ'פֻן פירושה שפן-הסלעים; ההקבלה בין העיצור ת' בדרום-הערבית לעיצור ש בעברית היא רגילה במסגרת הבלשנות השמית המשווה).

ג) זיהוי מפורש של השפן האמור בתורה כשפן-הסלעים ( וַבר בערבית) על-ידי הרב סעדיה גאון והרב יונה אבן ג'אנח.

לפי דבריו של סליפקין בעמ' 126-136 בספרו, זיהוי הארנבת האמורה בתורה עם הארנבת הידועה כיום (hare) מבוסס על השיקולים הבאים:

א) עדות משפות שמיות אחרות מלבד העברית (ערבית אַרנַבּ = "ארנב", וכנראה גם כיתוב באכדית אַרנַבַּ על הקיר של מקדש עתיק בסוריה, אם כי לא היה ביכולתנו לבדוק את העניין האחרון).

ב) הסיפור המפורסם מהתלמוד על תרגום התורה ליוונית, המראה כי חז"ל ראו את המילה "ארנבת" בתורה כמקבילה למילה היוונית lagos = "ארנב" (הסיפור הזה מוזכר בקונטרס מס' 3 שלנו; סליפקין מביא מקורות נוספים לכך שחז"ל, ומפרשי תלמוד מאוחרים יותר, זיהו את המילה "ארנבת" עם lagos).

ג) כנה איזכורים של הארנבת בתלמוד, המתאימים לתכונותיה של הארנבת הידועה כיום: כפות רגליה מכוסות שיער (או רגליה הקדמיות קצרות יותר מהאחוריות), שימוש בארנבות כמקור של צמר לבגדים, וכד'.

לדעתנו, השיקולים הללו מכריעים את הכף לטובת הזיהוי של השפן והארנבת האמורים בתורה עם שפן-הסלעים והארנבת הידועים כיום.

בברכה

דעת – אמת

שלום!

תודה על תשובתכם.

להלן הנחותיכם הבסיסיות:

כתובים במקרא, המתארים את השפן כבעל-חיים קטן, החי בסלעים (תהלים קד ח, משלי ל כו).

הכתובים הללו מוכיחים, כמובן, כי השפן היה בעל-חיים מוכר עבור קוראי המקרא בארץ-ישראל

העתיקה.

טוב, לדעתי זה רק מראה, שהמחברים – כלומר, דוד ושלמה – פירשו כך את התורה. אין זה אומר שהתורה עצמה (כלומר, החומש) אינה ממקור אלוהי. ההנחה שלי היא שהשפן והארנבת האמורים בתורה הם הלאמה והאלפקה. כיוון שאלה לא היו ידועים במזרח התיכון, היו מי שייחסו את המונח ("שפן") לשפן-הסלעים, מפני שזה נראה כמעלה גרה. אז דוד ושלמה לא היו ביולוגים דגולים. או אולי המונח נכנס בשימוש הזה לעברית של אותה תקופה, והם חשבו שזה השימוש הנכון.

ב) עדות משפות שמיות אחרות, מלבד העברית (באחד הניבים הדרום-ערביים המודרניים, המילה תֻ'פֻן

פירושה שפן-הסלעים; ההקבלה בין העיצור ת' בדרום-הערבית לעיצור ש בעברית היא רגילה במסגרת

הבלשנות השמית המשווה).

שוב, עלינו לשאול, מי השפיע על מי: האם המונח העברי הוא המקורי או לא? בכל מקרה, אפשר בהחלט שטעות תימסר משפה אחת לשנייה. הטענה שלי היא שהשיקולים הללו אינם מפריכים את מקורה האלוהי של התורה שבכתב – ואיל לי עניין להגן על מוצאה האלוהי של התורה שבעל-פה. ספרי הנ"ך נכתבו על-ידי מחברים שונים, ואין להם מעמד אלוהי כמו זה של התורה.

ג) זיהוי מפורש של השפן האמור בתורה כשפן-הסלעים ( וַבר בערבית) על-ידי הרב סעדיה גאון והרב

יונה אבן ג'אנח.

זה טיעון חלש מאוד – למשל, סעדיה גאון חשב שהארץ נמצאת במרכז היקום; אך מה בין זה למדע אמיתי? הוא גם האמין בתורה שבעל-פה. האירוניה היא, שהרעיונות הפילוסופיים הנעלים שלו אינם מקובלים על החרדים של היום, או של אתמול!

