שיפוצים בתורה: עקידת יצחק ועוד

1. מי צווה על אברהם להקריב את יצחק בנו? אלהים!!!

ככתוב: "והאלהים ניסה את אברהם ויאמר אליו… קח את בנך… את יצחק… והעלהו לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך". (בראשית כ"ב, א'-ב').

2. האם אמנם נמנע המעשה? "ויקרא מלאך-יהוה שנית, מן השמים ויאמר: בי נשבעתי, נאום יהוה, כי יען עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך, את יחידך!… (בראשית, כ"ב, ט"ז).

3. "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע. וישב אברהם בבאר שבע" (שם, שם י"ט).

ויצחק היכן הוא? "אלא אמר ר' אליעזר בן פדת: אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח. לכן נאמר: וישב אברהם אל נעריו". (מדרש הגדול/מרגלית). דבר אחר: ויצחק היכן הוא? – אלא שהכניסו הקב"ה לגן עדן וישב בה שלוש שנים. וכיוון שבא אברהם אבינו לבדו, ראתה שרה ואמרה: עכשיו דיבר השטן אמת, – שאמר שנהרג יצחק. ופרחה נשמתה ומתה" (מדרש הגדול/מרגלית).

"וישב אברהם בבאר שבע" (שם, שם י"ט) ותמת שרה בקרית ארבע, היא חברון בארץ כנען. ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (שם כ"ג, ב').

"מהיכן בא אברהם? מהר המוריה ומתה שרה מאותו צער" (בראשית רבה נ"ח, ה').

"ותמת שרה בקרית ארבע" – בשביל ארבע קריאות שקראוה במיתתה. ואלו הן: עצב-ששמעה שאירע לבנה. ויללה – שיללה על בנה. ומרירות מיתתה. ושלא היתה שמחה שלימה" (מדרש הגדול/מרגלית).

אנו רואים שכבר קדמונינו הבינו מהכתוב שיצחק אכן הוקרב!!!

הסבר:

נשים לב לכך שבסיפורנו משתתפים שני אלים שונים: אלהים ויהוה!!! וזאת כמאמר יהושע: "ואם רע בעיניכם לעבוד את יהוה, בחרו היום למי תעבודון. – אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם, אשר מעבר הנהר ואם את אלהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם. ואנכי וביתי נעבוד את יהוה" (יהושע כ"ד, ט"ו).

ושני אלים אלה מנין באו?

את אלהים הביאו עמם אבותינו שהגיעו מעבר הנהר, כלומר מארם נהריים – כדברי יהוה אלהי ישראל (יהושע כ"ד, ב'-ג').

אלא שמסתבר שאברם לא היה היחיד שהגיע משם… ההיסטוריה הכתובה! מספרת לנו שבשנת 1268 לפנה"ס (בערך) עלה שלמנאסר הראשון, מלך אשור, על ממלכת מיתני שפשעה בו וכבשה! לדבריו, הוא שחט את החיתים ואת האחלמו (שבט שמי) ככבשים, הפך 180 ערים לעיי חרבות ושלח אש באחרות. הוא גם הגלה רבים מתושבי חרן.

והרי חרן היא העיר ממנה יצא אברם לעלות ארצה (בראשית י"א, ל"א). חרן היתה עיר בצפון מיתני, על גבול המדבר הסורי ובדרך הטבע נמלטו ניצולי אותו טבח-שלמנאסר, לעבר ערי סוריה (חלב ודמשק) ואז התישבו בגולן. 

מסעם של הפליטים במדבר הסורי מתואר בתהלים פרק ס"ח:

פסוק ח': אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלע

פסוק ט': ארץ רעשה אף שמים נטפו

מפני אלהים, זה סיני מפני אלהים, אלהי ישראל

פסוק ה': סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו

פסוק ט"ו: תשלג בצלמון

פסוק ט"ז: הר אלהים הר בשן הר גבנונים הר בשן

פסוק י"ז: ההר חמד אלהים לשבתו אף יהוה ישכן לנצח.

מי הוא אותו סיני אלהי ישראל? – סין היה אל הגשם הבבלי והאל הראשי של אור ושל חרן.

ומי הוא הרוכב בערבות? – זה כינויו של האל "בעל" בשירה הכנענית.

ובאיזה הר בחר לשבתו סיני אלהי ישראל? בהר צלמון המושלג שבבשן וזהו החרמון – הר מושבם של אלי בבל.

