כל מי שמעוניין להירתם למשימה זו מוזמן לשלוח במייל את כתובתו וכמות הקונטרסים שהוא מעוניין לשלוח (עלות בול 1.7 ₪).
מטבע הדברים רוב התגובות שאני מקבל הם מאלה הכועסים, אלה שמקבלים ובודקים את העניין מגיבים לאחר זמן רב.
הנה מכתב חיובי:
לאחר שבעלי [בסיוע שלכם] ואני נוכחנו בהבלי הדת, פרקנו מעלינו כל עול דתי, ואנחנו פעילים סמויים של החזרה בשאלה.
והנה שתי תגובות מתריסות (אני מביא אותם כדי שהחברה הישראלית תבין את המשמעות של החינוך החרדי):
תגובה ראשונה:
המאמר ששלחת לי ממש רדוד, וברצוני שתבדוק לעומק את הדברים ותברר את האמת. מישהי שקיבלה דבר דואר ממכם. רוצה לרשום שהדברים שכתבת הינם אלא רק על מנת להשקיט לעצמך את המצפון השפל שלך, והינם רק תירוץ. אם אתה יהודי אז אתה יודע את האמת שלך מבפנים ואם אתה לא יהודי, אז אני בכלל לא מתפלא על מה שרשמת. תחזור בתשובה.
תגובה שנייה:
בשיחת טלפון עם בחור ישיבה שקיבל את הקונטרס מספר 1 בדואר טען וחזר וטען: זו האמת אין טעויות. כששאלתי אתו אם הוא מוכן לשמוע טענה אחרת? השיב: לא!!! זו האמת ואין טעויות. (משונה שהוא הרים טלפון להביע דעה מעין זו).
ממתין לעזרתכם בחלוקת הקונטרסים,
דעת – אמת
"אני מקווה שאתה עדיין זוכר אותי. עשרות הדפים שהייתי אמור לשלוח אליך עדיין מחכים אצלי ולא הגיעו לידי גומרן. איתך הסליחה… בכל אופן הדתיות שלי נמצאת כיום במשבר, אני מרגיש שהקרקע עליה דרכתי עד היום נשמטה לפתע, פשוטו כמשמעו. מצמרר אותי מה שקורה איתי בימים האחרונים בו בזמן שאני נמצא עמוק עמוק בחיים דתיים. אין לי מושג איך להעמיד הפסיעה הבאה. אני מרגיש מהומה והקלה גם יחד, אני חווה דבר נורא ונפלא גם יחד בגילוי האמת. אני לא ישן ואוכל כראוי בימים באחרונים ואני חרד על הבאות.
אני שמח שששכלי הצליח לעבור את המחסום העב הזה שנקרא "דת", אבל אינני יודע איך לחיות על פי הבנתי. עתה עלי לעבור החלק הקשה ביותר, דהיינו שינוי החיים מא' עד ת'. אני נשוי, אוהב את אשתי ואת ילדיי, את אחיי ואת הוריי, ואני מפחד ממה שעומד להתרחש……." לאחר שעניתי השיב עוד:
"קשה להצביע בדיוק מה הביא את השינוי, כלומר מה היה ה"קש ששבר את גב הגמל". שינוי גדול כזה לא יכול להיעשות בן-לילה. אם ארצה לפרט את סדר ההתפתחות בקצרה, אז הייתי מציג את זה כך. השלב הראשון של אמונתי היה כמובן "אמונה עיוורת". שלב ב' – אין טעם באמונה עיוורת, יש לברר ולהוכיח את האמונה על-פי השכל. בשלב זה התחלתי לברר את הענין, ואמנם מצאתי "הוכחות" ממצרים ועד הנה… קודם כל ע"י ספרות "ההחזרה בתשובה", אבל מהר מאוד התחלתי להבין שכל ה"החזרה בתשובה" בנויה על בלון גדול, ואין ביניהם אחד שבאמת מבין את כח המדע ועומק המחשבה. אז ניסיתי לפתח בעצמי מהלכים שונים שיסבירו לי למה אני מאמין ואיך ניתן להוכיח את זה.
