שלום ענת,

יפה דרשת.

וזו בדיוק הטענה אם יצירה אנושית היא עליה להתעדכן על-פי ההבנה האנושית המתקדמת – עובדתית וערכית.

קראי את הפרק הראשון בספרי "הדת קמה על יוצריה".

דעת-אמת

בעניין ספרך,

קראתי תקציר של הספר (או מאמרים שונים שנכתבו בגינו).

אני מבינה את רוח הדברים ואפילו מסכימה עם חלק ממה שנכתב. יחד עם זאת, אני טוענת ששלילה מוחלטת של מנהגי הדת היא גם מסוכנת לאדם כיוון שכל אדם זקוק לתחושת שייכות וקשר עם אבות אבותיו – זה צורך רגשי בסיסי שקיים אצל רוב האנשים ונראה לי כי שמירת היהדות כ"מסורת"(=מנהגים אהובים) ולא כדת (=פחד מעונש) בהחלט מספקת את הסחורה.

אני באופן אישי כבר איני דתיה כיוון שברמה הפסיכולוגית-חברתית הדמות של "אשה דתית" לא התאימה לי ואף גרמה לי נזקים. אבל אני בהחלט מחבבת חלק נכבד מהמנהגים המסורתיים, את המדרשים ואת פניני החוכמה היותר מוצלחים של חז"ל.

נראה לי חבל לשלול תרבות שלמה שעמנו משמר כבר אלפי שנים.

אני כותבת זאת לך כי הבנתי מראיונות שנעשו עימך כי ניתקת את כל הקשרים ולא נותר שבב..

בכלל בחיים אני חושבת שהראייה היותר נכונה היא הראייה המורכבת בניגוד לראייה הקיצונית של שחור ולבן.

ענת

שלום ענת,

נראה לי שאנו רואים עין בעין את הדברים.

כי בני האדם זקוקים לשייכות ומוצאים אותה בדרך המתאימה להם.

ועקרון מה ששנוא עליך לא תעשה לאדם אחר מקובל על שנינו.

לכן, אני תמהה במעט מה בדיוק לא נוח לך בבחירת השייכות שלי.

דעת – אמת

אין לי שום בעיה עם בחירת השייכות שלך ורצונו של אדם כבודו, אך משום מה אני מקבלת מהאתר איזושהי תחושה של "אנטי" לכל מה שקשור ביהדות וזה חבל כי כוונתך בהחלט ברוכה.

אפשר להכניס דעת באנשי הדת בצורה יותר מרוככת שלא תעורר את כל התגובות הנזעמות שכתבו עליך ועל מפעלך.

אנשים נרתעים מלוחמניות וקיצוניות ולכן האסטרטגיה הטובה יותר (בעיניי) לקדם רעיון מסוים הוא דווקא בדרך הפיוס והקירוב.

אפשר לקחת את כל מה שאתה אומר/כותב ולשכתב את זה באופן שהמשמעות תהיה זהה אך היא תתקבל טוב יותר בקרב הקהל. למשל, כשקראתי מה שכתבת על חכמי התלמוד והטעויות שלהם התקבל אצלי הרושם שאתה מנסה להוציא אותם "אידיוטים", וזה יכול מאד לפגוע באנשים שהתחנכו על ברכי "כה עשו חכמינו" (סדרת ספרי ילדים המאדירה את דמותם של חז"ל).

אני למשל הייתי מנסה לשלב פה מימד של סנגוריה ולומר שהם פסקו כמיטב יכולתם בהתאם לרמת הידע אליו נחשפו באותה תקופה וכל זאת אינו גורע מלמדנותם ומידותיהם הטובות.

אני מקווה שכעת העברתי את כוונתי טוב יותר.

ענת

ענת,

נסי לקרוא את דברינו מתוך מחשבה שהמניע שלנו הוא רצון טוב עם נאורות ודעת . ותגלי שאין אנטי ליהדות אלא לגזענות ולרוע.