לסכום: פליטי חרן צעדו במדבר הסורי כאשר סיני אלהי ישראל מוליכם. ואלהי ישראל זה בחר את הר חרמון למקום מושבו.

ומה מספרת לנו דבורה בשירתה? (שופטים ה')

¬פסוק ד': יהוה בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום

ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים

פסוק ה': הרים נזלו מפני יהוה, זה סיני מפני יהוה אלהי ישראל

מבולבלים? גם כאן סיני אלהי ישראל? אז מה הוא "סיני"? אל או מדבר? ברור ששירת דבורה "נעזרה" בתהלים ס"ח, הקודם לה בהרבה.

נוכל לסכם: את "אלהים" הביאו יוצאי חרן מעבר הנהר ויהוה הגיע אלינו (לפי דבורה) משעיר, משדה אדום. עובדה!

עתה ישנם בישראל שני אלים ה"נאבקים" על השלטון בעם. העם כמובן נחלק ל"שתי חצרות" ומשגברה החצר של יהוה והשיגה את השליטה בעם, היא דאגה גם להתאים את התורה למושגיה. אנו רואים זאת בעקר כאשר דברים שנאמרו על ידי אלהים שונו או נשללו על ידי יהוה (ולא תמיד בחוכמה ובתבונה).

דוגמאות:

– בראשית א': "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וגו'". מעשה בריאה "מדעי" ממש. הכל בסדר הגיוני – דבר דבור על אופניו. אפילו "זכר ונקבה ברא אותם".

– בראשית ב',¬ ד' ואילך: "ביום עשות יהוה-אלהים ארץ ושמים"… נולדו מעשיות: עשב לא צמח כי לא היה אדם לעבד את האדמה, "ויצר אלהים את האדם" – לבדו! ויהוה-אלהים מנסה להמציא לו עזר כנגדו מבין החיות שהוא מציג לפניו. סיפור פרימיטיבי, חסר דעת ותבונה.

– בראשית ט', א' ואילך: "ויברך אלהים את נח… ויאמר להם… "כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה"

– ויקרא י"א, מ"ד: "אני יהוה אלהיכם… ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ".

– בראשית ו', י"ג-י"ט: "ויאמר אלהים לנח… ומכל החי, מכל בשר, שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך. זכר ונקבה יהיו".

– בראשית ז', א'-ב': "ויאמר יהוה לנח… מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה, שבעה. איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה היא – שנים. איש ואשתו".

(מה, אגב, עשה נח? לקח שנים, כמצוות אלהים!. "משפצי" התורה התרשלו בעבודתם).

¬כיצד כל זה נוגע לענייננו? לעקדת יצחק?

אנו רואים שהיו שני פלגים ("שתי חצרות") בעם. כל פלג בא מחבל ארץ אחר, עם עולם מושגים שונה!!! לבני דורו של אברהם היו מושגים "בבליים" וליהושע היו מושגים מצריים.

כידוע, קורבנות אדם היו נהוגים אצל כל העמים הקדמוניים. השאלה היא מתי הם "נגמלו" מהם, משום שראו בהם "מעשה אשר לא יעשה".

אצל המצרים קרה הדבר לפני כ-5,000 שנים, כלומר כ-1,500 שנים לפני יציאת מצריים.

המנהג היה קיים, כמובן, גם במזרח הקרוב ואפילו בארצנו הקדושה, כפי שכתוב בירמיהו ל"ב, ל"ה. כלומר, אפילו במאה השביעית לפנה"ס!

גם הפיניקים (צורים וצידונים), שעזבו את ארצם ויסדו את קרת-חדשה (קרתגו בצפון אפריקה) בסוף המאה התשיעית לפנה"ס, שמרו את המנהג במולדתם החדשה ובאדיקות יתרה. מכתבים רומיים אנו למדים שעוד בתחילת המאה השלישית לפנה"ס הם הקריבו 200 ילדים מבני האצולה, כדי לפייס את האלים.

לאור האמור לעיל אנו יכולים להניח שאברהם הבבלי, בן המאה ה-13 לפנה"ס, לא ראה כל רע בהקרבת בנו ועשה את המעשה – אם… היה מי שיצווהו. ואילו בעיני יוצאי מצרים היה זה מעשה אשר לא יעשה ולכן דאגו ליפות את פני התורה.

אנו נאמר: אלהים של התרבות הבבלית ציווה! ויהוה של התרבות המצרית מנע (באיחור!). – הכל לפי המספר והסופר שכתב את הסיפור, וזמנו.