14 שנים • aou aiu איך ואילו תכנים אנחנו מציעים כתחליף, במשנה סדורה, איך אנחנו מנחילים לאנשים חיים שמבוססים על הומניזם ליברליזם רציונליזם ודמוקרטיה ובכל זאת יונקים וקשורים לגירסא דינקותא של כולנו הלא היא המורשת היהודית.
איך אנחנו מאגדים את כל האיזמים האלה לכלל אידאולוגיה מסודרת שתוכל למלא בתוכן שקשור ליהדות ולתרבות היהודית, את חייו של מי שהבין בעזרתנו שהאל קיים רק בדמיונו של המאמין ולא במציאות האובייקטיבית.
איך ובמה, אנחנו ממלאים את הוואקום הרוחני שנוצר במוחו של מי שיוצא מן האשליה האמונית.
הרי לכם אתגר ראוי לחידושים.
דוד סלע
האנשים קובעים את תרבותם.
כפי שהאנשים הם דינמיים ומשתנים מינקות להתבגרות וממנה לבגרות כך גם התרבות.
אין צורך להקים "תרבות מלאכותית". האנשים המיחסים עצמם ליהדות הם הם יוצרי היהדות.
לא הבנתי על איזה חלל וואקום מדובר. מי שחי חיים טבעיים אינו מרגיש וואקום – אלא מעשיו, מחשבותיו, יצירותיו הן הן תרבותו והן הן מגלמות את התרבות היהודית.
דעת – אמת
מה זה ואקום רוחני ?
אם הכוונה למשמעות החיים הרי שכל אחד מוצא משמעות לחייו לפי דרכו.
אם הכוונה לריטואל החיים הדתי (חתונה/ברית/חגים וכיוב'), הרי שאיש איש ימצא את הריטואל המתאים לו ללא צורך מחייב בגושפנקא של הרבנות או איזה שהוא רב.
אם הכוונה להוויה תרבותית יהודית, יסתכל יפה סביב סביב ויבחר את המתאימה לו.
משה עברי
רוצה לומר, אצל מי ששוכנע ופונה לדרך חדשה נוצרת ריקנות מסויימת שאותה מילאו קודם לכן הריטואלים הדתיים.
בני אדם זקוקים למסגרות והחלפת הריטואלים הדתיים בריטואלים דומים המבוססים על אותם מועדים אבל בעלי תוכן הומניסטי, גם יקלו על המעבר בין העולמות וגם יהוו מסגרת תחליפית הולמת ואולי גם כזו שתעזור למשוך אחרים לכיוון הומניסטי.
דוגמה מעניינת אפשר לראות כאן:
http://www.shj.org/celebrate.htm
דוד סלע
החילונים שמצאו את האור שלא מן ההפקר (ח.נ ביאליק) המשיכו את הריטואלים הדתיים והפיכו בהם רוח חילונית.
יש שניסו משהו חדש (קיבוצים) יש שממשיכים בימינו (רפורמים, הרבה החילונית סיוון מלכים מס…
הוא שאמרתי אנשים יוצרים תרבות מי בתאטרון, מי באהבת חכמה, מי ביצירת טקסים ואת כולם רוח האדם סוחפת והיא היא יצירת התרבות היהודית.
דעת – אמת
http://www.culturaljudaism.org/
חבל שלנו אין כאן תנועה כזו: יהדות הומניסטית. או שאתה דתי או מסורתי בנוסח אורתודוכסי או שאתה – כלום, סתם חילוני…..
ואז כל מחבת יכול להתגולל עליך ולסנוט בך.
ע. הצדיק היהודי.
מדוע אינך מצטרף לישיבה החילונית שהקים דב אלבוים? היא נמצאת ליד התחנה המרכזית בת"א.
מדוע אינך מצטרף ל"עלמא" בית לתרבות עברית? הרטמן, ון-ליר, תמורה, בית מדרש באורנים… נמצאות גם קהילות חילוניות כמו בנהלל, שמשית ושמעתי על 13 כאלה.
