הוא טוען שאין זה גימיק ומתכוון לכך בכל הרצינות.
טוב שהוא ציין זאת. אחרת היו הכל מלגלגים עליו שאינו רציני.
אלמלא הכרזה זו יתכן וכאשר מלאך המות, שלוחו של הקב"ה, היה מגיע אליו לגבות את חובו, הוא היה מחייך אליו ואומר – משטה הייתי בך, לא היתה כאן כלל גמירת דעת ולא אסמכתא.
עכשיו לאחר שמסר מודעא שהוא כן בכוונתו, שוב לא תהיה לו פליטה והעניין הוא מוחלט וסגור ומסוגר.
אלא דא עקא – אם אכן הרה"ג אלישיב יאריך ימים בשנה, מי יאמר שנגרעה שנה משנותיו של אותו אברך לאחר אריכות ימים ושנים. כלום ידענו מה מידת ימיו של זה? כלום ידענו מה קצבה ניתנה לו ממי שקוצב חיים לכל חי?
ואם לא ידענו איך נדע שנס גדול היה פה?
אשר על כן הנני להציע שהשנה שתלקח הימנו ותנתן לרב הגדול לא תהא שנתו האחרונה, אלא שנה מדמי ימיו!
מה נכבד היום בו יתעלף האברך ויפול למשכב ותפול עליו תרדמת אלוקים ממושכה שנה תמימה. ובהקיצו ידעו הכל שיד אלוקים היתה בו ולקח לו שנה אחת ונתנה לרב הגדול.
וראו הכל את הנס ויפרסמוהו, וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו.
ואילו אנכי הקטן ארחיב נפשי לשאול את הרב הגדול בתוך שנתו אשר ניתנה לו – ילמדנו רבנו, מהו ליקח איבר שהנשמה תלויה בו מיהודי ולשתול אותו בגופך למען יאריכון ימיך?