תודה רבה
חיות דמיוניות נמצאות בתלמוד ובמדרשים למכביר, אנו נביא שתיים שיש בהם השלכה הלכתית מעשית.
"אדני השדה" ו"עכבר שחציו בשר וחציו אדמה".
אדני השדה – אחד האיסורים בדת היהודית הוא "כלאי בהמה" שאסור להרביע ולזווג מין בשאינו מינו וכן אסור לרתום מיני חיות שונות לעגלות ולמרכבות. דוגמא: אסור לרתום סוס ושור יחדיו לעגלה. המשנה דנה ביצור המכונה בפיהם "אדני השדה" האם הוא מוגדר כחיה ולכן אסור לרתום אותו עם חיה אחרת או הגדרתו אדם ואז מותר לרותמו עם חיה אחרת, וזה לשון המשנה: "ואדני השדה חיה רבי יוסי אומר מטמאות באהל כאדם" (כלאים פ"ח מ"ה).
כך ביאורו מפרשי המשנה את החיה "אדני השדה", הרמב"ם בפירוש המשנה כתב כך: "הם חיות הדומות לבני אדם ואומרים המספרים את חדושי העולם, שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים ודיבורו דומה לדיבור אדם. ושמו 'אלנאס' בלשון ערב ומגידים מעניניו בספרים דברים רבים".
רבינו שמשון משאנץ (צרפת, 1150- נפטר בעכו 1216) בפירוש המשנה ביאר כך: "היא חיה ששמה "ידוע" והוא ידעוני שבתורה [ויקרא, כ ; 27.'וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ'] ומעצם שלה עושים כמין כשפים, וכמין חבל גדול יוצא משורש שבארץ שבו גדלה אותה חיה, וצורתה כצורת אדם בכל דבר בצורת פנים וגוף וידים ורגלים, ומטבורה מחוברת לחבל היוצא מן השורש ואין כל בריה רשאית לקרב כמלא החבל שטורפת והורגת, וכמלא החבל היא רועה כל סביבותיה, וכשבאים לצודה יורים בחצים אל החבל עד שהוא נפסק והיא מתה מיד".
עכבר שחציו בשר וחציו אדמה – "עיין קונטרס מספר 1 "
המסקנה, חכמי התלמוד ומפרשיה , לא נרתעו לדון ולפסוק הלכות בנושאים שאין להם בו מושג עובדתי. שיטת המחקר והבדיקה ואפילו המציאות עצמה לא עמדה לנגד עיניהם, אלא ההלכה הדתית כפי שנכתבה בכתבי הקודש [תנ"ך, משנה ותלמוד].
וזה אחד הדברים הטרגיים בעולמם של בני הישיבות, שאת מיטב המוחות מבזבזים על סוגיות דימיוניות שנוצרו בעת העתיקה ובימי הביניים. כאשר, בעת החדשה פרוסה לפניהם שיטת מחקר המאירה את העיניים ותורמת לאנושות כולה.
ועל תופעה זו זעק ירמיהו הנביא: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים [התבונה והמחקר] לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים [סוגיות תלמודיות] אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם [שאין בהם תועלת]" (ירמיהו ב;13)
בברכה
דעת אמת