שלום נעם,

כבר מתקופת התלמוד יש אמירות כגון: "אם ראשונים בני מלאכים – אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים – אנו כחמורים" (שבת קיב ע"ב). ולכן הרבנים שבאו לאחר תקופת התנאים, המכונים אמוראים, לא הרשו לעצמם לחלוק על חכם מתקופת המשנה. רוב הדיונים בתלמוד בין חכמי הגמרא (האמוראים) הוא מכוח אימרות של תנאים (משנה/בריתא) . משנה מהווה ראייה לסתור חכם מתקופת האמוראים. אמורא שחי בתקופת הביניים, שבין תנאים לאמוראים, פעמים חלק על תנאים ובתלמוד הגדירו אותו: "תנא ופליג" כלומר גדולתו כתנא, משום שחי קצת בתקופתם, ולכן יכול לחלוק עליהם. (שבת סד ע"ב).

הגאונים הרשו לעצמם לחלוק על התלמוד בענייני אגדה אבל לא הלכה כפי שכתבתי "בפרשת וישב".

לאחר תקופת הגאונים רק רבנים פורצי דרך חלקו על חז"ל במקומות מסוימים, כמו הרמב"ם שקבע שאין לצפות מחז"ל שיאמרו דברי מדע נכונים.

בתחום פרשנות המקרא, אבן עזרא ואברבנאל וכיוצא בהם פרשו את המקרא כפשוטו ללא משוא פנים לחז"ל.

ובימינו התקבל "בעולם הישיבות החרדי" שאין לחלוק על חז"ל לא במדעים, לא בפרשנות המקרא ולא באגדה ואין צורך להזכיר בהלכה.

דעת – אמת

תודה רבה על תשובתכם.

אין זה מוזר בעיניכם שתוך דור אחד קבלו התנאים מעמד כה רם?

גם היום, ואף באתרכם, אפשר שתכתב דעה דחוקה מעט, נניח של פרופ' ליבוביץ, ויאמר לעצמו פלוני "הרעיון מעט תמוה, אבל זו דעתו של ליבוביץ, ענק שבענקים, ומי אני שאחלוק…". אולם כאן תופשים את כ ל החכמים בדור הקודם כקדושים.

אין אף אמורא האומר "כעקרון התנאים היו חכמים מאתנו, אבל רבי טרפון ספציפית לא היה גאון גדול. עליו אפשר לחלוק"?

הקדשה כזאת, פתאומית, של דור שלם וחכמיו – אינה תמוהה בעיניכם?

יתרה מזאת – מה היה בדורות שלפני התנאים? האם תנא יכול לצטט מישהו מתקופת הזוגות, למשל, ואז לא נתן לחלוק על דעתו?

סלח לי על ההתעקשות, אולם סגיה זו של "ירידת הדורות" חשובה בעיני. ענין זה, בין היתר, מונע בקורת רעיונית חפשית אצל הדתיים.

נעם

נעם,

אין זה תמוה כלל לתקופה המיוחסת. בעבר, כדי לשלוט ללא מצרים ולהטיל משמעת וציות למען סדר חברתי, המלכים היוונים והקיסרים הרומים יחסו לעצמם כוח של אל וכבני אלים נחשבו. היהודים שאבדו עצמאותם המדינית על כורחם הפכו את החכמים למלאכים כדי שדבריהם יתקבלו. לכן חכמים אמרו: "דרבן איקרו מלכים [חכמים נקראים מלכים]" (גיטין סב ע"א). זהו מבנה חברתי התואם עולם ישן. בעולם המודרני שהפרט מתחיל לקחת אחריות לחייו ולהעיז לחשוב אין "קדושים" וגם אלוהי הקדושים מתבוסס בדמו.

משמע, הציבור הדתי שבוי עדיין בתפיסות עולם ישן שכולו תוהו וחושך.

דעת – אמת

לפני הכל וללא קשר – המלים "אלוהי הקדושים מתבוסס בדמו" הן צטוט של היינה?

ולעניננו:

אני מסכים עם רב דבריכם – תורות רבות ושליטים רבים טענו שכחם/בחירתם מן השמים.

מתקבל על דעתי שחז"ל קדשו ספורים שקבלו מאבותיהם, והפכו את העסוק בתורה לעבודת קדש. אולם, אתם כתבתם "היהודים שאבדו עצמאותם המדינית על כורחם הפכו את החכמים למלאכים כדי שדבריהם יתקבלו" – העם עצמו מחליט להמשיל עליו מעמד חדש של מעין קדושים.

לטעמי, אדם אינו שש לקבל עליו מרות חדשה של אחרים. לא סביר בעיני שהעם כלו קבל על עצמו מעמד חדש של חכמים. אף לא כפצוי על אבדן עצמאותו המדינית.

אני מנחש שהיו רבים שהתנגדו לדברי החכמים ובזו להם, כמו בדברים המפרסמים של ר' עקיבא על עם הארץ (פסחים מט ב). איני מכיר תעוד של התקופה שכתב "עם הארץ" או שכתבוהו כופרים.

לבסוף, מספר מלים על הנבירה שלי בענין.

ידוע טעונם של הדתיים ("הכוזרי" וכו') על המסרת הנמסרת מדור לדור, ועל גלוי האלהים הפמבי (http://www.daatemet.co.il/questions/index.cfm?MESSAGEID=3781) כהוכחה לאמתות היהדות.

לדעתי, גרסתם להיסטוריה אינה מסתדרת עם השכל הישר.

אולם, כדבריהם, "אם פתאם אנשים ימציאו מסרת חדשה, אף אחד לא יאמין להם", ויש להעמיד גרסה מסדרת מול גרסתם הפשטנית.

לכן קויתי לברר בשאלתי אם יש בידינו רשומים של חכמים החולקים על קדושת חז"ל, ונותרו במסרת. לצערנו, נדמה שההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים.

נעם

שלום נעם,

אלו דבריי לאחר שחשבתי על דברי ניטשה : "אלוהים מת" ומהתבוננות מסביבי עדיין אלוהים מתבוסס בדמו.

לגבי שאלתך, האם יש חכמים החולקים על קדושת חז"ל"? בודאי. אלישע בן אבויה, סיפור קורח ועדתו שמסמל את הכוחניות להרוג את המערער בדברי "קדושה". אבן עזרא נחשב ראשון מבקרי המקרא, הרמב"ם העמיד את התבונה האנושית מעל כתבי הקודש קל וחומר מחז"ל וכהנה רבים וטובים.

דעת – אמת

תודה רבה על תשובותיכם (וסליחה על האחור).

השבעתם את סקרנותי.

חג שמח

נעם