שלום אוהד

אסביר ראשון ראשון.

דתיים לא מעטים מודים שיצירת הדת היהודית היא אנושית וממשיכים לאחוז בה בצורה בלתי סבירה לאדם סביר.

חשוב לעצמך מדוע אתה דבק, ולא מתקומם, נגד יצירה אנושית זו שמפלה נשים, בזה לגויים וחפצה להשמיד כופרים? הדיונים המשפטיים בתלמוד נסובו תחת מטרייה של גזענות זו: אישה פסולה לעדות ולדיינות, שור של יהודי שנגח שור של גוי פטור, אין משיבים אבידה לכופר…

אומנם, דרכם של בני אדם ללכת שבי אחר רצונם תוך התעלמות ממה שנראה בעליל, זה מה שקורה לך, ולחפש בנרות תימוכין שבריריים כגון: דיונים משפטים רלוונטיים לימינו.

אך גם פירורים אלו אין בהם ממש.

אין בתלמוד דיון שלולא התלמוד משפטן נורמלי לא היה מתלבט מעצמו (אתה מוזמן לתת דוגמה שהרשימה אותך במיוחד). ויתירה מכך אפילו תגרן בשוק היה חושב על כך.

המשעשע הוא, שגם לשיטת המאמינים הדיונים אינם רלוונטיים וכל נושא דיני ממונות הנידון בתלמוד אינו רלוונטי ומסתכם באימרה: "הכל כמנהג המדינה". וכך דיינים בבית הדין למעשה מחתימים את הנידונים על בוררות כדי לא לדון על-פי ההלכה שאינה רלוונטית.

דבר נוסף, הוא החשוב מכל ואנא חשוב על כך ברצינות ובחשבון נפש אמיתי. חז"ל כשדנו בנושאי ההלכה היו במקום של עולם מדומיין: "אין לו לקדוש ברוך הוא אלא ארבע אמות של הלכה" כלומר, לחז"ל, החפצים לדבוק במידות הקדוש להם, כל הוויתם הלכה. ומהי הלכה זו? אלו דיונים מנותקים מהווית המציאות כאילו נכנסים הם "לארץ ההלכה" במנותק לארץ הארצית והמציאות הריאלית. כך עוסקים בחורי הישיבה בתלמוד. לפני כניסתם לבית המדרש כאילו עוטים עליהם מחצלות של ארץ מדומיינת מכניסים גופם ונפשם לארץ שום מקום של הלכה. פותחים דף גמרא ומפליגים לעולם אחר; דיני עבדים ושפחות, אריה שאכל כבשה, דיני ניצוק, למי אין חלק לעולם הבא, דיני שליחים שבאו מארץ "רקם" והביאו איתם גט, המקדש חצי אישה, יבם שנפל מראש הגג, כיצד הלביש משה את אהרון ובניו… עולם מופלא של דיונים מדומיינים שאין להם אחיזה אפילו במציאות המדומיינת של הלומדים עצמם.

אתן לך דוגמה אחת מיני רבות: בתורה מסופר שכיסו את המשכן בעור תחש: "מִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו " (במדבר, ד; 25). חז"ל שאין להם אלא ארבע אמות של הלכה, כלומר מפליגים לארץ ההלכה המדומיינת, מנסים לזהות את "התחש" לא בשביל עצם הזיהוי אלא כדי לדון בו הלכה. דרכי הזיהוי אצלם אינם עובדתיים אלא מתוך בית המדרש – שהוא מקומם המדומיין- דנים וקובעים. אציג את ניסיון הבירור של חז"ל וממנו תלמד את מקומם: תחש שהיה בימי משה חיה טמאה או טהורה? ברור שהיא חיה טהורה הרי אמרו חכמים: לא הוכשרו למלאכת שמיים אלא עור בהמה טהורה [ומלאכת המשכן מלאכת שמיים היא].

והלא אמר החכם רב נחמן שאת המשכן כיסו בעור של חיה ששמה "תלא אילן" [שאל בחורי ישיבה אם יודעים הם מה זה תלא אילן] וחיה זו טמאה. משיבים: רב נחמן סבר שכיסו בעור חיה טהורה שדומה בצבעיה המגוונים לחיה "תלא אילן".

לבסוף חזרו בהם חכמים וקבעו שהאימרה: "לא הוכשרו למלאכת שמיים אלא עור בהמה טהורה" מתייחסת אך ורק לתפילין אך "מלאכת שמיים" אחרת כמו משכן אפשר גם בעורות של חיה טמאה.

