שלום רועי,

אין הבדל בין חכמי האיסלאם לחכמי הדת היהודית. ואלו השפיעו על אלו, הזינו זה את זה ונלחמו זה בזה כדרכם של הוזי האמונות המדומיינות.

רב שיפסוק הלכה בניגוד למקורות ייחשב "זקן ממרא" או "המגלה פנים בתורה שלא כהלכה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא" (משנה, מסכת אבות, פרק ג, משנה יא). זו נקודה שחשובה מאוד להבהיר לציבור, במיוחד החילוני, רבנים הם יועצים משפטיים של ספר החוקים הדתי (ההלכה). כמו ששופט ויועץ משפטי בישראל תמיד ינמקו פסיקתם וייעוצם ממקורות ספר החוקים הישראלי כך גם יעשו הרבנים שינמקו פסיקתם מספרי החוק הדתיים (התלמוד ושולחן ערוך).

מדבריי אלה תלמדי שהרבנים, ויתר הציבור הדתי, אנוסים להיות גזעניים כל זמן שמקבלים על עצמם את האמונה כאילו אלוהיהם הכתיב להם חוקים.

המושג: "שבעים פנים לתורה" הוא מושג חסר משמעות ריאלית. הדת היהודית זו מערכת משפט!!! אין אפשרות שיהיו שבעים פנים לחוק.

עיין בדבריי "פרשת שופטים".

דעת – אמת

לרועי המיתמם שלום וברכה..האתה לא מתכופף לחוקיי המדינה שלך בצורה עיוורת??מה אתה כל כך מתפלא על הציות העיוור אתה בדיוק כמוהם..רק במעטפת חילונית…בברכה יוסי.

יתקן אותי ירון אם אני טועה אך ה"ציות העיוור" לרבנים יסודותיו טמונים עמוק במעמקי ההלכה שהחלה בתלמוד (גמרא+משנה): תנורו של עכנאי הנותן סמכות לרבנים מעל לאל ואף בניגוד לו…!!!

יוסי החזן, כדוגמא, הוא עובד חז"ל כזה שעושה זאת מתוך הערך של שמירה על זהות יהודית.

שלל אמירות והיגדים ואף פסקים המעגנים את חובת הציות לרבנים, את סמכותם הגורפת וכדומה הכל הכל מצוי כבר בתלמוד ובראשית יצירת ההלכה לפני 2000 שנים.

אם כבר השיעים למדו מהיהודים. והאמת היא שיש השפעות הדדיות כולם השפיעו והושפעו. ועיקר העיקרים שיש לאמר כל בוקר לאחר היקיצה וציחצוח השיניים: ברוך שלא עשני דתי ומאמין. אמן…. :-). אמנם צוחק אבל לא עדיף על המילמול של "ברוך שלא עשני אשה" ??

הצדיק היהודי

יוסי שלום.

מקבל את חוקי המדינה – בהחלט (עד לגבול מסויים), בצורה עיוורת? ממש לא. הנה במדינה שלנו קמה תנועת 'עלה ירוק' שדרשה להפוך את הסמים לחוקיים, אם פעם הומוסקסואליות הייתה פשע הרי שהיום יש לנו את ח"כ הורוביץ שהוא הומו מוצהר בבית המחוקקים של המדינה. בקיצור החוק שנקבע אכן מחייב אבל האנשים שעליהם החוק חל יכולים לשנות אותו. יש משהו דומה לזה בציבור הדתי?

עדו

עדו,

היהדות האמפירית-היסטורית הינה דינאמית, ויש שינויים בהלכה. עם זאת, השינויים הם איטיים – כמו בכל דת, זאת מפאת "המגננה השמרנית", הפוחדת מצעדים מהפכניים.

הדת האורתודוכסית של היום לוקה בשמרנות-יתר, ובחוסר גמישות כמעט טוטאלי, מה שגוזר עליה התנוונות.

ערן.

שלום וברכה..כל חוק ניתן לשינוי ותורה שבע"פ מעידה על כך…בברכה יוסי.

עדו יש כאן בעיה בדיון עם יוסי. הוא מצהיר על עצמו כמי שאומר תפילות לאל במסגרת "עבודת האל" שהוא לוקח בשיא הרצינות והחומרה וההקפדה כמצוות חז"ל והרבנים. באותה נשימה הוא מצהיר שאינו מתכוון "באמת" למה שאומר.

עכשיו אם במסגרת העיקרית והכי חשובה של חייו הוא מתייחס כך למילים היוצאות מפיו כיצד, לדעתך, יש להתייחס לדבריו כאן ????

כשאתה קורא את דבריו לאורך הזמן הכל בהיר ונהיר. הלא כן ?

בדיון הקודם על מעמד הר סיני התייחס לכך באריכות עמיתנו המכונה "בורובסקי".

ובבניין ציון ננוחם (למרות ועל אף הדת והדתיים….)

הצדיק היהודי

ליוסי

שתי הערות :

א . את חוקי המדינה אני מחוקק . אני עושה זאת באמצעות הנציגים שבחרתי באופן חופשי ודמוקרטי . אם יעשו מלאכתם פלסתר – אוכל להחליפם בכל פרק זמן קבוע וידוע בחוק .

ב . חוקי המדינה משתנים על פי הצורך . אתה טוען שגם חז"ל שינו את התורה . נכון . אבל , האם יש למאן דהוא היום סמכות לשנות את קביעות חז"ל ? אין כדבר הזה .

לכן , הערותיך בעניין זה משוללות כל יסוד .

בברכה ,

אלי כהן

לא.כהן: אם יורשה לי הבהרה קטנה על דבריך. חז"ל לא סתם שינו את התורה אלא המציאו מחדש, כמעט, דת. בתחילת המילניום הראשון יצאו מהדת המונותיאיסטית היחידה-היהדות- שתי דתות שיצרו "ברית חדשה": הנצרות מחד ודת חז"ל שבאה לביטוי בתלמוד ולקחה לעצמה את השם "יהדות" כהמשך לזו שקדמה לה.

