13 שנים • eano oeuo (מדרש תנחומא)
סיפור נהדר הבאת לנו
אני לומד ממנו כמה דברים
א. כמו בספר איוב, ה"אל מלא רחמים" מוכן להתאכזר הכי הרבה למאמין הכי אדוק שלו, הרי אם האל כול כך חכם ומבין ויודע עבר ועתיד הוא אמור לדעת שהמאמין שלו יעבור את הניסיון בצורה טובה.
בכל זאת, כמו ילד מפגר הוא מתערב עם השטן ונותן לשטן רשות, לפחות במקרה איוב, לגרום סבל למאמין הנפלא שלו.
על זה יאמר – אם זה האל הטוב ומלא הרחמים שלכם – תעשו לי טובה ותשמרו אותו לעצמכם שטן אחד כבר יש לפי הסיפורים לא צריך עוד אחד שיעזור לו.
ועל סיפור איוב שדי דומה – הטיפשות שבה מתואר האל שלהם – הרג את ילדיו של איוב ונתן לו פיצוי – ילדים חדשים, עד כמה יכול הסופר להיות טיפש ועד כמה המאמינים עלובי הנפש יכולים לחשוב שזו דמות האל המיטיב.
נקודה מגוחכת נוספת – כול פעם שמראים למאמינים המוטרפים שהנצרות לקחה את רעיון בן האלוהים מהיהדות מיד מצווחים המאמינים שבני האלוהים שירדו לקחת להם מבנות האדם – הם הכוהנים, עובדי האל ולא באמת בני אלוהים – הוכחה נהדרת למה שאני טוען תמיד – אונס המקרא, הפרשנים אמורים להתאים את הנכתב במקרא לאמונתם של הנבערים שזוחלים אחריהם, אז כשזה מתאים בני אלוהים הם הכוהנים ובסיפור שונה אותם בני אלוהים הם מלאכים הכול בכדי שהנבערים לא ישאלו יותר מידי שאלות.
בקיצור סיפור נפלא שמראה עד כמה הזויה האמונה ועד כמה שניסה הסופר להראות את גדולתו של המאמין הוא בעצם הצליח להראות עד כמה קטן ועלוב האל שבו הם מאמינים!!
סארגון.
הפץ דרשותיך ואמרותיך להמון, תראה ברכה בעמלך ותזכה הרבים.
עמית
אני חושב שהסיפור הזה יכול ללמד דבר או שניים את כל הכופים האלימים שם בחוץ:
אם קיומה של אישה לפניכם מפריע לכם – תתגברו על עצמכם. מקסימום, אל תסתכלו.