נתייחס למשהו שאמרת כמה פעמים. אמרת שלא יכפו חתונה דתית אלא נישואים אזרחיים.
עכשיו תענה לי דוגרי. האם לא עדיף להתחתן לפי הדת שזה קטן על כל אחד כמה דקות של השקעה בחתונה וחופה במקום להתחתן אזרחי ואחר כך אם הבן שלך יחזור בתשובה אז לא יוכל להתחתן עם דתי ויהיה מסכן כל חייו? זה גורם לפירוד לבין מי שחוזר בתשובה לבין הדתי מלידה וחבל.
האם עדיף שיהיו ממזרים בישראל בשביל קצת השקעה של חתונה וגירושים דתיים?
משה
נתת עוד נימוק מדוע אין לכפות נישואים דתיים. איני מעוניין בקשרי נישואים עם אנשים הפוסלים נשים לעדות נישואים, ולא קשר חברי עם בני אדם שמוכנים לרצוח אנשים המבקרים את הדת בטענה שאמונתם נפגעת. אתם אנשים מסוכנים מאוד.
דעת – אמת
'ממזר' יכול להיוולד רק כתוצאה מניאוף של אישה יהודיה נשואה (נשואה ליהודי כמובן ושגם נאפה עם יהודי ולא עם גוי) . אם נשים חילוניות ינשאו בנישואים אזרחיים הרי שהן לא יהיו נשואות לפי ההלכה וממילא גם הניאוף שלהן לא יחשב ניאוף וכך דווקא יפחת מספר הממזרים ולא יגדל. נכון שעצם העובדה שאנשים מרשים לעצמם להעניש אדם רק כי אימו הייתה נואפת הוא הוא הנושא העיקרי ובכל זאת צריך לשים לב שמי שמדבר בשם הדת הוא או שקרן שאין לו בעיה לספר בדותות כדי לקדם את השקפת עולמו או שאיננו מבין דבר וחצי דבר בדת שהוא כל כך אוהב. ושיחליטו הקוראים לבד איזו אפשרות גרועה יותר.
עדו
משה אתה חושב נכון. עוד קצת ואולי תיגעל מהדת ואז תוכל להיגאל ממנה. בהצלחה לך. ויום עצמאות שמח.
עמית הצדיק היהודי
לא מעט אנשים, שניתן לכנותם מסורתיים ואפילו חילוניים של ממש רואים בכמה צמתים בחיים: לידה, בגרות (בר-מצווה), נישואין ומוות מקומות בהם הקשר שלהם ליהדות מתבטא בקיומו של הטקס הדתי (הכל כולל הכל: מוהל, רב, והחברה קדישא בע"מ).
בעיניהם של אלה התנגדות עקרונית לשליטה הדתית בטקס נראית מוגזמת מסכסכת וגם.. לא שווה את המאמץ הנפשי ואו הכספי הכרוך בכך. נדמה לי (הגם כי איני רוצה לשים את דבריו של השואל בפי) שזוהי כוונת המשורר. ובאמת ירון שרבים מהם אינם מסוכנים.
אבל משה, אתה צריך לדעת שבמדינה ליברלית חופשית רצונו של אדם כבודו. אם אדם בוחר שלא לקיים את הטקס הדתי כהלכתו יש לאפשר לו לעשות זאת בצורה מכובדת ולא כגנב בלילה (נסיעה לקפריסין לנישואין אזרחיים, מחסור בקיומן של חלקות קבר אזרחיות וכיוב')
כמו כן כנראה שאינך מחובר למצב בשטח: יותר ויותר אנשים נישאים מחוץ לרבנות, כך שגם ניסיונות הכפייה עקרים.
משה עברי
מי שנותן לגיטימיות לרוע ולגזענות, אף שאינו מודע לכך, באיצטלא של מסורת הרי הוא מלבה את הסכנה בלא יודעין. המתונים והפסיביים מהווים קרקע פוריה לגזענות להרים ראש.
דעת – אמת
שראלי
מי שמתחתן בנישואים דתיים ורוצה להתגרש, צריך לקבל את הסכמת הצד השני (אמנם הבעיה יותר עבור נשים שכן ילדים של גברים נשואים לא יהיו ממזרים אבל בכל מקרה לעניין ההסכמה הבעיה היא גם של גברים וגם של נשים).