המקיימים דת חז"ל עובדים למעשה יהודים מלפני כאלפיים שנה ומבצעים ריטואלים שהם החליטו וקבעו שהם "עבודת האל". כל בר תבונה מבין שאלו היו ההתרחשויות ולא הנרטיב הדתי הקלאסי על קבלת תורה מסיני שהועברה (בע"פ…!!) ליהושע שהעבירה לזקנים….וגו'.

וכשאתה עומד מול דתיים מסוגם של לייבוביץ' ויוסי וכמדומני אף ערן ומבין שהם בעצם מקיימים ריטואלים של קשישים בני 2000 שנה אתה מרוצה מחד שאינם לוקים עד כדי אמונה שנרטיב הדתי ומאידך מבין את שהם אוחזים בו וכל שנותר לך להמהם בתימהון את השיר: Things that makes you go hhmmmmmm.

ולהשומע ינעם ובבניין ציון ננוחם וגו' לגבי החלק הדתי בנושא…..

הצדיק היהודי

הצדיק היהודי,

לא מבין מה עניין "קיום ריטואלים של קשישים בני 2000 שנה"

כללי-מוסר שהינך וודאי מקיים, אף שלא בהינתן הדעת, נוסחו בידי "קשישים" בני אלפי שנים יותר.

שאלת קיום הריטואלים אינה מותנית במקורם, כי-אם בערכים הבאים בהם לידי ביטוי – האם הם מערכיי? תשובתי שלי חיובית.

ערן

הצדיק היהודי,

תיקון קטן לסיפא של דבריי:

"שאלת קיום הריטואלים אינה מותנית במקורם, כי-אם במשמעות הניתנת להם, כביטויים של ערכים כאלו או אחרים. אני מעניק להם משמעות כביטוי של ערכיי".

ערן.

ערן: אולי נצליח להתקדם בהבנת עמדתך הדתית (ולא האמונית כהדגשותיך).

נראה לי מסורבל מאד וללא כל צורך. המוסר שאני מקיים נוסח, בחלקו, לפני זמן רב ובחלקו פחות. המוסר האנושי מתפתח לאורך ההיסטוריה ואינני פועל לשמר ערכי מוסר שאבד עליהם הכלח…..

הריטואלים, לעומת זאת, חסרי משמעות לכשעצמם ומקבלים את משמעותם מהאדם המקיים אותם-אתה.

נשאלת השאלה מדוע יש צורך בריטואלים הללו שמחייבים אותך להעניק להם משמעות ? מדוע לא להסתפק בערכים וזהו ?

הערה שייתכן וקשורה לתשובה אפשרית: הרצון שלנו אכן לא בר נימוק. אבל הבחירה כן. אז אם תאמר "כך אני רוצה ולא ניתן לנמק הרצון-מקבל. אבל למה בחרת כפי שבחרת לאור הרצון ? אלא אם כן אתה טוען שהתנהגותך-הנובעת מהרצון-סתמית.

הצדיק היהודי

הצדיק היהודי,

אעבור ישר לגופו-של-עניין.

כתבת – "נשאלת השאלה מדוע יש צורך בריטואלים הללו שמחייבים אותך להעניק להם משמעות ? מדוע לא להסתפק בערכים וזהו ?"

ראשית-כל, אין "צורך" בריטואלים הללו. משמעותם – בהיותם מבטאים ערכים מסוימים. אני בוחר לקיימם, משום שהם מבטאים את ערכיי.

שנית – מה פירוש "להסתפק בערכים"? ערך מגלם עיקרון מעשי מסוים. הריטואלים המדוברים, מבטאים את העיקרון המעשי המתגלם בערכיי.

כתבת: "הרצון שלנו אכן לא בר נימוק. אבל הבחירה כן"

הרצון והבחירה אינם נעדרי-נימוק. הם נעדרי נימוק רציונאלי.

[ ולכאורה ניתן לומר כי ישנה בחירה רציונאלית, באופן יחסי, קרי – ביחס לערך שהיא מבטאת (האם היא אכן מבטאת אותו אם לאו – וזו שאלה הנתונה לשיפוט רציונאלי), אלא שכאן המדובר בנימוק רציונאלי-תכליתי, קרי – הרציונאל הוא ביחס למימוש או לביטוי התכלית הנתונה, ולא בנימוק סיבתי. הכוונה ב"הבחירה נעדרת נימוק רציונאלי", שהבחירה נעדרת נימוק סיבתי-רציונאלי; הבחירה עצמה אינה נגזרת מרציונאל כלשהו, שכן, בסופו-של-דבר היא נובעת מן הרצון ].

לבסוף כתבת: "…למה בחרת כפי שבחרת לאור הרצון ? אלא אם כן אתה טוען שהתנהגותך-הנובעת מהרצון-סתמית"

נדמה כי הבנתי את שאלתך. ובכן – בדת היהודית יש ביטוי מוצלח של ערכיי, ועל-כן אין לי מה לחפש יותר, אע"פ וייתכן למצוא ביטוי מוצלח גם במקום אחר. [ שינוי יהיה חסר-כל-טעם, נוכח העובדה שנולדתי אל תוך התרבות היהודית (ועל-כן זו התרבות המוכרת לי, ה"טבעית"), ואני חי בא"י, ויודע השפה העברית, וכן הלאה וכן הלאה ].

ערן.

ערן:

1. "משמעותם – בהיותם מבטאים ערכים מסוימים. אני בוחר לקיימם, משום שהם מבטאים את ערכיי." הכיצד ?? יש סתירה בין דבריך קודם לאלה. הריטואלים לא מבטאים את ערכיך אלא אתה מכניס בהם משמעות וערכים גם אם סותרים את "מסורת ישראל סבא". בדוק עצמך בנקודה זה כי אני הסברתי שהריטואלים מיותרים ואתה, בסתירה העצמית, רק מצדיק אותי.

2.כיצד הערכים הדתיים מקיימים עקרונות מעשיים ? איני מדבר כמובן על "לא תרצח" אלא על הנחת תפילין, למשל מה לזה ולעיקרון מעשי, למשל ? ישנם כמובן עוד מעשים רבים שלחילוני כמותי נראים מעשים בעלמא אלא אם כן אתה טוען שיש אלוהים ואתה "יוצר איתו קשר" דרך הנחת תפילין או שטות כזו שאנו נוהג לשמוע מדתיים הרבה.