חז"ל יוצאים כפי שהם יוצאים מדבריהם שלהם ואיני מתכוון לשאת פנים לאף אדם גם אם הוא חלק מהקולקטיב שלי ומההיסטוריה של אבותיי.

ולעניין סגנון "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" ובלבד שנכוון למטרה ראוייה.

דעת – אמת

לענת היקרה שלום..אני כותב כאן הרבה בישיבה שלנו והאמת אני לא מבין אותך??הרי גם לך למשל לפי הבנתי מדברייך לא התאים דברים שחז"ל כתבו כמו למשל במעמד האישה??אך מה הקשר למשל בין זה לבין שמירת שבת כדוגמה אל תערבי בין דברים שנקבעו בגלל ש..תרבות שונה הקיפה אותם לבין מצוות שנקבעו בשביל עבודת השם ואין הם תלויים לא בזמן מקום ומציאות..אשמח אם תרחיבי ותסבירי את דברייך..וברוכה הבאה לישיבה..עלי והצליחי..בברכה יוסי.

תוכן:   משב רוח מרענן – בניגוד לאמירות של ״.. אסון השריפה בכרמל כתוב בפרשת השבוע…״

כותבת יקרה,

זכותך המלאה להאמין שהדת נחוצה ואף לבנות סוכה ולסובב סביבונים בשעות הפנאי!

איש לא אומר כאן שלא – זה הזמן הפנוי שלך..

הייתי שמח יותר אם היית נלחמת גם על זכותי לאכול חזיר בקניון ביום שבת ..

הפרדת הדת מן המדינה היא היקש לוגי אלמנטרי שחומק פעמים רבות מעיניהם של בני האמונה שיש מעט היגיון בריא בקודקודם.

יש לצעוק זאת בראש חוצות!

אסף

תוכן:   ענת שלום,

נראה שכל הבעיות שלך עם מפעלו של הרה"ג ירון ידען נובעות מרגשותייך ומנקודת המבט שלך ,לטעמי לעומת זאת- ירון הוא אדם בעל עדינות, רוך, שפה נאותה ,ולא תוקף,עיין -"ירון ידען מראיין".המסקנה שאליה הגעת היא שמפעלו של ירון הוא לא רך מספיק,השאלה שלי היא מהם הנימוקים שלך לכך?.

בברכה,רפאל.

תוכן:  

ענת שלום,

כתבת בהתחלה:

האם הכנסת תמיד צודקת ? וודאי שלא !

אבקש לקבל דוגמא אחת לחוק לא מוצדק. אני פשוט מבין טיפה בתחום וזריקת משפטים כאלה… ובכן… בואי נגיד שהם לא נעימים לי באוזן.

האם את מתכוונת לחוק העונשין? אולי חוק החוזים? שמא פקודת הנזיקין? או בכלל חוק זכות יוצרים?

אני לא יודע אם את מבינה מה עובר חוק מהרגע הראשון שמישהו חשב עליו ועד לרגע שהוא נכנס לתוקף בפרסום ברשומות, אז אולי כדאי שאפרט קצת.

נראה לי שאתה חושבת שאותם מושחתים מהכנסת יושבים במזנון, משרבטים כמה מילים על דף, מחתימים אחד את השני, "יד רוחצת יד" ויאללה להדפסה. זה ממש לא ככה.

יש במשרד המשפטים "ועדת יעוץ וחקיקה" המורכבת ממשפטנים בעלי ותק וניסיון. הם יושבים, משווים את החוק החדש למצב המשפטי הקיים בישראל וגם בחו"ל ולאחר עבודת מטה הם מתחילים לכתוב.

לאחר הטיוטה המוגמרת הם שולחים את המסמך לעורכי דין מהשורה הראשונה בישראל באותו תחום וכן למספר שופטים על מנת שאלו יביעו את דעתם על החוק החדש. רק לאחר שהכל גמור, מעלים את החוק להצבעה.

