13 שנים • eano oeuo הספר "צוארי שלל" מכיל דרשות על ההפטרות. בדרשה שלו לא' דראש השנה הוא כותב:
(מתורגם לעברית עכשווית)
התנ"ך מספר לנו שחנה היתה עקרה בעוד שלצרתה פנינה היו ילדים. היא היתה נתונה במצב נפשי דכאוני עד שלא רצתה לאכול בארוחות החגיגיות, למרות שבעלה אלקנה אהבה והיה נותן לה מנה אחת אפיים.
וכך הוא היה מנחם אותה:
ויאמר לה אלקנה אישה: חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים.
לכאורה נראה מהמשפט "הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים" שהאיש באמת עם הארץ כפי שדרשו בגמרא. כך מדבר בעל אל אשתו?
גם משונה שהוא קורא לה בשמה חנה, הרי אין זה מקובל שיפנו לאשה בשמה. גם לשרה לא פנו בשמה. האשה היחידה שפנו אליה בשמה היא הגר, ע"י מלאך.
והחיד"א מפרש עניין זה כך:
למה בכתה חנה?
חנה בכתה בדיוק מאותה סיבה שפלטי בן ליש בכה, שהיא לא זכתה לקיים מצות פריה ורביה.
(ע"פ מה שמסופר בתלמוד, מיכל ניתנה לפלטי בן ליש אחרי שנלקחה מדוד מכיון שפלטי חשש שגירושיה מדוד לא היו כדת וכדין הוא היה נוהג לנעוץ חרב במיטתם המשותפת כדי שלא יקרב אליה. כאשר דוד עלה לשלטון הוא הורה לאבנר ללכת אל פלטי ולהחזיר את מיכל אליו. פלטי נילווה אליה ואל אבנר עד מקום שנקרא בחורים ובכה כל הדרך. למה הוא בכה? הוא בכה
שמעתה נלקחה ממנו ההזדמנות לעמוד בנסיון הקשה להכנס למיטה עם מיכל ולא להתקרב אליה).
והחיד"א מוסיף שפלטי בכה גם על שנמנע ממנו לקיים מצות פריה ורביה עם מיכל.
וכך גם חנה לא בכתה על שלא ילדה ילדים אלא על שנמנע ממנה לקיים את המצוה החשובה הזו של פריה ורביה.
מנחם אותה אלקנה בעלה ואומר, "חנה" , רמז לשלוש מצוות שנשים כשרות מקיימות, חלה, נידה והדלקת הנר. את אשה כשרה ואין לך מה לדאוג. את הרי אינך כמו פלטי בן ליש. הוא היה גבר ומצווה על מצוות פריה ורביה, ולכן יש סיבה מוצדקת לבכיו. אבל את אשה והרי אינך מצווה על כך, אז למה תבכי? והרי יש
לך את שלוש המצוות החשובות חנ"ה?
למה שאשה תרצה שיהיה לה בן? חז"ל אמרו שהסיבה היא חוטרא
ליידא ומרא לקבורה. כלומר אשה רוצה שיהיה לה בן שיהיה לה כמקל לעת זקנתה שתוכל להשען עליו וגם מעדר לקבורה, כלומר מישהו שיכולה לסמוך עליו שידאג לקבורתה.
אבל את חנה אינך צריכה לדאוג לכך שהרי אמרו חכמים שנשים כשרות זוכות למות לפני בעליהן כדי שהוא יקבור אותה בכבוד גדול. והנה כפי שאמרתי את אשה כשרה שמקיימת חנ"ה והרי תזכי למות לפניי ואני אעשה לך בקבורתך כבוד כל כך גדול שאפילו עשרה בנים לא יעשו לך.