3.אנסה להסביר את ההסבר שלך באופן שונה וכך לבדוק אם הבנתי אותך בדיוק. יש הסבר רציונלי תכליתי-יחסי: נמדד ונבדק האם הבחירה במעשה מסוים אכן תואמת ומשרתת את הערך כלומר הבדיקה היא ההתאמה בין המעשה לערך והאם המעשה משרת את הערך. הסבר רציונאלי-סיבתי: הסבר רציונלי לבחירה בערך עצמו.

אם הבנתי נכון הרי שהשאלה מהסעיף הקודם תשמש כדוגמה: אני מניח תפילין כי זהו ערך דתי. הערך משרת את הצורך או הרצון שלי בקשר עם בורא עולם והתפילין הם המעשה באמצעותו נוצר הקשר.

הרצון: קשר לבורא עולם. הערך: קיום מצוות ביניהן-הנחת תפילין. המעשה: הנחת תפילין בפועל ותפילה. המעשה משרת את באופן תכליתי (יחסי) את הערך והרצון.

אתה ודאי מבין כי כחילוני אני רואה בכך מערכת נהדרת ומנומקת של "קיים הגיון בשיגעון". בדיוק כפי שהיפוכונדר יסביר היטב באופן לוגי ורציונלי למה מנסים להרוג אותו וההוכחה-הוא בבי"ח אחרי שמכונית דרסה אותו. בעינו זה לא ת.ד. רגילה אלא חלק מהנסיון לחסלו…..

לעניין הבחירה: אם הגדרנו את הרצון בקשר עם הבורא יכולת לבחור גם בקיום מדיטציה, לא למה דווקא תפילין.

אבל נדמה לי שכל הכתוב כאן כלל לא נוגע אליך כי ההגיון שלך קצת שונה והנחות היסוד שלי ייסתרו בדרך כלשהי. הבמה שלך.

4. כאן אתה כבר כן עונה לי על הבחירה ועונה, במידה מסוימת על שאלתי בסעיף 3. בכך שהיות ואתה יהודי, בן התרבות היהודית בחרת בדרך הדת היהודית המשקפת את ערכיך. תמהני מדוע לא תוכל, בעברית ובא"י לקיים, למשל, את עקרונות הבודהיזם-אחרי שהתאמת אותם לערכיך כפי שעשית עם הדת היהודית אותה בבירור ובפירוש סיננת, סירסת ועיוותת כך שתתאים לך.

הרי ברור לכל מי שמכיר את ה"דת היהודית" כי היא לא מבטאת את ערכיך. כל מי שמכיר ולמד לעומק לימודי דת מבין זאת.

כל התופעות המכוערות שמקורן בדת, לאחרונה. כל מדור "דת ומוסר" באתר זה מסבירים ומדגימים זאת נפלא כך שאתה בוודאי יוצא נגד הדת האורתודוכסית ואולי גם הקונסרבטיבית.

הדתיים מסבירים זאת ב"איש האמונה"-אברהם -שמהווה עבור כל דוס מצוי את המופת האמוני ואת ה-דוגמה הקלסית: מילוי מצוות הקב"ה גם במחיר חיי בנך יחידך. חסוך ממני את הפרשנות של א. כשר על "ריסון" האהבה לבנך כדי לא להיגרר לע"ז. א.כשר עצמו מסתייג מה"מופת" האברהמי ולדעתי כיוון שחווה ומכיר מחוויתו האישית את השכול הזה. מה גם שהגישה הפרשנית הזו מציגה את האל כעילג, מוגבל בביטוי וכולי. הרי היה יכול לאמר זאת בתורה ולא אמר. הכתוב מסביר בבירור את העניין ולכן הפירוש יפה ונחמד ואמנם אני אוהב את הפירוש של "ריסון האדם" והדת כמרסנת" אבל הדוגמה הזו מטופשת, לא הומנית בעליל ומוטב למשוך ידיים ממנה כפי שעשה א.כשר עצמו שדגול ברעיון ה"ריסון".

אגב, ריסון. כ-ל התרבות האנושית היא ריסון אחד גדול. הדת-כיצירה תרבותית- מהווה נסיון כזה אלא שאבד עליו הכלח והוא אנכרוניסטי. כל הנסיונות והפרשנויות לתת משמעויות חדשות, פירושים חדשים רק על מנת להחיות את הדת ולשמור אותה "חיה" דומים לנסיונות לייצר את פרנקנשטיין. לעיתים מוטב לקבור את המתים ולהתקדם הלאה.

הצדיק היהודי

דעת אמת

בס"ד

כמה תורת ישראל אמיתית. הרי כל דת אחרת היתה מסננת ומעלימה מחלוקות מתוכה, ואפילו קוראת להשמיד את כל מי שחולק על דבריה. היהדות לעומת זאת מעודדת עיון וביקורת, והכל מתוך כבוד וערגה אמיתית לידיעת האמת. רק בגלל שתורת ישראל אמת, תוכל למצוא בה כזו בקיאות עיונית, רמה ביקורתית מעמיקה, דיקדוק בכל אות, העלאת כל מחלוקת וכל שאלה, ולעיתים אפילו "תיקו". רמת הישרות של חז"ל אינה יודעת גבולות, ורק מסיבה זו אתה מסוגל לשאול כיום שאלה שכזו. כפי שניתן לראות, השאלה עצמה מראה על ישרות הגמרא וכל רבותינו, ומהווה סיבה רציונאלית בפני עצמה להאמין בתורה ובמוסריה.

כיצד נוצרו מחלוקות?

כך כתב הרמב"ם (הלכות ממרים, פרק א, ד): "כשהיה בית-דין הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל… משבטל בית-דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל". הרמב"ם מסביר שממשה רבינו ועד חורבן בית המקדש השני לא היו כלל מחלוקות. המחלוקות התחילו שנים ספורות לפני כתיבת התלמוד.