בחוק אחד יכולים להיות מעורבים אלף אנשים מקצוענים בטרם החוק יתקבל. רק בסוף, אותם מושחתים מהכנסת משרבטים את החתימה שלהם שלא שווה הרבה כשלעצמה.

בנוסף לכל זה יש כמובן ביקורת שיפוטית. החוק יכול להיבחן בבית המשפט אשר רשאי לבטל או לשנות סעיפים בחוק הנוגדים את חוקי היסוד ואת זכויות האדם ככלל.

לסיום נקודה זו, אני לא מכיר אפילו חוק אחד שלא שונה או הותאם במשך השנים למציאות החדשה. תמיד נולד מקרה או מצב חדש שלא מתאים לחוק הקיים ומצריך שינויים.

עכשיו בואי נראה את ההלכה היהודית שלא השתנתה 2000 שנה. מה דעתך על עבדות? על בעילת תינוקת בת 3? האם את בעד שריפת בני אדם או שאת מסתפקת בסקילה?

האם אפשר להשוות בכלל את החוק המודרני להלכות המיושנות האלה?

אלי

תוכן:   וואוו,

כל כך הרבה תגובות ! לא יודעת למי להשיב קודם (-:

אנסה להשיב כמיטב יכולתי. אם אני זוכרת נכון אלה היו הנושאים:

1. אין שני נביאים מתנבאים באותו סגנון – בהחלט נכון. רק שלדעתי הסגנון הפחות קיצוני מתקבל טוב יותר בלבם של אנשים וניסיתי רק לייעץ.

2. לעניין זכות אכילה של חזיר בקניון – מבחינתי זה כבר לא עניין של דת אלא של תרבות וצביון. אם אני מסתכלת על העמים שסביבנו הרי שלכולם יש סט של נוהגים ומנהגים הייחודיים להם והמדינה מקפידה על קיומם כדי לשמר את הייחודיות של העם. אם נזרוק את כל הארסנל התרבותי שלנו נהיה אפורים לחלוטין ביחס לעמים האחרים. מה שכן, אין לי בעיה שאדם יעשה בביתו ככל העולה על רוחו – שיאכל חזיר וחמץ כאוות נפשו אם אין הוא רואה בו ערך דתי או סנטימנטלי כלשהו.

3. לעניין החקיקה בכנסת – יפה אמרת שהחוקים משתנים על פי תנאיה המשתנים של המציאות ואם קראת את ההודעה הראשונה שלי אני בהחלט דוגלת בהתחדשות ההלכה היהודית מדור לדור. שימו לב שבהלכות שבת דווקא מתבצעים חידושים יפים. הבעיה היא בכל מה שקשור למעמד האשה והגוי – כאן עדיין יש תקיעות.

וכל עוד יש תקיעות אני בהחלט מעודדת מהפכות כמו זו הפמיניסטית המתרחשת כבר לא מעט שנים בקרב הנשים הדתיות.

ככלל אני מציעה לראות בדת לא דת כי אם מסגרת תרבותית שיש בה אלמנטים טובים ורעים, ומטרתנו כעם היא לשמר את האלמנטים הטובים ולהדביר את האלמנטים הרעים, ממש כפי שעושים כשמנסים לשפר ארגון – אני במקרה יועצת ארגונית כך שהמושג "שיפור מתמיד" הוא מושג שקרוב אליי ביומיום ונראה לי כי כשם שארגון חייב בשיפור מתמיד כדי לשרוד ולשגשג, כך גם תרבות לאומית חייבת בשיפור מתמיד כדי להצדיק את קיומה.

עם זאת שימו לב שמדובר מבחינתי בשיפור ולא בהכחדה, ולעניות דעתי החברים כאן הם יותר בעניין של הכחדה. האם אני טועה ?