מה שאומר שיש כאן סיכון לעגינות ולמסורבות גט. אפילו בנישואים אזרחיים יש צורך לעיתים בגט לחומרה.
לכן אני אומר שהמצב הטוב ביותר הוא לחיות יחד כידועים בציבור + הסכם ממון.
בכל מקרה, נישואים דתיים הם אסון בכל קנה מידה. נישואים אלו לא מוסיפים שום יתרון לבני הזוג (מבחינה זו נישואים זהים לידועים לציבור) ורק מוסיפים חסרונות.
אלי
לדעת אמת בדת אין רציחות רק במקרים נדירים ואתה מסכים שזה נכון ובבית דין הרבני אם היו הורגים אחת לשבעים שנה זו כבר נחשבה כבית דין קטלנית שהגזימה כי בשאר היו פחות מזה אפילו. לעומת החילונים שכן חלקם רוצחים יותר בהרבה ובלי סיבה מוצדקת ברוב המקרים.
האישה פסולה לעדות כי אין דרכה לעמוד בפני אנשים שלא יתחככו יותר מידי והתוצאות ידועות כמו בגידות וכו'…
משה
ניכר שאינך מכיר דת יהודית מהי. והולכת שולל, כמו רבים, לטעון סיסמאות ריקות כמו: "הורגים אחת ל-70 שנה".
עיין במאמר "אלימות בדת".
דעת – אמת
את הציבור הזה שמשה עברי תיאר כל כך נכון צריך לנער ולטלטל ולהגיד לו 'הלו! אלו הם פניה של הדת שאתה כל כך מכבד.' צריך לדחוף לו לפנים את ההלכות שהוא 'חושב' שהוא יודע, צריך להבהיר לו כמה הלכות חשוכות וגזעניות הוא לא מכיר בכלל. מבחינת הציבור החילוני יש כאן תערובת מעורפלת של קצת חגים, קצת סבא חביב עם זקן לבן , קצת גמרא ותקיעות שופר, שום דבר מאיים, אולי קצת מיושן זה הכל. כרגע החילוניים מתחמקים ולא מתסכלים לאמת הלא נעימה בעיניים וכפי שכתבתי בעבר – בכך הם מצדיקים את טענות הדתיים שהם לא יותר מ'דתיים עצלנים' , יוצא מכך שדווקא מי מהחילונים שאינו 'עצלן' יפול כפרי בשל לידי המחזירים בתשובה כפי שקרה לירון ידען הרי כשהוא יקום לחקור ולדרוש הוא ישמע רק צד אחד ולא את הצד הנכון.
עדו
אתה כופה על הבן שלך להיות נשוי לחילונית ובחברה חילונית או רווק שזה גומר לו ת'חיים שזה לכל החיים ואילו אתה מצידך הדת דורשת מאמץ קל ותישאר חילוני כרצונך רק משהו סימלי לטובת דור ההמשך שישאר חופשי לבחור בנישואים עם דתית.
משה
איך כופים עלינו צבא בני אדם בשר ודם וללבוש מדים ולקום באמצע הלילה? זה בסדר אבל אלוקים בורא עולם לא יכול לצוות ולכפות עלינו? (כי הדתיים פועלים בשמו).
הכפיה הדתית היא לטובתך שתזכה במצוות ושכר רב.
אבי
"דרך אגב דתיים נשואים לא שוכבים עם אף אחת אחרת כי זה נגד הדת….." + "בדת אין רציחות רק במקרים נדירים ואתה מסכים שזה נכון ובבית דין הרבני אם היו הורגים אחת לשבעים שנה זו כבר נחשבה כבית דין קטלנית שהגזימה כי בשאר היו פחות מזה אפילו. לעומת החילונים שכן חלקם רוצחים יותר בהרבה ובלי סיבה מוצדקת ברוב המקרים……"
כמובן שאותנו הוא מבדח אבל את עצמו ואת הדתיים הוא מפדח כי הנה עוד אחד, דתי מאמין, שמוכיח כמה הם מנותקים מהמציאות הקונקרטית, כמה הם חיים באשליה עצמית, בהזיות ובונים לעצמם מציאות דמיונית שאין קשר בינה למציאות הקונקרטית. עצוב.