וכך כתב רבי דוד נטו בספר "כוזרי שני": "אמר הכוזרי: …ועתה הודיעני למה התחילה המחלוקת מתלמידי שמאי והלל, ומהו ´לא שמשו כל צרכן´? אמר החבר: ´לא שמשו כל צרכן´ רצונם לומר: שלא עמדו אצל רבותם הזמן הצריך לשמוע פירוש העיקרים ומזה נולדה המחלוקת ביניהם".

האם אלו באמת "מחלוקות" כמו שרוב האנשים חושבים?

בנקודה זו חסרה ידיעה בציבור הרחב. בספר ה"כוזרי שני" הוסבר עניין זה: "אמר החבר: דע אדוני המלך שמעולם לא נפל מחלוקת בחז"ל על העיקרים המקובלים אלא על פירוש קצתם. כגון: תקיעת שופר בראש-השנה נכתבה ברמז שנאמר (במדבר כט): "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" ונזכרה במשנה כידוע לכל ישראל, כמו שלמדנו (ראש-השנה פ"ג, מ"ב): "כל השופרות כשרים חוץ משל פרה". ואף-על-גב שנאמרה תקיעה ותרועה בחצוצרות מעולם לא עלה על לב איש ישראל לומר שתרועה של ראש-השנה תעשה בחצוצרות או בכלי אחר שלא יהיה שופר. וכן במסכת דסוכה (פרק ג משנה ג) מזכיר האתרוג כדבר הידוע אף-על-פי שלא מצינו בתורה, אלא: "פְּרִי עֵץ הָדָר", דתנן: "רבי ישמעאל אומר ג´ הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד". ואין חולק על זה מפני שהוא עיקר מקובל [בתורה שבעל-פה] בכל ישראל ש"פְּרִי עֵץ הָדָר" האמור בתורה הוא אתרוג, המכחיש זה כאילו מכחיש בתורת משה וכן בשופר. אמנם המחלוקת היא על פירוש קצת העיקר. ב´ענף עץ עבות´ כולם לא חולקים שהוא הדס מפני שזה עיקר מקובל, אבל יחלקו אם צריך שיהיה אחד שלם לפחות או לא איכפת לנו אם אפילו שלושתן קטומים, וזו אינה מחלוקת בעיקר המקובל כלל. וכן במלאכות של שבת כולם לא חולקים שהן שלושים ותשע מפני שזה קבלה…".

גם המהר"ל הסביר זאת בספרו "תפארת ישראל" (פרק סט): "…ולפיכך במה שהיו חולקים חכמים הם דברים שהם נחשבים כמו עלים לאילן והם בדברים פרטיים שאי-אפשר שלא יצטרף למצוה דברים פרטיים דקים אשר בהם המחלוקת לדקותם לגודל התורה שיש ענפים דקים בלי שיעור כמו שלא ימנע באילן".

כפי שקל לראות, לא נפלו מעולם מחלוקות על עיקרי המצוות, התורה שבכתב או התורה שבעל פה. אף פעם לא היתה מחלוקת לגבי מצוות הנחת תפילין, התפילה, המזוזה, שמירת השבת, וכו´. המחלוקות היו בפרטי הפרטים של ההלכות, בדיקדוק המצוות. מכיוון שהיו חז"ל אנשי אמת, וביקורתיים עד מאוד, לא חששו לרגע להציג מחלוקות אלו ולנסות לברר את האמת לאשורה. התורה כמובן אף פעם לא נשכחה, כפי שהבטיח הנביא בשם ה´ (ספר ישעיהו, פרק נט): "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה´, רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך, ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך, אמר ה´. מעתה ועד עולם".

האם קיימות מחלוקות במשנה?

שישה סדרי משנה מהווים את התיעוד הרשמי והמוקדם ביותר של התורה שבעל פה אשר ניתנה לנו מסיני עם התורה שבכתב (בלי התורה שבעל פה לא ניתן להבין דבר מן התורה שבכתב. כך לדוגמה לא נאמר בתורה מהי ציצית, מהם תפילין, מהן המלאכות האסורות בשבת וכן הלאה. כל אלו נמסרו בתורה שבעל פה). במשנה אשר נערכה בידי רבי יהודה הנשיא לא נמצאות מחלוקות כפי שאנשים חושבים, אלא בדיוק להיפך – דינים ומשפטים הערוכים כולם בצורה מסודרת, פשוטה וברורה. הגמרא נכתבה מאוחר יותר בידי תלמידי האמוראים, אשר עסקו בביאור התורה שבעל פה, הדינים והיסודות. המחלוקות המצויות בגמרא אינן עוסקות בעיקרי המצוות אלא בפרטיהן (כך לדוגמה, לא תמצא מחלוקת בדבר חובת תפילת ערבית, אך תוכל למצוא מחלוקת לגבי הזמן המאוחר ביותר בו ניתן לקרוא את תפילת ערבית). לעיתים שואלת הגמרא שאלות העוסקות בעיקרי המצוות, וזאת מתוך נסיון לברר את מקורן מן התורה שבכתב (כך לדוגמה נמצא דיון בגמרא לגבי המקור לארבעת המינים, על אף שבכל שנה ושנה כל עם ישראל תמיד השתמש באותם המינים). חז"ל דיקדקו ועיינו בתורה שבעל פה, ניתחו אותה והוציאו מתוכה מסקנות הלכתיות, כללים ודינים. לכן יהודי צריך לעסוק בלימוד הגמרא, כי רק דרכה יוכל הוא להגיע להבנת התורה ולהשיג את היכולת לנתח סוגיות הלכתיות בצורה נכונה. מי שעסקו בביאור המשנה היו האמוראים, הם תלמידיהם של התנאים. האמוראים העבירו בנאמנות את מה שלימדו אותם רבותיהם, ודי ללמוד דף אחד בגמרא כדי להיווכח ביכולת התורנית שלהם, רמתם הביקורתית, ודבקותם באמת.

מה הכוונה בביטוי 70 פנים לתורה?