עמית, הפריע לי מאוד תאורך "אתה כלום".
אנא אמור לי את תחושתך האישית והכנה: אתה מרגיש כלום?
דעת – אמת
אעיר כי "חילוניים" הפך למעין ביטוי גנאי וראה השימוש של "יוסי החזן" במונח וכיצד הוא מדביק אליו את כל-ל הרעות החולות בחברה בדיוק, אגב, כמו כל המחבתים והחרדים שסונטים בחילוני התורן כשמתוכחים איתו. היות וממילא זו הגדרה דתית ואין היא נושאת כל תוכן חיובי בחרתי לא להשתמש בו ולאמץ מונח חלופי, חיובי, מונח שאנו הלא-דתיים בהכרה קובעים ולא, גם בהגדרת השם שלנו שוב ניתן לדתיים לקבוע…..
לצערי אני חלוק בנושא זה עם ירון ויחסו לעניין אמורפי: "האנשים המיחסים עצמם ליהדות הם הם יוצרי היהדות….. מי שחי חיים טבעיים אינו מרגיש וואקום – אלא מעשיו, מחשבותיו, יצירותיו הן הן תרבותו והן הן מגלמות את התרבות היהודית."
אני תוהה את מי משכנעת תשובתו ואני מעיז ועונה כמעט אף אחד. תשובתו לא עונה לשאלות: כיצד אנו יוצרים הזדהות והשתייכות קהילתית,משנה סדורה שמהווה תחילף לדת על כל היבטיה ומשמעויותיה לאדם הבודד וכיצד משלבים חיים שמבוססים על הומניזם ליברליזם רציונליזם עם המורשת והתרבות היהודית.
דבר נוסף, משה. לדעתי משמעות חייו של אדם היא שאלה אישית של כל אדם והיא עולה מתוך הווית חייו, תכני תרבותו וערכיו. אם תגדל, תתחנך ותחיה בסביבה דתית משמעות החיים תהיה X ואם תחיה בתרבות וסביבה ליברלית-הומניסטית המשמעות תהיה Y.
אני, בניגוד לרבים, סבור כי האדם הוא חיה חברתית שחיה בעדרים. העדר זקוק להנהגה, לכיוון. אני בהחלט מאמין בשלטון האליטות. האינדיבידואליזם העולה מתשובתו של ירון אין לו תקומה ותוחלת. האנשים רוצים, מחפשים ומבקשים מנהיג שיכוון ויוביל. זו בדיוק אחת הסיבות לדת ולאמונה באל. באדם נשאר שריד אינפנטילי הדורש את הגנת ה"אבא". לכן מצליחים מנהיגים להנהיג. לכן אנשים "ממליכים" את האל שלא יכול להכזיב כי הוא מעל ומחוץ למציאות ולעולם. ראה את התמודדות הדתיים עם שאלת השואה: הסתר פנים ; עונש על חטאים ועוד. כל פסיכולוג המטפל בילדים שעברו התעללות בידי אביהם יסביר שאלו התשובות שהם נותנים לעצמם. לא אאריך בעניין ואחזור לעיקר.
יש ליצור ולהציג לציבור אלטרנטיבה לדת. גם "שלום עכשיו" כתנועה חברתית הציגה משנה סדורה וברורה מה המטרות וכיצד להשיגן. סתם לאמר "רוצים שלום" זה לא עובד. כולם רוצים שלום. אבל שלום עכשיו זה ברור. זה מוכר. זה משנה מציאות.
כך במקרה שלנו.