אבל מושיקו זו בדיוק הסיבה שלא ארצה שילדיי יבואו בקשרי נישואין עם דתי. אלא אם כן יגאל ויעזוב חיי השקר וההבל.
עמית הצדיק היהודי
שאדם רשאי לעשות דין לעצמו זה מובן במקרים מסוימים ומוצרך כמו: בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין.
בקשר לגואל הדם שאמרתם שהורג רותח בשגגה זה לא בדיוק כך אסביר:
יש 3 רמות להלכה ברוצח בשגגה יש רוצח בשגגה שקרוב לאונס שהרג את חברו בנסיבות בלתי שכיחות שאי אפשר היה להעלות על הדעת מקרה כזה, כגון שזרק אבן שמקום שאין בני אדם שכיחים, ואם זרק ופגעה והרגה שם אדם אז פטור מגלות ואם הרגו גואל הדם אז גואל הדם חייב מיתה – כך שאסור להרוג אותו. יש שוגג גמור שזו דרגת ביניים שאמנם לא היה במעשהו כל פשע, אבל היה צריך להיזהר כגון שהייתה בכיס בגדו וידע בה ושכח, ונפלה האבן והזיקה בכגון זה חייב גלות. יש רוצח בשגגה שקרוב למזיד, שעשה מעשה פשע שעלול להרוג אדם, כגון שהיה הולך בחשיכה וסכים בידו, ופגע בחברו והרגו. בכגון זה אינו גולה שאין ערי מקלט קולטות אותו, ואם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור.
עכשיו איך נמעיט כמה שיותר זהירות במוות את האנשים? אם מישהו שוגג שכמעט אונס אז אין טעם להרגו כמובן וזו ההלכה כי לא הייתה לו שום אפשרות למנוע את המוות וזו לא אשמתו. אבל מי שהרג בשוגג גמור דוגמא שזרק אבן למקום שלא סביר שיש שם אנשים והיה שם מישהו אז הוא אשם כי היה צריך לבדוק וזו זילות בחיי אדם שלא לבדוק ולכן חז"ל רוצים שירתעו מקרי מוות ברשלנות כמו זאת ובזה עסקת במקרה הזה. כל שכן אם זה שוגג שקרוב למזיד שהלך עם סכין בחושך אז צריך להרתיעו ע"י איום במוות שלא יגרם מוות.
יש הרבה מקרי מוות ברשלנות ויש פחות נקמות על מקרי מוות בשטח. כך שפחות מוות יבוא לעולם ע"י חז"ל ובני אדם ילמדו להיזהר יותר ולא יחטאו בעוון חמור של רצח וממילא לא ירצחו אותם כי לא ירצחו – זה הכי טוב לכולם שאין רצח בכלל.
בקשר לקנאים פוגעים בו אז הרב אבינר התייחס לזה והסביר כך: פנחס שהרג את זמרי (שהיה פנחס קנאי להשם במובן החיובי) רש"י מביא שם שהשבטים היו מבזים אותו ואמרו שרצח אבל יצאה אחרי זה בת קול ואמרה שזה יצא טוב שזה היה מקרה יוצא דופן וע"י אדם יוצא דופן(שגם בין השאר בקי בהלכות רצח וראה בעיניו את העבירה הנעשית). זה מצוין בסגנון קנאים פוגעים בו משמע קנאים ולא כל אחד. הרב ישראלי בספרו עמוד הימני מוכיח שהלשון קנאים מצמצם את זה ליחידים יוצאי דופן כמו שבמדינת ישראל יש אין משפט מוות אבל היה משפט אייכמן כמקרה יוצא דופן כך גם כאן.
מדובר בכופר בפהרהסיה ולא כל כופר שאז משפיע על הציבור וגורם לרוע לגבור בעולם וחוטא ומשפיע על אחרים ועולם הבא הניצחי שלו ושל אחרים חשוב יותר מחייו שלו כאן שאם ישאר רק יגדלו חטאיו.
הרמב"ם כותב: "מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה וכו' הרי הוא בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה, מורידין ולא מעלין, כשאר המינים והאפיקורסין והאומרים אין תורה מן השמים והמוסרים והמשומדים, כל אלו אינן בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין, אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר מכשול.