אדי

שלום, אדי!

1) איננו סבורים שדוד ושלמה היו המחברים של ספרי תהלים ומשלי, אך זה אינו שייך לעניין הנדון כרגע. בכל מקרה, הפסוקים תהלים קד יח ("ח" היה טעות הקלדה) ומשלי ל כו, אין עניינם פירוש התורה או חוקיה. הפסוקים הללו פשוט מתארים תופעות טבע כפי שאלה היו מוכרות למחברים ולקוראיהם המיועדים. ובמילים אחרות, שני הפסוקים הללו מעידים על שימוש המונח "שפן" בהקשר שאינו הלכתי, והשימוש הזה הולם היטב את שפן-הסלעים.

2) לא ברור, למה כוונתך כשאתה מדבר על "מונח מקורי". בדרך כלל, כאשר שורש זהה ביסודו מתועד בשפות שמיות שונות (עם אפשרות של חילופי-עיצורים, הניתנים להסבר כחלק ממעתקים סדירים של עיצורים בין שפות שמיות שונות), מניחים החוקרים, כי מדובר בשורש השייך לאוצר המילים השמי הכללי, שהוא בבחינת ירושה מהשפה השמית העתיקה ביותר (הפרוטו-שמית) – השפה, שממנה התפתחו כל השפות השמיות הידועות (השפות ה"בנות"). כמובן, בעניין הזה ייתכנו סיבוכים מסוימים, כיוון שיש להתחשב באפשרות של שאילת מילים משפה-"בת" אחת לרעותה; אך קשה להניח שזהו המצב במקרה הנדון. ראשית, אילו היה מדובר במילה שאולה, יש להניח, כי העיצור העברי "ש" היה בא לידי ביטוי בעיצור "ש" בניב הדרום-הערבי, ולא בעיצור בין-שיני בלתי-קולי ת' (כמו th במילה האנגלית thing). ושנית, המילים הרלוונטיות זהות אומנם בקטיגוריה מילונית (שמות עצם) ובשורש (השורש המקורי ת'-פ-נ, שבעברית הפך לשורש ש-פ-נ), אך לא בהרכב התנועות שבהן (בעברית מופיעה התנועה a, בניב הדרום-ערבי – התנועה u). לכן, סביר יותר להניח, כי המילה שפן/תֻ'פֻן, המורה על שפן-הסלעים, שייכת לאוצר המילים השמי הכללי, שהוא, לפי ההגדרה, עתיק יותר מכל תאריך אפשרי שבו יכלה להיכתב התורה.

3) איננו מייחסים משקל רב לידיעתו המדעית של סעדיה גאון, מהסיבה הפשוטה שהמדע מתפתח על-ידי תגליות, ובאופן טבעי, כל דור חדש של מדענים יודע יותר מהדור הקודם. אולם, בנוגע למשמעות המילה "שפן", איננו מדברים על מדע אלא על הלשון העברית. כל לשון היא בעצם מסורת, המקובלת על קבוצה מסוימת של אנשים, אשר מוסרים אותה לילדיהם בעצם הדיבור אתם, ואלה מוסרים אותה לילדיהם באותו אופן עצמו, וכן הלאה. וכמו שקורה עם כל מסורת אחרת, תכונות מסוימות של לשון משתנות בהכרח עם הזמן. סביר להניח, כי ככל שקטן יותר פרק הזמן בין שתי נקודות כלשהן, כך קטן יותר היקף השינוי שהתרחש בכל לשון נתונה בין אותן שתי נקודות. כך, היקף השינוי בלשון העברית בין זמן כתיבת התורה (יהיה זה אשר יהיה) ובין מועד חייו של סעדיה גאון היה קטן יותר מהיקף השינוי בלשון העברית בין זמן כתיבת התורה ובין התקופה הנוכחית. לכן, המידע שנותן בידינו סעדיה גאון חשוב לבדיקת משמעות המונח "שפן". (שים לב, כי אנו מדברים על משמעות המילה "שפן" בלשון העברית; בכל הנוגע לבלשנות השמית המשווה, החוקרים של ימינו יודעים הרבה יותר מסעדיה גאון ובני דורו.) כמובן, קביעתו של סעדיה גאון אינה יכולה לשמש השיקול היחיד, אך כאשר היא מצטרפת לשני השיקולים שפורטו לעיל, יש בה כדי להוסיף משקל לזיהוי של השפן האמור בתורה עם שפן-הסלעים.

דעת – אמת