גלעד פדבה כתב כך במאמר דיעה בעניין כיבוש השכונות ע"י החרדים: "קבוצות של מחזירים בתשובה פושטים יום-יום על מוקדי הסבל והמצוקה החברתית בישראל וממהרים לנעוץ שיניהם בבשרו הרוחני של אותו נוער מוחלש. בני-נוער מנותקים ומופקרים לנפשם, המסתובבים בחוסר-מעש בשכונות העוני ומחפשים משמעות לחייהם, חווים רעב גופני ורוחני יומיומי, ניכור, שעמום, הזנחה, בטלה וזלזול, והם הדגים הקלים ביותר להילכד ברשתם.
מחזירים בתשובה מקצועיים מטיפים לבני-הנוער שחילוניותם ראויה לגנאי ויהדותם זקוקה לשיפור דחוף, תוך תיאור שקרי של היחלשות הרציונאליות כהתחזקות. מי שמבטיחים לאותם נערים ונערות סוכריות משמים, גן עדן עכשיו, גאולה בחצי-פגישה ואושר בשקל ותשעים, אף יודעים לתבל את מופע-האימים בליבוי שנאה כלפי השמאל, ההומו, האישה המורדת, בליין-המועדונים, בועל-הנידות והגוי……" ועל הפתרון אומר כך: "חילוניות אין פירושה בהכרח אהדה לפרסומות שוביניסטיות, ריקנות, ניצול מיני וצריכת סמים, אלא נושאת בכנפיה המרהיבות לא-מעט ערכים מצוינים: תבונה, ליברליות, חשיבה חופשית ועצמאית, דמוקרטיה, בחירה חופשית, רב-תרבותיות, חופש מיני, אהבת-אדם, חסד חמלה ורחמים, חופש היצירה, עידוד האמנות, רומנטיקה וארוטיקה בביטוייהן האמנותיים והיומיומיים היפים ביותר.
יהדות חילונית הומאנית היא יהדות דינאמית, פתוחה לשינויים, משתנה, מלאת חיים, שיודעת להשכיל גם מהיופי של תרבויות אחרות ופותחת לבה אל הזר, הגר, היתום והאלמנה, האמנות וההשכלה והרחבת הדעת, ואינה מגרשת או מפלה איש על רקע דתי, גזעי, מעמדי, מגדרי או סקסואלי. זו הבשורה הנפלאה של החילוניות ההומאנית (גם) לבני-הנוער בשכונות."
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3999283,00.html
לנשק אותו לא ? איזה יופי של דרשה. אותו צריך לצטט בחדשות ולא את השטויות של הרבובדיה שלבוש בשמלה וכובע מגוחך…..
היהדות נעה בין שני צירים הפרטיקולרי והאוניברסלי. ניתן לחבר ביניהם וליצור יהדות חופשית שמחד פתוחה לעולם ולומדת ממנו בלשון אחד העם: "חיקוי מתוך תחרות" (ולא התבוללות…) ומכילה את כל הערכים וההשקפות הליברליות-הומניסטיות ומאידך שומרת על מסורתה והגותה ורואה במסורתה יצירה אנושית בעלת השראה. להדגיש: מסורת לא במובן דתי-אמוני אלא במובן הגותי-השקפתי. ניתן, למשל, למצוא שורשים לתפיסות הומניסטיות במורשת היהודית. ניתן ללמד בביה"ס, במתנ"ס ובכלל את ההגות היהודית על היחס לעולם, לאדם וכולי. ניתן ללמוד על תפיסת האל הייחודית, המיוחדת והראשונית. להדגיש: לא תפיסת האל באופן אמוני כאיזו ממשות קונקרטית אלא כרעיון אנושי: בראשית ברא האדם את האלוהים בצלמו וכדמותו ברא אותו.