ענת

תוכן:   שלום ענת –

כמי שהתבטא כאן בעבר בלשון – "אני מייחל להכחדתה המוחלטת של היהדות האורטודוכסית ויצירת יהדות חופשית תחתיה" – אני אמשוך את האש שלך לכיווני. האחרים נוקטים לשון צימחונית יותר.

אשר למהות הרי אין שום הבדל בדעותינו. השינוי נדרש מכורח המציאות. האורטודוכסיה כשיטה, נטייתה לשמר את הקיים, וכנגד זה הרי כולנו יוצאים – גם את ע"פ תגובותייך פה.

אני מבין הרי את הקונוטציה השלילית שיש לפועל כ.ח.ד, אבל נא לשים לב שאני מייחל להשמתה של השיטה האורטודוכסית ולא חלילה וחס לאנשים שזו שיטתם.

הסתגיותך הינה מטעמים שיווקיים, ויתכן שיש בהם גם מעט מהנכון, אבל עדיין – כולם כאן וגם את מבינים ומייחלים להחלפת הישן במשהו חדש, ועכשיו תקראי לזה כרצונך.

בברכה-

רביב"ש

תוכן:   לענת,

את טועה בעניין הצביון.

הצביון צריך להקבע באורח חופשי ע"י האנשים ולא באמצעות חוקים טורדניים.

אף אחד לא כופה עלינו (בחוק) בפורים להתחפש, בפסח לאכול מצה וכיוב'

מדוע אם כן לכפות על אנשים להתחתן אך ורק דרך מסגרת מסויימת או לאסור על אכילת חמץ? הכלל האנושי חיה ותן לחיות תקף כאן.

באיזורים בהם קיים רוב חרדי מובהק לא אעבור עם המכונית בשבת.

ובמקומות בהם אנשים מעוניינים לאכול חמץ בפסח – בתיאבון.

עוד דבר ענת.

לאנשים, בפרט ישראלים, יש מנהג כזה "לעשות דווקא" כאשר הם מרגישים שכופים עליהם משהו שלא מרצונם. חיבור אמיתי ויפה יותר למסורות תרבותיות דתיות יתקיים כאשר אנשים ירגישו בלבב פנימה צורך אמיתי בקיומן. וזו ברגל אחת הסיבה שבעטיה הפרדת דת ממדינה טובה לכולם.

משה עברי

תוכן:   לענת: לטעמי את טועה וצודקת. ככל שהדבר נוגע בי וברבים אחרים אין לדת מקום ולא כל שכן להלכה המחייבת אדם ב"עבודת האל" במעשים ופולחנים שהם תמוהים, לכל הפחות. ההלכה מתערבת ונדחפת לכל תחומי חייו של אדם, מסרסת ופוגעת בריבונותו, עצמאותו ולדעתי-בכבודו כאדם.

עם זאת אנו יהודים גאים ומעוניינים להישאר כאלה. אנו רואים ומוצאים עצמנו שייכים לאבותינו היהודים ולמורשת המפוארת שהשאירו – כולל לחלקים נרחבים שיש להתכחש להם בתרבות דהיום.

המסורת והמורשת הינם מקור להשראה ולא לחיוב. אין כל צורך לשנותה. חלקים נרחבים מעמנו רואים בה מורשת מחייבת ומדקדקים בקיומה. שיבושם להם. לא חייבים ללכת עם הראש בקיר. שישארו עם ההלכה ויתבשמו בה. היהדות היא תרבותו של העם היהודי וכל יצירתו התרבותית-יהדות היא. זו הגדרה מצוינת. הדת היא חלק מהתרבות ולא חלק הכרחי. תרבותו של עם יכולה להתקיים גם ללא החלק הדתי. ניתן ללמוד אותו ועליו במסגרות שונות אחרי הכל יש הרבה עניין בהגות הדתית גם כשאיננה חלק ממני ומהשקפותי.

זהו ועד כאן בנושא. משפט המפתח עבורך: המורשת כהשראה ולא כחיוב.

ע. הצדיק היהודי