"שבעים פנים לתורה" הן שבעים צצדים לאותה תורה. כפי שכבר בואר, אין מחלוקות בעיקרי המצוות או התורה, אלא בפרטי-הפרטים, בהם עסקו חז"ל בעיון בכוונה להגיע לאמת ברורה וחדה ככל האפשר. כך הוא הדין גם לגבי הבנת התורה, כמו ההיסטוריה המקראית. מפרשי המקרא ביארו את התורה על פי מסורות שעברו מדור לדור, והבנתם השכלית לאחר שהגיעו להשגת "דעת תורה". פעמים רבות מה שנראה לנו כמחלוקת, מתגלה כצדדים שונים לאותו מקרה בדיוק. ואתן לך דוגמה.

תאר לעצמך דף נייר, אותו בוחנים שני אנשים שונים. האחד בוחן את הדף מן הקצה, ומה שהוא רואה הוא שורה ארוכה, השני מביט על הדף מלמעלה ומה שהוא רואה הוא מלבן שטוח. כל אחד מן הצופים יתאר את הדף בדרך שונה, בזמן שכולם צודקים.

וכך הגמרא עצמה מתארת מחלוקת שהיתה בדבר פילגש בגבעה (גיטין, דף ו, עמוד ב). במחלוקת זו ניסו חז"ל לבאר את הסיבה שהביאה לבעל לכעוס על אשתו הפילגש (ככל הנראה מתוך מסורות עתיקות שעברו מדור לדור). האחד אמר שהבעל ראה שיערה בעיסה שהכינה אשתו, והיה זה הקש ששבר את גב הגמל והביא אותו למסקנה שאשתו לא שומרת על הצניעות. האחר אמר שהבעל ראה זבוב בתחתית העיסה, וזה מה ששבר את גב הגמל, והביא אותו למסקנה שאשתו מזלזלת בו. הגמרא מספרת שמאוחר יותר פגש רבי אביתר את אליהו הנביא ושאל אותו מי מהשניים צודק, או אז סיפר לו אליהו כי שניהם צודקים. כיצד? הבעל אכן ראה זבוב בעיסה, אך הוא התאפק מלהיב, אלא שבהמשך הוא גם ראה שערה באותה עיסה, מה ששבר את גב הגמל. אילו היה רואה רק את הזבוב – עוד היתה נחה דעתו, אילו היה רואה רק את השיערה – הוא היה מתאפק, אך מכיוון שחזה בשניים בזה אחר זה, פקעה סבלנותו והוא כעס על אשתו, מה שגרם לרצף אירועים מצער מאוד (שופטים יט-כא), ואין זה המקום להתייחס לטעויות חמורות בחיי המשפחה והזוגיות. אך מכאן אנו רואים כיצד שני רבנים החולקים בסוגיה מסויימת, יכולים להתברר כשני צופים, כאשר כל אחד מדבר מזוית שונה על אותה האמת. זו כל הנראה הכוונה בביטוי "שבעים פנים לתורה". אליהו הנביא סיים את דבריו כשאמר לרבי אביתר: "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים".

חובת השמיעה לחכמים שבכל דור:

הא-לוהים ציווה על כל בני-ישראל לשמוע לחכמים שבכל דור ודור. כך נאמר בתורה עצמה (ספר דברים, פרק יז): "ושמעת אל השופט אשר יהיה בימים ההם… ועשית ככל אשר יורוך ימין ושמאל", עוד נאמר בתורה "ועשיתם משמרת למשמרתי". הא-לוהים הוא קורא כל הדורות מראש, הוא אשר הבטיח כי התורה לא תשכח לעולם, והוא אשר מכוון את החכמים שבכל דור ודור כיצד להדריך אותנו. אנו סומכים על ההלכה כי אנו סומכים על הבורא אשר ציווה את ההלכה – הכל נובע מאותו מקור, הכל מתחיל מאותה תורה של מים חיים. כולנו ניזונים ממים אלו, בלעדיה לא היה לנו דבר.

תוכל לדמיין זאת כעץ רחב, עם שורשים יציבים בקרקע, ומן העץ הזה צומחים ענפים חזקים, ולבסוף גם זרדים ועלים. לכולם אותו גזע, וכמובן – גם אותם שורשים. רק הענפים מייצגים דרכים שונות בעבודת השם, שכולן אהובות ומקובלות לפני בורא עולם. וכפי שיש חייט ויש תופר, והעולם זקוק לשניהם, כך יש דתי השם דגש על מוסר ואחר השם דגש על לימוד, על קירוב רחוקים או על חסד. וכולם אהובים ומקובלים.

האם לכל זרם ביהדות יש הלכות שונות?!

גם זו טעות נפוצה שחשוב לתקן. לכל בית-ישראל ספר הלכה אחד הנקרא "השולחן ערוך", אותו ביאר ה"משנה ברורה" עם חילוקים זעירים מאוד לבני אשכנז. העיקרים כמובן זהים, וכל הפוסקים ידועים ומקובלים. כל עם ישראל לומד את אותה תורה ומקיים את אותה תורה.

גם הספרדים וגם האשכנזים לומדים את אותה תורה, אותם נביאים, אותם כתובים, אותה משנה, אותה גמרא, אותו רמב"ם, אותו שולחן ערוך ואותה משנה ברורה, מפרשים ופוסקים. המחלוקות הן רק למראית עין, והם מינוריים ברמה הפרקטית. כולנו לומדים את אותה תורה, שומרים את אותה שבת, מניחים את אותן תפילין ולובשים אותה ציצית. כל עם ישראל אחים – גם בנפש, גם בתורה וגם במצוות.

ומכל מקום אינך צריך להרגיש נבוך, הרי אמרו חז"ל "עשה לך רב". עליך למצוא רב שיוכל להדריך אותך באופן אישי כיצד להתקרב לתורה ולקיים את המצוות, ובע"ה אם תרצה, גם תוכל למצוא שיעורי תורה באזור מגוריך, דרכם תכיר את היהדות ממקור ראשון, "כי הם חיינו ואורך ימינו".