יהודי, כל יהודי כולל זה שמחפש זהות, כולל חילוני וחוזר בשאלה כולם ימצאו משמעות ב"תורה" זו. כולם יחושו נאורים מחד ומזדהים ושייכים לקהילה (מיוחדת…) מאידך. ובסוף רק אציין כי גם הטקסים חשובים. מאד. אם הרעיון יתנחל בלבבות הטקסים ייוצרו במהרה. כבר ישנם גופים העוסקים בכך: "תמורה", למשל. אדגיש לא טקסים רפורמים. גם הם דתיים. הייתי בטקס בר מצוה בביכנ"ס רפורמי. הרבה יותר יפה מהאורתודוכסי אך עדיין יש בו צ'יעמום מסוים. בודאי שיש ליצור טקסים יהודים חופשיים שלא נזקק לבעלי הזקנים והפיאות כשנבוא לחגוג בחתונתנו, להביא ילדינו לחברה, ללוותם לבר המצוה או כשנזדקק לקבור יקירינו. למה אנו עצמאיים בכל פרט לאותם "טקסי חיים וחגים שם אנו מוגבלים ונכים ונזקקים לדת ולדתיים ?? בדיוק מכאן עולה שאלתו של דוד- כי אין לנו משנה סדורה, תכנים חליפיים (לא אישיים) אלא חברתיים-קהילתיים.
היריעה קצרה, דבריי ארוכים, עד כאן ובתקווה שהעברתי הרעיון.
ע. הצדיק היהודי
נתחיל בכך שהאורתודוכסיה איננה אופציה ראויה, גם אם לא נמצא לה תחליף. הדרישה להאמין בדוגמות מופרכות ולחיות תחת כפיה הלכתית איננה סבירה.
אנו נאלצים לברור מה שמתאים לנו ולזנוח את מה שלא, ונמצא שאנו הקטנים מחריבים תרבות בת אלפי שנים תוך כדי שבירת לבם של הורנו. מה עושים? אני למשל הייתי שמח לשמר את הניגונים של קבלת שבת, או קריאת ההפטרה, אבל אין לי כוח לשבת שעתיים בבית כנסת בשבת בבוקר בשביל 10 דקות של הפטרה, בטח שלא בבית כנסת שבו הנשים נדחקות מאחורי וילון ומתעלמים מקיומן. מדי פעם אני שומע על "קבלת שבת חילונית". אני בספק אם מישהו ישיר שם "לכה דודי" או "מזמור לדוד", למרות שזה יכול להיות מעניין כמפגש חברתי. המודל הקונסרבטיבי והרפורמי לא תפס בישראל, והמודל החילוני לא מכיר כלל את המנהגים והטכסים ואף סולד מהם. נשארנו עם "איש איש לדרכו". גישה שבסופו של דבר תוביל להיעלמות התרבות והטכסים שירשנו מאבותינו. ועל זה אמר ברל כצנלסון: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות".
דובי
כמה בני אדם כאלו, שאינם זקוקים לסמכות מכוונת כלשהי ומגיעים לכל תובנותיהם מתוך ניתוח עצמי שכלתני אתה מכיר?
דוד סלע
אעשה סדר בדברים.
אם הבנתי נכון אתה מציע אלטרנטיבה קהילתית.
ולא הצעה להגשמה עצמית.
הגשמה עצמית, מה שהתפיסה ההומנית מטפחת, אנו מנסים לעשות בבתי הספר (לפחות זה חזונם), הורים שלהם ילדים מכוונים להגשמה עצמית: להגיע לשיא (אברהם מסלו). ודעת- אמת מעודדת לכך ומכשירה את הקרקע ללקבלת אחריות אישית לחיים.
באשר לאלטרנטיבה קהילתית.
הנחתי שאין וואקום בקרב ההמון – ואיני רוצה להיכנס לניתוח מדוע אין וואקום כי זה לא הנושא.
הראייה לכך, שאין וואקום, שהציבור לא מצטרף לקהילות קיימות (וישנם רבים כאלה ראה תשובתי לעמית).
לארגן אלטרנטיבה קהילתית אתה צריך קהילה וזאת לא נמצאת. אינך יכול לספק אלטרנטיבה "באוויר".