בשלב זה ניסיתי גם אני להתווכח בלי סוף עם חילונים, ובמבט לאחור יתכן מאוד שנלחמתי בויכוחים אלו על עצמי.. אני רציתי לוודא לעצמי שהאמונה באמת מוכחת דיה שאוכל באמצעותה לשכנע אחרים. התקופה הזו ג"כ עברה, אני הפסקתי עם ויכוחים, אבל המחשבה לא פסקה לעבוד. ביום מן הימים קלטתי שבעצם לא ניתן להוכיח בשום אופן. אז הייתי חייב לאמץ לעצמי שוב את השיטה הישנה של "אמונה עיוורת". אבל פה הייתי כבר זקוק להסבר "למה אעשה את זה". מילא אז לפני שביררתי את האמת הייתי יכול לדמיין לעצמי שיש איזושהי הוכחה, אבל כיום שביררתי וירדתי לעומק הדברים, על סמך מה אתחיל להאמין? התחלתי להרגיש זלזול בכל מי שמנסה להוכיח את הדת והעדפתי, לפחות לבינתיים, את האמונה העיוורת על האמונה המוכחת. זאת מחמת הסיבה הפשוטה שכאשר אני אומר "אני מאמין", אני לפחות לא מנסה להשלות את עצמי, אלא אני אומר במפורש "אני רוצה ללכת בעיניים סגורות". עדיף להצהיר זאת במפורש מאשר להצהיר על אמונה שהיא מוכחת.
בתקופה הזו (שנמשכה בערך שנה או קצת יותר) ניסיתי באמת שלא לחשוב על האמונה עצמה, אבל כן ניסיתי להסביר לעצמי למה אני מאמין. אני חיפשתי איזה הסבר לוגי שיעמוד מאחורי אמונה עיוורת. על רגש לבד ידעתי שאסור בשום אופן לבנות אמונה, מכיון שבאמת אין שום טעם בחיים כאלו לאדם שפוי בדעתו. בעצם זה בלתי אפשרי לאדם שפוי, כי האמת טופחת לו בפנים. למעשה הצלחתי לסחוב את זה כך במשך יותר משנה, בה חשבתי רק על כמה אני אוהב את אלקים, את הדת, ולמרות הכל אני רוצה להישאר לידו. גם אז ניסיתי להסביר משהו בשכל, והחלטתי שבעצם ישנן ראיות מסוימות לאמיתות הדת, אך הבעיה היא שהראיות אינן מספיקות, אז בשביל הפער הזה אני משתמש עם הרגש והרצון להאמין. כלומר, זה לאו דווקא חייב להיות מחוץ לשכל.
איך שלא יהיה בימים האחרונים זה נחת עלי כמו פיצוץ. השכל דורש את שלו ולא ניתן להמשיך הלאה. עם קצת מחשבה הבנתי שבעצם אין אפילו ראיה. אין ממש כלום!! יש אולי דברים מלהיבים, מעוררים את הנפש, אבל משהו שידבר אל השכל באופן ישיר אין. ברגע שקלטתי את זה לא יכולתי שוב להבין איך האמנתי עד היום. איפה הייתי? הרגשתי כאילו שהתעוררתי משינה עמוקה… אני גם נחרדתי וגם הרגשתי מאוד נפלא. יש ימים שזה מדכא אותי, בפרט כשאין לי עם מי לשוחח, אבל הרגשת ההתעלות כבר לא מרפה ממני ואני מרגיש ממש בשמים.
אני צופה כרגע לעבר העולם הרחב, אני מרגיש שנשמתי מזדככת עם האמת החדשה באופן שלא הרגשתי לפני כן. אני אמנם ישן מעט בימים אלו מגודל התרגשות, אבל ככלות הכל אני מאוד שמח שהגעתי עד כה. אני חייב לומר שעדיין יש זמנים שאני בוכה על אבדן אמונתי, אבל אני יודע גם אז שזה גילוי חשוב ביותר, ובשום אופן לא הייתי רוצה לחזור לתקופת התוהו בה הייתי שרוי לפני כן."
ע. הצדיק היהודי
קראתי את מכתבך מספר פעמים ואני חייב לומר שאותו תהליך הדחקתי ולאח"כ התפקחות שכלית גם אני עברתי.
אין יותר מאושר מאדם שעוזב דת בגלל שהשכל דרש את שלו, תחושת החופש והשחרור הא אינסופית. (ולא כמו אלו שיוצאים בגלל "פיתויים" או שזה לא נוח… נקיפות המצפון לא מניחות לרגע מאותם אנשים)
בן אדם כזה הוא הכופר הכי גדול שיכול להיות בדירוג הכופרים וטוב שכך… שמח בשמחתך…
תתחדש.
אלי.ח.
דעת אמת