כך רב אחד תיאר חלק מהשיחה שתהיה בין הכופר לאלוקים (בקשר לתורה שבע"פ):

"היש אנשים ראויים יותר להסביר את תורתי וללמדה, מאשר מי שלומדים את התורה יומם ולילה, ומוסרים נפש להבינה? וכיצד יכול אדם ישר להטיל ספק בתורה שבעל פה? האם קיים ביאור אחר למצוות שציויתי בתורתי? וכיצד חשבת להבינם ללא ביאור? והרי ללא התורה שבעל פה המבארת כל מצווה ומצווה מתורתי, לא יכלו בני-ישראל לקיים אפילו מצווה אחת.

הנה מסרתי לבני-ישראל מצווה החלה בכל שבוע ושבוע, היא מצוות השבת, ואף את דין המחלל את שבת מסרתי בתורה, אך לא נכתב בתורה אפילו במקום אחד מהן אבות המלאכה האסורים בשבת, מה מותר ומה אסור לעשות ביום השבת. האם חשבת שכל אדם ואדם יחליט מעצמו וכפי דעתו מהי השבת? האם חשבת שמשה מסר לבני-ישראל את השבת ללא ביאור מפי?

וכל הקורא בתורה יוכל לראות זאת. אמנם ציויתי בתורתי לשמור את השבת, אך לא הסברתי בשום מקום כתוב כיצד לשמור אותה. הנה ציויתי בתורתי כי אסור לאיש לצאת ממקומו ביום השבת, אך לא הסברתי בשום מקום כתוב מהו "מקום" ומהיכן אסור לצאת. הנה ציויתי בתורתי שלא להדליק אש ביום השבת, אך לא ביארתי מהו דין של אש חדשה ואש שהיא מערב שבת. הנה ציויתי בתורתי לזבוח, אך לא הסברתי בשום מקום כתוב כיצד שוחטים. הנה ציויתי בתורתי להניח טוטפות ביד ובין העיניים, אך לא הסברתי בשום מקום כתוב מהן טוטפות, מתי מניחים אותן או ממה הן עשויות. הנה ציויתי בתורתי ללבוש ציצית, אך לא הסברתי בשום מקום כתוב מהי ציצית, כיצד מכינים אותה ואיך היא נראית. הנה ציויתי בתורתי לערוך ברית מילה, אך לא הסברתי בשום מקום כתוב כיצד והיכן. הנה ציויתי בתורתי לקבוע מזוזה כתובה בפתח כל בית, אך לא הסברתי בשום מקום כתוב מהי מזוזה ומה כותבים בה. הנה ציויתי דין של גנב ושל רוצח, אך לא ביארתי את פרטי הדינים של כל אחד מהם, וכיצד יוכלו לפסוק הלכה על פיהם מבלי ביאורי שבעל פה?

ואם רק היית בודק כל מצווה ומצווה שבתורה, היית מגלה מיד שכל המצוות נכתבו מפי רק ברמז, כסימן והוכחה לכך שהן קיימות ואני הוא מי שציויתי אותן לזכרון עולם, אך כל הפרטים וההסברים של המצוות ניתנו במקום אחר. ומשה נביאי ודאי לימד את העם כל מצווה ומצווה שציויתי, הסביר מהי המצווה, מה כוונתה, מה טעמה, מתי היא נהוגה, מתי מותר או אסור לעבור עליה, מהן פרטיה ודיקדוקיה לכל זמן ומקום. האם חשבת שמסרתי לעם ישראל תורה סתומה ללא הסבר ופירוט, וכך מסר אותה משה לעם ישראל? והרי דיני התורה הם חובה ולא מנהג, כי על הדינים נענשים גם בעונשי כרת ומיתה בבית-דין. ואתה חשבת שהתורה ניתנה ללא הסבר מפי? האם חשבת שמי שברא את כל העולם כולו, לא מכיר את נפש האדם אותו הוא יצר?

והרי כל העמים בעולם המציאו לעצמם ספרי משפטים, והם כולם מבינים שכל ספר וספר דורש לימוד ועיון גם בעל פה. האם חשבת שדי לאנשים הנוסעים בכביש בדין האומר – "סע בזהירות"? ואם הבנת שדרושים חוקים מפורטים על כל דין ודין, כיצד חשבת שציויתי בתורתי לשמור את השבת מבלי לפרט את השבת והלכותיה? כיצד חשבת שציויתי לערוך ברית מילה ולקבוע מזוזה, להניח תפילין וללבוש ציצית, מבלי שאסביר כל דין ודין מהם פרטיו?"

"נכון. זה הגיוני שתהיה תורה שבעל פה המבארת כל מצווה הכתובה בתורה, אבל איך יכולתי לדעת זאת מתוך ההיסטוריה?"

"בלי התורה שבעל פה, גם אין תורה שבכתב, כי לא ניתן לשמור את מצוות התורה ללא ביאור והסבר. אין זה רק הגיוני, זוהי מציאות מחייבת. בלעדי התורה שבעל פה, אי אפשר לקיים את המצוות, ולא היה יכול עם ישראל לשמור את התורה אפילו יום אחד. והרי התורה שבעל פה עוברת במסורה לצד התורה שבכתב במשך אלפי שנים. האין זו היסטוריה נאמנה?

כי הרי מהיכן למדת שמעמד הר-סיני אכן היה? מפני שעם ישראל מעביר את תורתי כהיסטוריה גמורה במשך אלפי שנים. אם כן, היה עליך לדעת שגם את התורה שבעל פה מעביר עם ישראל כהיסטוריה גמורה במשך אלפי שנים. ואם האמנת לחכמים המעבירים את התורה שבכתב, היה עליך להאמין להם גם בתורה שבעל פה. כי התורה שבעל פה תמיד היתה חלק בלתי נפרד מן התורה שבכתב, ועברה יחד עם התורה בידי החכמים מאז ומעולם.