יתרה מכך, אינך יכול לספק אלטרנטיבה קהילתית כשאתה בעצמך לא זקוק לכך (הרי לא הצטרפת לעלמא לון ליר וכאלה רבים) אלא רצונך לעשות זאת כתגובה לטענה דמגוגית של חרדים וכאילו להציל את ההמון שלא יזדחל לאמונות שווא.
ואם זו המטרה וזה המניע לא תוכל להקים קהילה.
ולזה התכוונתי באומרי "תרבות מלאכותית".
יצירת אלטרנטיבה מהממסד ועידוד יצירת קהילות אפשרית, אם ההנהגה נותנת דעתה לכך.
ויש התחלה לכיוון זה: הקימו מכינות צבאיות חילוניות – והם עושים עבודה מעולה. יש בתי ספר שמחנכים למנהיגות, אחריות אישית ותרומה לקהילה וכאלה פעולות רבות הדורשות תקציבי ענק.
כשמפלגת אור תהיה בכנסת – זה אחד מהנושאים שנטפח.
דעת – אמת
ראשית אני חושב שאתה צריך יותר לסמוך על האינטליגנציה של חברי הישיבה כאן שהם מבינים במה דברים אמורים גם ללא הרצאה ארכנית כמו זאת שהבאת.
שנית למרות שאולי אפשר היה להבין מדברי (וכאן אני גם מבין מדוע התקוממם ירון כנגד דברי) שאני מחפש איזושהי דרך חיים שתהווה אלטרנטיבה לדרך החיים האמונית, לא זאת כוונתי.
הכוונה היא ליצור משנה סדורה שמעוגנת במסורת היהודית ונותנת לה משמעויות הומניות, כצינור ומסלול שמהווה עזר נפשי לתהליך הכואב של זניחת הגירסא דינקותא של האנשים.
הדת שלי, אם אפשר לכנות זאת כך, היא אינדיבידואליזם ראציונלי הומניסטי, אבל אני חושב שבני אדם לא מסוגלים להגיע לכך בכוחות עצמם על כן הם זקוקים לאיזו משנה סדורה שתעזור להם למצוא את דרכם.
דוד סלע
בדבריך: אני חי בשלום עם עצמי ודרכי הומניסטית אינדיוודואלית אבל ההמון אינו מסוגל. אתה מקבע את ההמון במקום להשגיאו.
חינוך מטרתו להגביה את ההמון להגיע ליעדים שאתה דוגל בהם.
אינך יכול לחנך אם אינך מאמין בזה קודם בשביל עצמך.
לא תוכל ליצור משנה סדורה אם אינך מאמין בה לעצמך.
יתכן שתסבור שזו "טקטיקה" חינוכית להגיע ליעד הנכסף, ואיני שולל זאת, אך זה לא הנושא שלנו.
דעת -אמת
זאת אכן טקטיקה אבל היא באה מתוך מחוייבות שלדעתי צריכה להיות לכל מי שעוסק בעירעור עולמו של המאמין שימצא את דרכו ביתר קלות אם תהיה לו משנה תחליפית להישען עליה.
בדיוק כמו שהורים תומכים בילדיהם עד שיוכלו לעמוד ברשות עצמם.
אולי אין זה הנושא המרכזי של דעת אמת אבל לטעמי יש קשר אמיץ ומן הראוי שניתן על זה את הדעת.
דוד סלע
אני חש בלבול מסוים.
הנושא אינו טקטיקה אלא "חזון" כולל ליהודים.
הנושא אינו פתרון ליוצאים מאמונה דווקא אלא הצעה כוללת ליהודים בכלל, גם לאלה שאינם מאמינים אך חפצים בשייכות.
כך הבנתי את הדברים המועלים בשרשור זה.
אם חזונך להביא את הציבור לתובנות אינדיווידואליות הומניסטיות ורצונך בחשיבה טקטית, כדי להגשים מטרה זו, זו סוגיא אחרת לגמרי.
