13 שנים • eano oeuo ר' ישראל ב"ר יוסף אלנקאוה נולד בטולידו שבספרד לקראת סוף המאה הראשונה לאלף השישי. ספרו 'מנורת המאור' הוא ספר מוסר המבוסס על דברי חז"ל והמקובלים; הוא מכיל עשרים פרקים, בכל פרק נושא מוסרי אחר.
להלן דברי המוסר שהוא מטיף לאשה.
דרך ארץ האשה עם בעלה צריכה האשה להיות דבריה עם בעלה בחן, ובתחנונים, ובכבוד, ובבשת, ובענוה. ותשמע דבריו, ותעשה רצונו, ותשמור ממונו, ותהיה משותקקת אליו בעת שהולך לדרך, ותהיה מצפה ומייחלת יום בואו. ובעת שהוא עמה בעיר, תראה לו שמחה תמיד, ותשמור עת אכילתו, ותעשה לו מטעמים כאשר
אוהב. תבטל רצונה מפני רצונו. בעת כעסו תיישבהו, ובעת צרתו תשיחהו, ובעת רעתו תנחמהו. ואפי' יהיה לה דאגה בלבה, תסתירנה, כדי שלא יתעצב. מתקשטת תמיד לפניו בענוה ובחן ובצניעות, ויהיו בגדיה בכל עת נקיים. תכבד קרוביו ומשפחתו, ואפי' הם בזויים. ותהיה שמחה במתנתו, ותראה שהיא מרובה, ואפי' היא מעוטה.
דרך ארץ האשה בכל ענייניה צריכה האשה להיות צנועה, ויושבת בתוך ביתה, ולא תצא מדלתי ביתה [אלא לצורך גדול, ולא] תעמוד בפתח ביתה, שמא תחטיא את בני אדם, ואיפשר שיצא עליה שם רע. כי איפשר, כשתהיה עומדת בפתח ביתה, תזכור דברים שאירע לה עם בעלה או עם בניה, ותשחק, ויהיה עובר אדם בחור על פתח ביתה, ויאמרו הרואים, פלונית מזנה עם פלוני הבחור, כי היתה ממתנת אותו בפתח ביתה, וכשעבר עליה שחקה לו. ולא תרבה בדברים עם שכנותיה, ולא תכנס לביתם אלא לצורך גדול. ולא תספר עם שום [בריה דברים שבינה] לבין בעלה. משתדלת בצרכי ביתה ובגדול בניה. תתפלל בכל יום על בעלה, שיצליח במעשה ידיו, ועל בניה, שיהיו מצליחין בתורה ובמצות. תעשה צדקה מיגיע כפיה. אם תצטרך לצאת מביתה, לא יהיה הילוכה על השווקים ועל הרחובות שהמון בני אדם מצויין שם, אלא על המבואות שאין רגילין בני אדם להלוך בהם כל כך. ולא תצא כשהיא מבושמת, מפני שריחה נודף, ויבאו בני אדם לידי חמוד ולידי הרהור עבירה. ותשתדל כשתשב בבית החופה או בבית השמחה, לישב עם הנשים הצדקניות הכשרות, ולא תהיה מרבה בדברים, ויושבת בענוה ובצניעות, ולא יראה ממנה כי אם עיניה.
ע"כ
אשה עבריה מי ידע חייך?
גם אם יהיו לך רגעי אושר עם בעלך או בניך, אל תעזי לחייך בהזכרך ברגעים אלו. עוד עלול לעבור בחור לידך והרואים אותך מחייכת מבעד לרעלתך יאמרו אליו את מחייכת, ורע ומר יהיה באחריתך.
הוא הושפע מהאיסלאם או שהוא והאיסלאם הושפעו מחז"ל?
(כי שמעתי שבניגוד למה שמוסלמים מספרים לנו, לפני האיסלאם מצב הנשים בחצי האי ערב היה הרבה יותר טוב…)
החיים שמתוארים כאן לאישה לא שונים מחייהן של נערות חטופות אלו. ואם תגידו שאלו היו נערות שנחטפו ומחבר קטע זה דיבר על נשים שנשואות בנישואין יהודיים כשרים, זכרו גם שכשנכתבו דברים אלו נערות (גם בתרבות היהודית) נישאו לגבר שאביהן בחר עבורן (אני מכירה את ההלכה שאחרי גיל שתים-עשרה וחצי אי-אפשר להשיא אישה בל-כורחה. אבל גם נערות אחרי גיל זה באותה תקופה לא נראה לי שהעזו להתנגד להחלטה של אבא שלהן). ואם הן עשו טעות ובחרו את הנישואין, אז מגיע להן להיות שפחות לכל החיים (אז לא היה מקובל שאישה נשארת רווקה)?
אני זוכרת קטע מיומנה של אחת החטופות שבו היא כתבה "אני רוצה שליטה על חיי!!!". זה רלוונטי גם לפה.
נשים דתיות שטוענות שהן לא מרגישות מדוכאות צריכות לקרוא את הקטע הזה. מהגבר הוא לא דורש כלום: לגבר בהלכה חובות מינימליות כלפי אשתו – רק להחזיק אותה בריאה פיזית ונפשית מספיק כדי לעבוד אותו, לפדות אותה משבי, לתת לה כתובה אם הוא רוצה להתגרש ולקברה – לא דברים שרלוונטיים לחיי היומיום כמו החובות שמתוארים פה של אישה לבעלה. אותן נשים דתיות מסרבות להכיר שזה ההומניזם המערבי שבגללו הן לא אוכלות מרורים כמו נשים מוסלמיות, ולא היהדות.