אם כך חוזרת השאלה: "מהו התחש שהיה בימי משה"? חיה טמאה או טהורה.

תשובה: "אומר היה רבי מאיר: תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא, וקרן אחת היתה לו במצחו, ולפי שעה נזדמן לו למשה, ועשה ממנו משכן ונגנז".

אלה שחיים בארץ ההלכה דיי להם להביא ראייה מאנשים (ר' מאיר) מעולמם המדומיין כדי לקבוע.

מתוך שר' מאיר קבע שלתחש היה קרן אחת במצחו וידוע, מתוך האינפורמציה הפנימית של עולמם המדומיין, שאדם הראשון הקריב בהמה שהיה במצחה קרן, ועל כורחך אדם הראשון הקריב בהמה טהורה, משמע תחש היא חיה טהורה (שבת כח ע"א-ע"ב).

יודע אני שרבים נפלו בארץ מדומיינת זו עד שקשה להוציאם מעולמם ואפילו חוקרים הלומדים באקדמיה שהמתודה ללימוד עומדת לנגד עינהם בכל זאת טחו עיניהם לראות.

הם סבורים שסיפור יציאת מצרים היו היה ומשה אכן הזדמן לו "תחש" וממנו עשה יריעות עור ולכן הם מנסים לזהות את התחש על-פי הסיפור במקרא, וקצת אינפורמציה מחז"ל כאילו שאפשר להביא מהם איזו ראיה על זיהוי חיה מתקופת המקרא.

הנה כך כותב עדין שטיינזלץ (שבת כח ע"א): "החוקר אהרוני סבור כי התחש הוא חד שן. בעל חיים זה הוא יונק ימי הקרוב ללויתנים…צבעו היסדי לבן צהבהב…מצד אחד של פיו צומחת שן ארוכה…ואולי אירע שלהקה של יצורים אלה התקרבה לים סוף והושלכה ליבשה או נלכדה…תיאור זה מקביל במידה רבה לתיאורים שבתלמוד".

כך חוקרים הופכים תבונתם לשפחת אמונתם וכשהדברים קצת לא מסתדרים ישתמשו במילה "אולי" – "ואולי אירע שלהקה של יצורים אלה התקרבה לים סוף והושלכה ליבשה או נלכדה".

אבן עזרא,לעומתם, מפרש המקרא ללא מורא כתב את הברור לו: "תחשים מן חיה היתה ידועה בימים ההם, כי כן כתוב ואנעלך תחש" (אבן עזרא, שמות, כה; 5).

ואם תשאל, ומה אכפת לנו שאנשים חיים בעולם מופלא בארץ ההלכה מנותקי זמן ומקום? התשובה פשוטה: אנשים אלה שולחים שליחים לכנסת ישראל כדי להגשים את דמיונם. הם הולכם ומתעצמים – במספרם ובכוח דמיונם – עד שמאיימים על קיומנו.

וזאת הסיבה שקמה "מפלגת אור" כדי לנתק עולם מדומיין מעולם מדיני ואזרחי.

כדי לעורר ישנים מתרדמתם ולהקיץ נרדמים משנתם שאם לא ישכילו להפריד דת ממדינה לא נשרוד כמדינה דמוקרטית עם רגליים על הקרקע המתנהלת בתבונה.

בברכה

דעת – אמת

תרשה לי ירון לחדד את ההתלבטות של יהודים וישראלים רבים לגבי הדיון שהתפתח כאן מול שאלת אוהד.

גם אם נתעלם מן העובדה שאוהד רצה להבליט את דיני הממונות

וכיו"ב ואתה הבאת בין השאר את דוגמת התחש השייכת לעולם הפולחן.

גם אם נניח בצד את הוויכוח על רמת הדיון של חכמי סורא ופומבדיתא.

יתירה מכך לא נדון בשאלת אמיתותם או שגיונם של הדברים.

עדין כבן לעם היהודי יש לך ולכל אחד ואחת שתי אפשרויות בהתייחסותך לעברך התרבותי.

שווה בנפשך איך אני צריכה להתייחס לתקופות נעורי ילדותי וכן הלאה.

יכולה אני לומר,ילדה הייתי והתבגרתי, יכולה אני לומר נערה הייתי

והתמודדתי עד הגיעי הלום.

כמה נפלאה האבולוציה שעברתי בימי חיי, האח מה שפר גורלי.

מאידך יכולה אני להתמרמר ולומר ,כל עברי נבזה,כל ילדותי,שטות

אחת מתמשכת. בנעורי -מרדנית ועבריינית הייתי.אפסית מאופסת.