דעת – אמת
בהרי קצ'קוול חי לו שבט הצ'וקומוקו שיש לו מנהג עתיק, לכל מקום הולכים אנשי השבט עם שק כבד של אבנים על הגב, יש לזה איזו סיבה עתיקה שפעם הייתה הגיונית אבל היום כבר לא ממש זוכרים אותה ויש למנהג הזה כמה תופעות לוואי חיוביות – בוודאי שאנשי השבט חזקים מאד בזכות המנהג הזה (אם כי יש עוד דרכים לפתח שרירים, יעילות לא פחות). בכל אופן יום אחד חוזר אחד מאנשי השבט מביקור בעיר הגדולה ומבשר לכולם בהתרגשות 'תראו, לא צריך ללכת עם שק של אבנים על הגב!'
'אז מה אתה מציע?' שואלים אנשי השבט, 'שנשים חול במקום אבנים?'
'לא , שום דבר' מסביר הצעיר שגילה את העולם שבחוץ
'חצץ?'
'לא שום דבר' הוא אומר בייאוש
'אה תחמן שכמוך, שנשים נוצות בשק?'
'לא, גם לא נוצות'
'אז שנלך עם שק ריק ונעשה כאילו? חתיכת רמאי' אומרים אנשי השבט.
'לא' מסביר הבחור בשארית כוחותיו 'לא להעמיד פנים, לא לשים כלום בשק, פשוט ללכת חופשי בלי השק המיותר על הגב'
אבל אנשי השבט, שרגילים מיום הולדתם ללכת עם שק על הגב פשוט לא מסוגלים להבין איך אפשר ללכת ככה סתם בלי לסחוב משהו ולא משנה כמה זה מיותר.
עדו
כל הארגונים שציינת ראויים וטובים ונוטלים חלק, לדעתי, ביצירת היהדות החופשית. בוא נזכור כי תהליך יצירת היהדות הפרושית / יהדות חז"ל /היהדות הרבנית ארך מאות שנים….. לא הבנתי מה כוונתך "להצטרף" לקהילות ? אלו בתי ספר ומן הסתם אמצא עצמי שם לומד כי זה מעניין אותי ברם אין אלו קהילות. אני לא זקוק לקהילה ובית כנסת ממש. אגב, אף אחד מאלה-כולל "טקסים" לא מציע תוכן אלטרנטיבי לחגים ועדיין עלי לקרוא את ההגדה האנכרוניסטית והמעממת בפסח או לשיר "מעוז צור" שכולו שיר הלל לבית המקדש…כאילו דה ??? נכון אני מעדיף לשיר "על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים" (ואל אלוהים, "ניסים" הם פשוט מעשים רואיים לציון של בני אדם-זו גישה ראויה).
אגב, אין כל סתירה בין שייכות קהילתית להגשמה עצמית כפי שרשמת…. אין הכוונה ליצור באופן מלאכותי קהילה חילונית שתגיע בשבת בבוקר לבית כנסת חילוני. ממש לא. הכוונה ליצור אלטרנטיבה חינוכית, השקפת עולם ומשנה סדורה שתחליף את הדתית. זה קיים כמו שתיארת הפירות על העצים ויש מי שכבר קוטף-אותם ארגונים. זה הכיוון, זו הדרך, זו הכוונה.
לדוד: מסכים, אכן הארכתי בדבריי אך חשתי שזה נחוץ כדי שאדע שהבאתי עמדתי בפירוט ובבירור. אני מסכים ומקבל את עמדתך לגבי: "ליצור משנה סדורה שמעוגנת במסורת היהודית ונותנת לה משמעויות הומניות, כצינור ומסלול שמהווה עזר נפשי לתהליך הכואב של זניחת הגירסא דינקותא של האנשים." אבל חלוק עליך בעניין: "הדת שלי, אם אפשר לכנות זאת כך, היא אינדיבידואליזם ראציונלי הומניסטי". להיות אינדבידואליסט רציונלי והומניסט יכול כל אדם בעולם ואני תומך- זה הצד האוניברסלי. ואיפה הצד היהודי ? היכן הקשר ליהדות ? אתה מציג, בעצם, קוסמופולטיות שמייתרת את היהדות כדת, כתרבות ואפילו כעם. אני חושב אחרת לגמרי, כפי שהבנת ומסכים עם ירון בהצעה ובפניה לכלל העם היהודי.