אפילו הכתות הכופרות בתורה שבעל פה נאלצות להודות שאבותיהם נטשו את תורת היהודים שבעל פה בגלל איזה מנהיג שהציע להם להיות קראים או שומרונים או בייתוסים. והכל מודים במקור שקדם להם, של התורה שבכתב ובעל פה. ואם לא די בכך, הרי כל הכתות הכופרות בתורה שבעל פה, בעצמן התכחשו האחת לשנייה, וכל אחת מהן המציאה במהלך השנים ביאור מיוחד משלה למצוות התורה, וכל אחת מן הכתות הכופרות תמיד קראה לביאור שלה "פשט התורה", רק כדי להוכיח לך שאין פשט לתורה הכתובה, כי לא ניתן להבין אפילו מצווה אחת בלא תורה שבעל פה.

והנה כל הכתות הללו אשר נטשו את דרך האבות, ובחרו לכפור בתורה שבעל פה, שינו את דעתן פעם אחרי פעם כל מאה ומאתיים שנה, וכיום הן בעצמן מודות שהן שומרות מצוות אחרות לגמרי מאלו ששמרו אבותיהם לפני אלף ואלפיים שנה. ופשוט שכך, כי איך יוכלו לדעת הכתות הללו מהן המלאכות האסורות בשבת? מהי אש האסורה בשבת? מהו "אל יצא איש ממקומו"? מהו דין פיקוח נפש בשבת? או כיצד קובעים מזוזה? אין להם שום דרך לדעת מצוות אלה, כי הם נטשו את הביאור שמסרתי בעל פה, ואפילו שבת אינם יודעים מהי. ואם רק היית לומד בתורתי, היית גם רואה כמה וכמה פעמים הבטחתי שהתורה לא תשכח מבני-ישראל, וחובת קיום המצוות תשמור עליהם לעד, ובמיוחד באחרית הימים. כי תורתי לא תישכח מבני ישראל, ולא מפיו, ומפי זרעו, ומפי זרע זרעו, מעתה ועד עולם. כך אמרתי על ידי כל נביאי. האם חשבת שקורא כל הדורות מראש יפקיר את תורתו ליד הטבע והמקרה, עד שלא ידעו בני-ישראל להבדיל בין בין הלכה לדמיון? כמובן שלא, כי אני הוא נותן התורה ואני הוא שומרה.

והנה הכל רואים שעם ישראל תמיד העביר את התורה שבעל פה, ומי שהתכחשו לה היו רק כתות קטנות, מהן לא נותר כמעט זכר, ורובן נעלמו כלא היו. האם חשבת לרגע שאחת הכתות המסכנות הללו היתה עם ישראל? והרי כל יהודי בעולם יודע מהי ציצית ומהן תפילין, ומהי מזוזה ומהי ברית מילה, כי מסרתי תורה לכל עם ישראל, וכל המבקש אותה גם ימצא אותה. לא מסרתי תורה מבולבלת ליחידים שיפרשו אותה, אלא תורה נצחית וידועה לכל עם ישראל. ולכן מי שמאמין בי, גם יאמין בתורתי.

מסרתי תורה לכל הדורות, ולא רק לדור אחד. והרי אני קורא כל הדורות מראש, כתבתי על אחרית הימים וידעתי מה יקרה בדור האחרון כמו בדור ראשון. וללא ביאור מפורט שבעל פה, איך יכלו בני-ישראל לדעת מה לעשות בדורות מאוחרים? כיצד יוכלו בני-ישראל לדעת מן התורה האם מותר או אסור להדליק מנורה בשבת, או לנסוע במכונית? לשם כך חייבים בני ישראל לקבל הדרכה שבעל פה המבארת להם את אבות המלאכה האסורים בשבת, והמלמדת את החכמים כיצד לפסוק הלכות מן התורה.

כיצד יכלו בני-ישראל לדעת מה לעשות בכל דור ודור, כאשר הדורות משתנים כל הזמן? והרי תורתי היא נצחית, וכל מי שמאמין בי, חייב להאמין גם בה. על כן מסרתי בתורתי ציווי מפורש לשמוע לחכמים שבכל דור ודור, הם לומדי התורה המוסרים נפש כדי להבינה, והם הראויים לפסוק הלכות מתורה בעזרתי. וכך נאמר בתורה (דברים, פרק יז): "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך – תעשה. לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".

התורה תמיד לימדה את העם כיצד לנהוג בכל דור ובכל תקופה, כי תמיד היו "זקנים" בעם, הם גדולי הדור המלמדים את העם הלכות על פי התורה שבעל פה. בלא התורה שבעל פה, תורתי לא היתה נצחית, ולא היה ניתן ללמוד ממנה דבר לדורות הבאים. אילו היית מאמין בנצחיות התורה, היה עליך להאמין גם בתורה שבעל פה".

"אך למה לא כתבת בתורה שבכתב בצורה מפורשת שיש תורה שבעל פה? מדוע השארת זאת להבנה שלנו? ובכלל, למה התורה צריכה להנתן בעל פה ולא בכתב?"

"התורה ניתנה לישרים הרוצים באמת, וכל מי שהוא ישר יראה מיד שעם התורה מסרתי גם ביאור חיצוני המסביר כל מצווה מתורתי. אך אם הייתי מזכיר במפורש בתורה הכתובה את התורה שבעל פה, אז כל הכתות הכופרות כיום בתורה שבעל פה לא היו יכולות לכפור בה – ובמקום זאת, כל אחת ואחת מהכתות הללו היתה ממציאה תורה שבעל פה משל עצמה. ואז לא היה נותרת אפילו תורה ברורה אחת, כי שום יהודי לא היה יכול לדעת איזו תורה שבעל פה היא האמיתית. הכתות בחרו לכפור במסורת האבות, הן בחרו לכפור בתורה שבעל פה, ולכן אם היה כתוב במפורש בתורה שבכתב על התורה שבעל פה, הן עדיין היו כופרות בה, ומחליפות אותה בתורה שבעל פה חדשה משלהם.