[וממשיך הרמב"ם:] במה דברים אמורים? באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכפר בתורה שבע"פ תחילה וכן כל הטועים אחריו. אבל בני הטועים ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות וגדלו אותן עליו, הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגוים וגדלוהו הגוים על דתם שהוא אנוס. ואע"פ ששמע אח"כ שהיה יהודי וראה יהודים ודתם, הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם. כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו. לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה. ולא ימהר אדם להורגן" עכ"ל (הל' ממרים, פ"ג הלכות א-ג. לפי מהדורת פרנקל, וכת"י תימן וכן דפוס ראשון מהדורת צילום של מוסד הרב קוק). וה"חזון איש" כתב בחידושיו ליו"ד, סוף סי' ב', לפי מה שראה במהד' וילנא המצונזרת, שם חסרות שלש המלים האחרונות. ולכן אין מסקנותיו נכונים).
הריגה ע"י בית דין לא קיימת בזמנו, כי אין לנו "דיינים סמוכים" הראויים לסנהדרין. אבל הריגת כופר או מוסר שייכת גם בזמננו (שלא צריך דיין אלא ראיה בעיניים וידע הלכתי בתחום), לפי פסק דין התורה. אבל מפני סיבות צדדיות מעשיות, אין הדין הזה בר קיום בזמננו ולכן אין להשתדל לקיימו.
מה שנאמר: "דע מה שתשיב לאפיקורוס", אמרו שזה רק נאמר אצל אפיקורוס גוי, אבל לא בישראל משום "דפקר טפי" [הוא יתקלקל עוד יותר] (סנהדרין לח ע"ב). ומבאר שם רש"י: "שהרי הכיר [את האמת] וכפר ומתוך כך מדקדק, ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו" עכ"ל. זאת אומרת, מי שהתחיל באמונת התורה, ובכל זאת נטש דרך זו, הוא מתחזק ומתעמק בכפירתו. אבל מי שזו אצלו רק "מנהג אבותיו בידיו", לא חקר ועיין אלא נוהג בסתמיות, יש סיכויים יתרים להצלתו. [המושג "מנהג אבותיו בידיו" להקליש מושג "מין", הוזכר בחולין יג ע"ב]. ואפשר כי הרמב"ם סבור לפרש הענין כמו רש"י. ולכן אין טעם להמתין ולהתווכח עם דור ראשון של יוזמי המינות, כי בינתיים יקלקלו לאחרים הרבה. מה שאין כן אצל בניהם, יש לנסות להצילם, ולא למהר להורגם. ורק אם זה איננו מועיל, נהרגים אף הם. ודברי חז"ל במסכת ע"ז (כו:) שם לא הזכירו לנסות להחזיר בתשובה, נאמרו על המתחילים בכפירה, כמו שהיה בדורם הם. כי כמעט כל הציבור כולו היו אז מאמינים בני מאמינים. ובמשך הדורות נעשו הכופרים ציבורים מרובים. "דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר" (ירושלמי, ראש השנה פ"ג ה"ה). הרמב"ם סמך על הגמרא בסנהדרין (לח:) "דע מה שתשיב לאפיקורוס".
כאשר אדם גוזל מידיו של חבירו כל חפץ שהוא, ברור שיכול להכותו בשביל להציל את ממונו, ואין להקשות מכך, שצריך ראיה, שהרי עניין זה שחזקה מה שתחת יד האדם כשלו, חשוב כראיה שלו ברור כשמש שלקח ממנו את החפץ ולא כל אחד יבוא ויקח למישהו חפץ יקר ויגיד שאין ראיות וילכו לבית דין ויפסיד ממנו ממונו.
לבית דין יש סמכות חוץ מלומר את התורה גם להשים לה סייגים שנאמר: "על פי התורה אשר יורוך" – אלו התקנות והגזרות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם. "ועל המשפט אשר יאמרו" – אלו דברים שילמדו אותם מן הדין באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן; "מכל הדבר אשר יגידו לך" – זו הקבלה שקיבלו איש מפי איש.
הבני אדם שהענישו הבתי דין הם חטאו וגם הם יודעים שבית הדין יש לו סמכות מהתורה שאמרה: "ועשית ככל אשר יורוך" ויכולים להגדיל את עונש החטא או להוסיף גזירות והוא חטא וזה לא שלא יכל לדעת שיכול להיענש יותר.