ניסיתי שלא להאריך…
ע. הצדיק היהודי
רצונך עמום לי.
האם אתה רוצה ליצור נוסח חדש לחגים?
נסה לחשוב על מטרתך הגדר אותה וערוך תוכנית מסודרת.
דעת – אמת
אכן בטווח הארוך זאת בדיוק כוונתי (וזה כמובן חלום באספמיה בשלב הזה) אִיוּן הצורך באמונה וכל האמונות כולן מן התודעה של המין האנושי.
אין לי באופן אישי כל צורך להשתייך לקהילה כלשהי מלבד למין האנושי.
דוד סלע
הסברתי מה אני סבור שראוי שיהיה. יש מסורת, יש חגים, אין אלוהים… אפשר לחגוג בלי אלוהים ? לדעתי כן. נגיד חנוכה- היה אירוע היסטורי אמיתי. אפשר להמשיך לחגוג אותו ללא הסיפור המגוחך שחז"ל המציאו על נס כד/פח השמן. פסח- אפשר להוסיף רעיונות חשובים כמו נושא החירות, למשל. סיפורי המעשיות לילדים על ה"ניסים והנפלאות" יישארו כסיפורי ילדים וכתזכורת לאמונתם התמימה של אבותינו. סתם דוגמאות מהשרוול שמסבירות את העיקרון. מה לא ברור ????
ע. הצדיק היהודי
דברים אלו קיימים למכביר.
הרפורמים החלו הקיבוצניקים המשיכו, והיום יש קהילות חילוניות שיוצרות מפגשי חגים כאלה.
הוזמנתי לקיבוץ שריד ביום כיפורים האחרון והיה להם נוסח שיצרו ליום הזה.
עמית, נראה לי שאתה מנסה לעשות משהו שרבים כבר עושים אותו – עליך להצטרף אליהם אם זה רצונך.
נ.ב האם תדליק נרות בחנוכה? אם כן, כיצד תסביר לילדיך מדוע אתה מדליק נרות?
דעת – אמת
חנוכה מדליק נרות ואוכל לביבות. לילדים אני מסביר שזה לציון נצחון המכבים והשתחררות מעול של שלטון זר. מתחבר נהדר ללאומיות היהודית ולציונות שקמה מאפר הגלות ויסדה מדינה ריבונית.
ע. הצדיק היהודי
אם הדגם שבקיבוצים ובקהילות אחרות מתאים לך תוכל לנסות ליצור דגם זה גם בעיר.
לא הסברת לילדים מדוע דווקא נרות? ומדוע דווקא שמונה נרות?
דעת – אמת
8 ימים בגלל שמשך שמונה ימים חגגו המכבים את נצחונם-זה ההסבר האמיתי וההיסטורי לשמונת ימי החנוכה-יש שאומרים שזה בגין 8 ימי הסוכות בהם נמנעה החגיגה מהיהודים והם חגגו באיחור. את הסיבה האמיתית באו חז"ל, סירסו, עיוותו וסטו מהדרך והמציאו סיפור מופרך על נס םך השמן. וגם את זה אני מסביר. שהיהדות עברה סטיה קשה ע"י החרדים ששומרים על ההלכה שהיתה נכונה-אולי- לפני 2000 ו-1000 שנים.
חוץ מזה כמו שחז"ל שינו עיוותו גם לנו מותר לקחת חג שמקורו "אלוהי" בכאילו ול"אזרח" אותו למטרותינו.
