16 שנים • Anon
לדעת אמת שלום,

זהות מובילה ללאומנות שמובילה להפקרת דמם של בני עם אחר.

אולם איני יכול לוותר על זהותי למרות היותי אתיאיסט ואני מאמין שכך חשים המוני אתיאיסטים ברחבי העולם.

כיצד ניתן לפתור את הבעיה הזו (אני מגדיר את זהותי היהודית ע"י שמירת חלק מהתרבות היהודית – חגים וכו'…)?

נראה שהדרך היחידה היא לבטל כל התייחסות למוצא וכיוצ"ב, אך כיצד ניתן לעשות זאת?

דן

1 Answers
16 שנים • jsadmin צוות
שלום דן,

נראה שאתה מייחס את זהותך כיהודי על-פי ערכי הדת. וככזה בודאי שחלק מזהותך תהיה התנשאות כלפי הזר, כפי שהדת היהודית ברוב חוצפתה ויהירותה מחנכת את מאמיניה.

אתיאיסט הומניסט מגדיר עצמו כאדם הלובש מלבוש תרבותי גרידא מתוך הבנה "שהגברת היא אותה גברת בשינוי האדרת". תן דעתך, אתיאיסט ישראלי, האם הוא מפקיר דמו של הולנדי? אתמהה. וכי מי שיש לו זהות צרפתית מעוניין להפקיר דמו של האנגלי?

איני יודע מדוע אתה מניח שזהות מובילה ללאומנות. זהות שבמהותה מוגדרת "כזהות נבחרת ונעלה" היא זהות שתוביל לשנאה ומלחמות. אך זהות שאינה אלא מרקם חברתי-תרבותי אינה כזאת.

רצוני לומר, שההבדלים בין בני אדם אינם הבדלים מהותיים אלא בקליפה בלבד; בתרבותם, מלבושם, שפתם וכו' ומי שהופך את הקערה על-פיה ושם את תרבותו כקודמת לאדם הרי הוא כאנשים שאוהבים את ממונם יותר מחייהם. איני רואה הבדל בין זהות של קבוצת אנשים על בסיס העבר או האתני לבין אוהד כדורגל המזדהה עם קבוצתו ומרגיש חלק ממועדון האוהדים. הראשונים והאחרונים אינם אמורים להפקיר דמם של האחרים. נכון שיש אוהדי כדורגל המוכנים להרוג את האוהדים היריבים, זה מתוך כסילותם שהופכים את הטפל לעיקר והעיקר לטפל.

בברכה

דעת – אמת