אפילו הגוים מצווים להקים בית משפט אז איך אנחנו היהודים לא? אנחנו יודעים שדינא דמלכותא דינא אבל עדיף ללכת לדין תורה ולנהוג לפיו בכל מקרה ובשלטון הכופרים אין אנו מאמינים.
משה
ב. אם היית פחות מנותק או פחות פנטי היית מגלה בקלות כמה אתה טועה, טיול קטן בערב לתל ברוך והיית רואה עשרות חרדים מגיעים לשכב עם אשה שאינם בדיוק נשואים לה.
ג. בהנחה שאתה מייצג את המגזר החרדי אשמח מאוד אם בני או ביתי לא תוכל להתחתן עם בני מגזרך, אני מאחל לילדי קצת יותר חופש, שימוש בשכל, לימוד (להבדיל מחזרה אין סופית על חומר שאין בו תועלת לאף אחד) ובעיקר הנאה ושמחה בעולם הזה, ובטח לא הייתי רוצה שביתי תכנס לעולם של עבדות, זלזול וגזענות כלפיה.
ולאבי
חובת השרות בצבא נכפית עלינו אך מובנת לכולנו – או לפחות לרובנו – כאפשרות היחידה לחיות במקום זה, כפיה דתית גורמת לנו לשנוא את כל מה שמייצגת הדת ובמיוחד את עסקניה הנתעבים
הדת לא שמרה עלינו במשך 2000 שנה ויותר – להפך, זכינו לחיות כעלובים עלי אדמות נתונים לנחת זרועם של כל "מארחינו", היכולת שלנו לחיות כבני אדם ולאנשים ממגזרך לנסות ולהכריח אותנו לחשוב כמוכם ללא הפרעה ניתנה לא בזכות הדת אלא כנגד הדת בעזרת צבא חילוני.
ב. מתי בדיוק אלוקים, אלוהים, יהוה שלך ציווה משהו? חוץ מאותם מנהיגים דתיים לאורך הדורות שפירשו כרצונם את התורה איזה קשר בדיוק יש לכת החרדית ולאלוהים, מנהיגי ומקימי הכתות שלכם הרבה יותר חשובים מכל אלוהים שצצו לאורך השנים (זו עוד המצאה נפלאה שלקחתם מהנצרות)!!
אבי ל
משה
דברי מחדדים עוד יותר את דברי משה וחשוב לפרסמם למרות שדומים לשלו.
המילה כופר פירושה אחד שכפר במשהו שידע כלומר שהכיר את בוראו וכפר בו בגלל יצר רע או להכעיס ולא מי שנולד כך ולא דתי מלידה שכפר מחוסר ידיעה או משהו כזה ולכן אין הרבה כופרים כאלה שצריך להרוג כי משוגעים הם האלה שיודעים שיש בורא ומתכחשים לו וזורקים את עולמם הבא הניצחי לפח גם היום הדין שונה.
בכל זאת למה הורגים אותם? כי הם חוטאים ומחטיאים שרואים בן אדם שיודע בקיום הקל ומצפצף עליו זה נורא ואיום ומשפיע וכמה שיחיה יותר יחטא יותר ויחטיא אחרים יותר ויגרע חלקו וחלקם בעולם הבא הניצחי ולכן עדיף להורגו לטובתו ולטובתם כי העולם הבא ארוך וחשוב יותר מהעולם הזה שהמוות פה זה לא סוף החיים.
מאיר
משעשע לראות שאנשי הדת ממציאים לעצמם הגדרות תוך התעלמות מההלכה. כי דרכם לשקר ובלבד שלא יתפסו אותם בקלקלתם. אם בכל זאת תרצה לדעת מה ההלכה קובעת עיין במאמרי "מעמד החילוני בהלכה".
דעת – אמת
שנית, אני כופר, אפיקורוס, ואתיאיסט. אני מוכן ליום בו יהיה לדתיים רוב וכוח להתחיל להשית "שלטון ההלכה" וחוקי התורה על העם האומלל החי כאן. כל דעותיי ועמדותיי בנושא תמיד נדחו בחיוך וזילזול ע"י חילוניים שביטלו דבריי. הם גם התנחמו שהדתיים הציוניים לפחות עובדים, משרתים בצבא ותורמים…….. עכשיו ברור לי שלא טעיתי נוכח דבריך כאן ושל עמיתך "אלי" בעל "הערה חשובה" בדיון בשם זה.