כך בדיוק השתלטה הנצרות על אירופה. במקום להילחם במנהגי הפגאנים הם עברו המרה נוצרית. רוצים פסטיבל ותהלוכה יופי. שימו את פסל הקדוש / הבתולה / הצלב ותמשיכו לחגוג….
ע. הצדיק היהודי.
שבת, מדליקים נרות בלשון – "ברוכים הנרות הללו שמטיבים את ארוחת השבת שלנו באור יקרות. יהיו ימינו מוארים כאור הזה ונדע תמיד להמנע מן הקור ומן החושך". מברכים גם את הגפן שהטיבה ענביה וממנה אנו שותים את היין והתירוש. מברכים את השדות ואת הגשם על החלה-של-שבת ועל כלל המזון. מברכים את ה'יש' לא עוסקים כלל ב'אין' או בנסתר. כנ"ל לחגים אחרים. לא מזכירים מכשפות על מטאטא כמו גם לא את אלוהים. נעזרים במסורת.
פסח למשל – מספרים לילדים ש- "המסורת היהודית אומרת ש-" ואז אוכלים את מאכלי החג. יש צלחת תיקנית על השולחן ומברכים על כל פרטיה. פולחן חג ביתי לחלוטין. "האגדה אומרת ש-" ומספרים את ההגדה. מדגישים שזאת אגדה חביבה ולא מעבר לזה.
שמחים שכולם בריאים, ושלמים לחלוטין את השמחה הזאת.
אין וואקום או רייקנות בתוכנו. אנו שמחים במה שיש ולא מקוננים על מה שאין.מחלקים מתנות, חווים את הביחד שלנו. זה מה שחשוב לנו להעביר לילדינו.
כש'הכוס חצי מלאה' לא מתחבטים כלל בשאלה הקבועה הזאת אלא מעבירים לכוס קטנה ומאושרים בכוס המלאה שהשגנו.
לא משקרים ולא מעמידים פנים 'כאילו'. אנו מאמינים שחיים רק פעם אחת – אז אנו חיים אותם הכי טוב שניתן.
רביב"ש
ע. הצדיק היהודי
קראתי את הסברך לנרות חנוכה
תל ארכיאולגי מקלפים שכבה שכבה ומתחת לשכבה עליונה מוצאים שכבה נוספת, גם חגים אפשר לקלפם ולראות משמעיות שונות שניתנו במשך הדורות לאותו החג, ובהקשר לחנוכה מתחילה היה זה חג מסביב לעצירת התקצרות הלילה ותחילת התארכות היום ואף בתלמוד במסכת ע"ז מוזכרת חגיגה בימים אלו של 8 ימים עקב התארכות האור ,אחר כך עם התקופה החקלאית בתקופה זו היה סוף עונת הנסיק וכך השמן נכנס לחגיגה ,בתקופת החשמונאים עם הלאומיות המנצחת נכנס חג הגבורה על האויבים , ועם בוא ם של חזל וההסתכלות הדתית הולבש על החנוכה עניין הניסים והנפלאות והחנוכה נהפכה למצווה דתית שיש לדקדק בפרטי עשייתה ובאיזה זמן מדויק להדליקה ועוד הרבה פרטים לקיים מצוה זו כהלכתה , ועם עליית הציונות וחיפוש אחר גיבורים יהודים נהפך החנוכה לחג הנצחון של המכבים הגיבוריםף וחג של חושך באנו לגרש
ואין כל מניעה לקחת חג זה ולמושכו לכיוון רצוי
בורובסקי
לאור הגל העכור של חזרה לחושך האמונה והדת ובמיוחד לכיוון היותר אפל של הדת חובה עלינו להציע אלטרנטיבה.
עוד בנושא זה ראה בדיון חדש: יהדות חופשית.
ע. הצדיק היהודי