אשמח לשמוע את דעתך, ירון:

כילדה חרדית האמנתי באלוהים בכל לב. כשמדברים על משהו ללא סוף הוא נוצר בדמיונך וקם מול עינייך כישות אמיתית. גם כשלפעמים פקפקתי ביהדות,  תמיד האמנתי באלוהים כי מבחינתי לא היתה אופציה אחרת.  ויותר מכך: כשפקפקתי ביהדות עשיתי זאת מתוך חיפוש אחר הדרך הנכונה לעבוד את אלוהים. 

אני רוצה להעלות על הכתב כמה מהתמיהות שעלו בי כילדה וכנערה חרדית:

1. האם כחרדים נקבל שכר? כחרדים אנחנו מחונכים ומתוכנתים לנהוג בצורה כזו או אחרת. אף אחד מאיתנו לא משקיע מחשבה כלשהי כשהוא נוטל ידיים או מגלח את שיערו בצורה מוזרה (שני קצוות ארוכים משני צידי הפנים ).   כולם מאמינים במשהו מסויים רק מכיוון שאבא שלהם האמין בו. המאמינים הדתיים,  אם היו נולדים כמוסלמים, היו היום מוסלמים טובים בלי לחשוב יותר מדי.  והחרדים הקיצוניים שורפי הפחים היו מן הסתם מצטרפים לדאעש. כלומר,  אף אחד לא באמת אוהב השם אלא מאמין בדרך מסוימת בגלל שנולד אליה. אם כן,  על מה אנחנו מקבלים שכר? 
2. אם בוקר אחד יגלו חכמי היהדות שהתלמוד הנמצא כיום בידינו עוות על ידי שונאי ישראל וימצא הנוסח המקורי שיכלול שינויים, נגיד למשל שיתברר שאסור להפריד בשום אופן בין בשר לחלב. אני מניחה שהרבנים ירגיעו את העם ויאמרו שאל דאגה, עד עכשיו עשינו מה 'שחשבנו' שהוא רצון השם ולכן הוא מרוצה מאיתנו, כי כוונתינו היתה לעבוד אותו. נכון?  בכלל, גם בלי להיגרר לתרחישים מדומיינים, היהדות מקדשת את הרצון ונותנת לו קרדיט, ולא רק את המעשה או התוצאה.  כלומר,  אם רצית לעשות את רצון השם זה כבר בסדר.  באותה המידה, ובהתייחס לנקודה הקודמת,  האסלאם והנצרות אמורים לקבל שכר כמו היהודים הטובים,  מכיוון שהם גם חשבו שזו הדרך.  הם חשבו ורצו לעשות את רצון האל, זו לא אשמתם שהם נולדו לדרך הלא נכונה. הרי ההבדל ביננו לבינם הוא רק המקום בו נולדנו.
3. כמאמינה ישבתי פעם והודיתי לאלוהים על כל מה שנתן לי ובין השאר הודיתי בהתלהבות על כך שברא אותי יהודיה. כי ההגיון אמר לי שזהו דבר הראוי לציון,  הלא ישנם מליארדי אנשים בעולם ומתוכם בקושי כמה מליוני יהודים, זה סיכוי של אחד לכמה מליונים. זה ממש נס שדווקא אני זכיתי בזה… (תזכירו לי שוב מהם סיכויי הזכייה בלוטו?)      אבל להגנתי אגיד שדקה אחרי שהודתי על כך הבנתי את הבעייתיות שבכך. אלוהים בורא עולם,  בורא מליארדי אנשים שיעבדו אותו אך מייחד רק קבוצת אנשים קטנה להיות העם הנבחר וה'מאושר'. העם הזה קטנטן אך הוא בנו הנבחר של אלוהים, ועליו כמובן להודות על כך בכל יום: "שלא עשני גוי". הבן הנבחר הנ"ל, כל מהות היותו נבחר היא ההגבלות, האיסורים והציוויים שעליו לקיים, וכן העובדה שהוא נרדף ונרצח בהמוניו באין מושיע.  הכי הגיוני בעולם.