1. התלמוד (בבא קמא קיג ע"ב) מסביר את הסיבה שאין חיוב, מחוקי התורה, להשיב אבידה לגוי משום שאינו נכלל בהגדרת "אחיך": "מנין לאבידת הגוי שהיא מותרת [ואין צריך להשיבה לבעליה]? שנאמר: 'לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ' , לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לגוי".

2. השבת אבידה לגוי אסורה [גיסך שגה באומרו שאם אתה רוצה אתה יכול להשיב אבידה לגוי] והטעם לפי רש"י כדי שהיהודי ישיב אבידה מתוך ציות ולא מתוך מצפון כי המשיב אבידה לגוי – למרות שאינו חייב כי אינו בכלל 'אחיך' – מוכיח שהוא משיבה מתוך מצפון ולא מתוך ציות טוטלי. הנה כך נאמר בתלמוד:

"והמחזיר אבידה לנכרי – עליו הכתוב אומר: 'למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו'" (סנהדרין עו ע"ב). ופירש"י: "השווה וחבר נכרי לישראל, ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו, שאף לנכרי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם".

וכך פסק השולחן ערוך: "אבדת העובד כוכבים מותרת, שנאמר 'אבידת אחיך' (דברים כב, ג). והמחזירה, הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה" (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רסו, סעיף א).

אם שמת לב נימוקו של השולחן ערוך, מדוע אסורלהשיב אבידה לגוי, שונה משל רש"י.

.

בנוסף יש לתת את הדעת שיהודי המוגדר כופר ואפיקורס דינו כגוי, הנה כך כתב השולחן ערוך: "אוכל נבילה להכעיס הרי הוא אפיקורוס מישראל, והאפיקורסים והכותים [שומרונים] וישראל המחלל שבת בפרהסיא אסור להחזיר להם אבידה, כעובד כוכבים" (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רסו, סעיף ב).

בברכה

דעת – אמת

זה איום ונורא, וזה לא המוסר על פיו אחנך את ילדי.

ליאור הלפרין

לפני זה אקדים:

"מצות עשה להשיב אבידה לישראל שנאמר השב תשיבם לאחיך ודרשינן במסכת עבודה זרה פרק שני (כו, ב) לכל אבידת אחיך לרבות המשומד הלכך אפילו היה הבעל אבדה רשע ואוכל נבלות לתאבון וכיוצא בו מצוה להשיב לו אבדתו."

בקשר לגוי:

יש 2 עניינים לברר בקשר להשבת אבידה: 1. האם יש אפליה. 2. אם אין אפליה, אז האם זה מוסרי?

אפליה ברור שאין בעניין השבת האבידה כי גוי לא חייב להשיב את אבדתי ואני לא חייב להשיב לו את אבדתו. יהודי חייב להשיב לי את אבדתי ואני מחוייב להשיב לו את אבידתו.

זה שאסור להחזיר אבידה זה רק בגוי רשע אבל ששומר 7 מצוות מותר להחזיר לו, הסברתי למה אין אפליה בין גוי ליהודי.

אבל בין רשע לצדיק צריכה להיות אפליה ובצדק שלא להחזיק ידי עוברי עבירה.

יהודי שלא מחזיר אבידה יענש על זה והגוי שלא מחזיר לא יענש כך שיש הבדל גם ביניהם.

בקשר למוסריות,

אז העולם שייך להשם וברגע שאבדה אבידה למישהו ומתייאש אז היא כבר מותרת למוצא.

אם לא מתייאש, אבל בטוח יתייאש בעתיד כמו שנפל לו החפץ בגל סוער בים (אפילו עם סימנים) אז מותר למוצא לקחת גם ביהודי.

אם יש רוב גוים אז הגוי יתייאש בטוח כי נפל לו החפץ במקום שלא חייבים להשיב לו אבידה (גם אם יש כאלה הרוב לא כך בשטח). אם יש רוב יהודי אז חייבים להשיב את האבידה מפני דרכי שלום ובאמת הוא לא מתייאש שם ומקבל בחזרה.

כלומר מפני דרכי שלום, אבל יוצא גם שבמקרה השני שלוקחים הוא כן התיאש (לפחות בעתיד).

במקרה של דרכי שלום או שיש חילול השם אז חייבים בכל מצב להחזיר לו את האבידה.

מתוך אתר הידברות:

"עוד אני מביא ראיה מירושלמי דפרק אלו מציאות (ה"ה) שאומר שם רבנן קנו מגויים כרי אחד של חיטים, ומצאו שם צרור מטבעות והחזירום, ואמרו הגוים ברוך הוא אלוהיהם של היהודים, וכיוצא בזה מספר שם מעשים הרבה מאבדת הגוים שהחזירום מפני קידוש השם"

התשובה המלאה:

http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=27855