לכן לא סיפרתי בתורה הכתובה על התורה שבעל פה במפורש, אלא רק לבעלי השכל הישר הקוראים את תורתי ביושר ובהגינות, רק הם יזכו לדעת ולהכיר בקיומה. רק בזכות עובדה זו, נמצא עד עצם היום הזה אך ורק ביאור אחד שבעל פה למצוות התורה, יש רק תורה שבעל פה אחת בכל העולם כולו. והרי ידוע, כי הספק קיים רק כאשר קיימות שתי אפשרויות, אך כאשר יש רק תורה שבעל פה אחת – לא יתכן יותר שום ספק, כי כל יהודי ישר יודע שיש רק תורה שבעל פה אחת המבארת את כל המצוות, והוא הביאור האמיתי היחיד כדי להבין ולשמור את התורה. רק בדרך זו לא תשכח התורה, ולא תפורש כרצון כל איש ואיש.

ודע כי התורה שבעל פה ניתנה בעל פה, כי זו הדרך הטובה ביותר ללמוד את התורה ולא לטעות בה, כאשר כל דרך אחרת תוביל באופן טבעי לטעויות ומחלוקות. רק ביאור שבעל פה יוכל להיות מובן בכל דור. כי כל אב יודע להסביר לבנו את כוונת התורה בדיוק כפי שמסר לו אביו, ואפילו אם דיבר אביו בשפה אחרת, או דיבר מתוך עולם מושגים שונה, הוא תמיד יוכל להבינו. בדרך זו כל רב תמיד יוכל להסביר לתלמידיו את ההלכות כפי שקיבל אותם בעל פה מהרב שקדם לו, כי השפה הכתובה אינה משתנה לעולם, אך השפה שבעל פה משתנה כל הזמן, כאשר כל דור ותרבות מדברים בדרך אחרת ומתוך הבנה שונה של המציאות. לכן התורה היתה צריכה להנתן בכתב ובעל פה. בזכות עובדה זו התורה היא נצחית, כך שגם כאשר תשתנה התרבות ועולם המושגים של בני-האדם, עדיין יוכל כל אב וכל רב ללמד את בניו ותלמידיו את התורה כפי שהיא, ותמיד יוכלו בני-ישראל להבינה ללא טעות. וזו הדרך המעולה ביותר להעביר את דיני התורה, באמצעות עיקרי הדינים שבכתב, וביאור מפורט שבעל פה העובר מדור לדור. בזכות התורה שבעל פה דאגתי לכך שהתורה לא תשכח לעולם".

"נכון, התורה שבעל פה ניתנה עם התורה שבכתב. אבל לבסוף התורה שבעל פה בעצמה נכתבה בשישה סדרי משנה, ובהמשך גם בגמרא ובכל ספרי המפרשים שביארו אותה. ויש כל כך הרבה מחלוקות ודיונים וקושיות ושאלות על התורה שבעל פה, אז איך ניתן לדעת מהי התורה שבעל פה האמיתית?"

"מחלוקות? האם היתה אי פעם עוד תורה שבעל פה? האם אי פעם חלקו בני-ישראל על התורה שבעל פה ומצוות התורה? האם אי פעם לא ידעו היהודים מהי שבת וכיצד שומרים אותה? האם חלקו ביניהם היהודים מהן תפילין או מהי מזוזה או מהי ציצית? האם שכחו פעם מהי סוכה או מהם ארבעת המינים? האם שכחו בני-ישראל כיצד לשמור את מצוותי?

והרי הבטחתי במפורש שתורתי לא תשכח לעולם, ותמיד עמדתי בהבטחתי. היה עליך לסמוך על דברתי שהמצוות לעולם לא ישכחו מעם ישראל, כי עם ישראל חייב תמיד לקיימן. והרי לך ההוכחה, כיצד אחרי אלפיים שנות גלות חזרו יהודים לארץ ישראל מכל תפוצות העולם, והכל חזרו עם אותה תורה, אותה שבת, אותן תפילין, אותה מזוזה, אותה ברית מילה, אותה ציצית, ואותן מצוות. היש לך הוכחה ברורה מזו שמעולם לא נתתי לתורתי להשכח? והרי בדרך הטבע היו צריכים בני-ישראל לשכוח מזמן את התורה, אחרי כל היסורים, הרדיפות והגלות. ובכל זאת התורה נותרה כפי שהיתה ללא שינוי, ובני-ישראל שומרים את המצוות בכל רחבי העולם בדיוק כפי שעשו זאת לפני אלף ואלפיים שנה.

התורה שבעל פה נכתבה בגלל ירידת הדורות, בגלל חטאי העם, הגלות והיסורים. כך נוצרו מחלוקות על פרטי המצוות, אך לעולם לא נוצרו מחלוקות על עיקרי המצוות והדינים. מעולם לא שכחו בני ישראל מהי השבת, הסוכה, הפסח, המזוזה או התפילין, כי הבטחתי בתורתי שהתורה לא תשכח "מפי זרעו, וזרע זרעו, מעתה ועד עולם".

בגלל הקשיים וירידת הדורות, דאגו חכמי ישראל לכתוב את התורה שבעל פה. ומכיוון שהתורה שבעל פה נכתבה, דאגו חכמי ישראל שלא לשכוח אותה, על ידי כך שהמשיכו לכתוב עוד ועוד ספרים בכל דור ודור כדי להסביר את התורה שבעל פה. כל רב תמיד למד מרבו שקדם לו, וכך יכל להסביר את התורה שבעל פה ודרך הפסיקה בספריו ללא טעות ושכחה. ועם כל זאת, דאגו חכמי ישראל ללמוד את התורה גם בעל פה, ועד עצם היום הזה לומדים חכמי ישראל את כל התורה כולה גם בכתב וגם בעל פה, וכך הם יודעים לפסוק הלכות מן התורה.

בזכות הבטחתי הנצחית, ובזכות מסירות הנפש של חכמי ישראל שבכל דור ודור, נותרה התורה כפי שהיתה, ומעולם לא נשכחו המצוות והתורה, גם במהלך גלות של אלפי שנים, יסורים ורדיפות. לאחר כל אלה חזרו בני-ישראל מכל קצוות עולם עם אותה תורה ואותן מצוות, ללמדך שהתורה לא נשכחה מעולם, ונותרה תמיד כפי שהבטחתי בתורה".