כך ממש המצב ביחס לתרבותינו, הכוללת בין השאר חמישה חומשי תורה ,שישה סדרי משנה ו שלוש עשרה מידות לדרוש את חמשת החומשים ועוד ועוד.

גם החרדה האותנטית מדמויות רפאים בוגרות שמנציחות גם בגיל שישים את תפיסתן הילדותית מגיל שש, לא יכולה להשכיח מאיתנו שאנו הקומה החמש עשרה בבניין רב קומות,שמתחתינו הוגי דעות חכמים מדורות קודמים,ושהמוסריות

גם זו הכוללת צדק חברתי לנשים (נשים בהדגשה יתירה כמובן

-וזה אישי לגמרי)ולבני ניכר,לא צמחה באויר,המוסר לא נולד איתנו

אחרי או לפני מלחמת ששת הימים(מלחמת 67-ל"מצפוניסטים" שבינינו).

ירון ,אני מתקשה להתחבר לחרדה הקיומית- דמוגרפית שבבסיס

הקמתך את מפלגת אור,

האם אני מהנאורים עוצמי עיניים?

משהו בתוכי משדר לי שעם ישראל חזק יותר מכל הניוונים שלו,

חזק מהבד"ץ, חזק מבעלז,חזק מפוניביז,חזק מנטורי קרתא,חזק ממרץ,חזק מהליכוד,וההיסטוריה נוטה לי חסד ומאירה לי פנים,

העם שלנו ממש "אחלה זאלמע",

פנינו אל השמש העולה……..

ציפי

שלום ציפי,

בגרותו ותרבותו של אדם נבנים מראשית השנה ועד אחריתה. ואין אדם בן חורין להפטר מהם.

אדם יכול להתקדם, להשתפר, לנכש עשבים שוטים מנערותו וכיוצא באלה.

האדם הוא הולדת נוף תרבותו, האדם הוא הולדת נוף נסיונו… כי זה כל האדם.

לגבי עתידנו איני מעורר ישנים מיקיצתם על סמך תחושת בטן – גם לי כאופטמיסט מושבע יש רצון טבעי לדמיין שיהיה טוב. אך המציאות טופחת על פניי ואיני מוכן לעצום עיניי.

מציאות העבר הוכיחה שהיהודים נסוגו מאיגרא רמא (תקופת הנביאים) לבירא עמיקתא (תקופת התלמוד) ובהווה אנחנו נמצאים על תשתית שוקת שבורה: 35 אחוז בלבד מילדי כיתה א' לומדים בממלכתי כללי.

היתר לומדים בחרדי, ממלכתי דתי וערבי.

ואיני מתעלם לשנייה אחת שהם נמצאים בארץ הלכה שכולה ארץ שום מקום.

בברכה

דעת – אמת

אוהד זה אתה שלא מבין את הנקודה.

גם כדורגל זה אחלה ספורט. זה תורם לתחושת החברות, השיכות לקבוצה ולמסגרת. זה משחק שמשפר את זמני התגובה, את הניתור מהמקום, את הסיבולת לב-ריאה ואת הקואורדינציה באופן כללי.

ברור שהמשחק עצמו הוא רק 22 בבונים שרצים אחרי כדור אבל יש הרבה מעבר לזה.

מצד שני אנחנו לא מעבירים מעשר למסי על כל גביע קוטג שאנחנו קונים וקאקא לא אמר שאנחנו חמורים. יצחק בן יצחק לא דן בדיני אישות ואפשר להתחתן גם בלי כריסטיאן רונלדו. פויול לא מטיל מומים באנשים (פרק לחלוצים שאין דרך אחרת לעצור…) המערצים הכי שרופים של הכדורגל כותבים עליו שיר מדי פעם ואפילו בן סהר בסוף עשה צבא….

אני מקווה שאתה מבין את המסר.

נצר

נצר הדוגמה שלך גרועה מאד, כדורגל הוא מזמן דת לכל דבר, אנשים הנראים נורמליים רוב ימות השנה נשבעים אמונים לקבוצת כדורגל שאינם מכירים אישית מי משחקניה ואינם חייבים להם דבר, הם מאושרים וצוהלים עם 11 הבבונים 'שלהם' הביסו 11 אחרים של איזה אוייב מדומיין וכמו בדת גם כאן זה מגיע לפעמים לאלימות, שנאה ואפילו מעשי רצח והכל בגלל כדור אחד שנכנס או לא נכנס לרשת.

עדו