אתם, כמסתבר מסוכנים, לציבור, לעם ולמדינה. כמו שנאמר: "היזהרו בתלמידי חכמים כי טוב לא ייצא מהם….".
עמית הצדיק היהודי.
http://www.kipa.co.il/ask/show/2460
בשולחן ערוך שם כתוב "היו נוהגים בזמן הבית להורגם". כוונת הדברים, שכאשר העם כולו במצב רוחני עליון והשכינה בעם באופן גלוי, כשבא מישהו חריג ומחיל לעבור עברות חמורות ולכפור, הוא משפיע על האחרים ועלול לגרום נזק עצום. יתירה מזאת, מעשיו אז הם מרידה ממשית בבורא עולם. ובלשון חז"ל – "מכיר את בוראו ומתכוון למרוד בו". אבל בימינו כשרוב העם אינו מקפיד לשמור על כל המצוות, אדרבא, מי ששומר תו"מ הוא המיעוט, והוא החריג, מי שכופר בתורה, אינו חש בכך שהוא הולך נגד הזרם ואינו חש בכך שהוא כפוי טובה או מורד בקב"ה, שהרי אין הוא מאמין בו. ולכן ברור שלא שייך כיום להרוג אף אחד. כל הגישה הזאת אינה נובעת בגלל שהמחלל שבת איבד את זכותו לחיות ח"ו. מטרתה להוות הרתעה לאנשים שלא יפרשו מן הציבור ולא יחטאו ויחטיאו. לכן בדור שרובם כאלה וממילא אין כאן שום הרתעה וזה לא ימנע אף אחד מללכת בדרכו, בטל הצורך להורגו וחוזר דין אהבת ישראל הפשוט והצורך האמיתי לקרבו. וכבר הורונו חז"ל שהמצווה לשנוא עוברי עבירה תלויה אם כבר קיימת כלפיו מצוות תוכחה או לא. והרי כבר התנאים אמרו שאין בדורם מי שיודע להוכיח, מי שראוי להוכיח, ומי שיודע לקבל תוכחה. לכן צריך לקחת את כל הביטויים האלה וללמוד אותם בהקשרם הנכון.
סיכום – אל תהרוג אותו!
מאיר
כן אני 'כופה' על הבן שלי נישואים עם חילונית, כלומר אם יהיו פה נישואים אזרחיים הוא יוכל לבחור להתחתן עם דתייה (או חילונית בנישואים דתיים) ואז ללכת לרשם הנישואין ולהירשם בעירייה כמו שעושים יהודים בגולה, אבל אם כיום אין לחילוני ברירה והוא חייב להינשא בנישואים דתיים אז זו לא כפיה.
תבינו, זאת לא ממש תשובה לאלי שכינה אותי 'חרטטן' (אני מניח שהוא ימציא כינויים קשים ומעליבים יותר ככל שעמדתו תתערער )
הסיבה שאני מעלה את הדברים על הכתב היא כדי להראות למי שנכנס לאתר לאיזו תהום האמונה הדתית מוליכה אותנו. ממש 1948 של ג'ורג' אורוול, שלום הוא מלחמה, בערות היא כוח ואם אני יתאפשרו פה נישואים אזרחיים זו תהיה כפייה אבל המצב כיום הוא 'חופש'. כל הנימוקים המגוחכים האלו לא נזרקו סתם, יכול להיות שירון ידען היה חכם ממני כשלא העלה את הסוגיה הזאת בתגובה שלו כי זה מאפשר לאלי להתחמק מהנקודה העיקרית: בדת היהודית מענישים אדם שלא חטא במאום רק בגלל שאימא שלו הייתה לא בסדר. זה לבדו מספיק כדי לגרום לאדם הגון לסלוד מהדת וכל הטענות על הפשע אצל החילונים לעומת הדתיים ההגונים – נכונות או לא – פשוט לא משנות את העובדה הזאת.
עדו
בסוף תפנים שהחינוך הדתי והחרדי יהרוס את המדינה השואפת לשגשוג ונאורות. אל תשכח את המספרים ההולכים וגואים של רפי הדעת וחסרון התבונה.
דעת – אמת
דעת אמת
הצדיק היהודי
דעת אמת