קטן עלינו.

אחרי שאכילת צואה נחשבת אצלם להעלאת גירה, הכל קטן עלינו.

כמה שהיצור פחות יותר ביהדות אז הוא פחות מטמא. גוי שמת (כמובן שאז לא הספיק להתגייר) בחייו אז לא מטמא כמו שהיהודי שמת. הם רצו את העולם הזה וקיבלו אותו וישראל בחרו בעולם הבא. הכל מבחירה וגם הם יכולים להתגייר ולא בחרו בנעשה ונשמע כמו היהודים.

כלב פחות מגוי ומכינים מצואתו דברי קדושה (עיין בפרק שירה).

אם יצברו מה שהצמחים פולטים וכד' אז לא יהיה בזה גנאי לאכילה ולא כלום לפעמים. מצואת חיות אתם ניזונים ומתבשמים. מי שלא מצווה להשגיח על צואתו אז היא פחות מוקצת ממי שמצטווה ולא מצניעה. גם צואת רוב החיות לא מסריחה כמו של האדם ואין בזה גנאי ולמשל לא צריך להרחיק ממנה 4 אמות בתפילה.

נ.ב. למרות שאין זה כ"כ קשור לנושא, אבל זה כן קשור לתגובת קובי שהתייחסה ל"מטמאים את השרץ", אם הבנתיו נכונה.

לעצם העניין: דוד רק חשב לחטוא אבל לא חטא ממש. זה גם חטא לצדיק כזה.

אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן: כל האומר שדוד חטא, אינו אלא טועה, שנאמר (שמואל-א יח, יד) "ויהי דוד משכיל לכל דרכיו, וה' עמו". אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים, (שמואל-ב יב, ט) "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע"?—שביקש לעשות ולא עשה". (שבת נו, א)

כלומר שרק חשב.

ויש עוד תירוצים שמשלימים.