שלום דרורה,

הפיכה שלטונית תיתכן בשתי דרכים, באמצעות הפיכה צבאית; כוח, ובאמצעות הונאה ומרמה – האחרונה מאוסה יותר. לדוגמה, ההפיכה באיראן נעשתה בכוח ואילו ההפיכה באימפריה הרומית, על-ידי הנוצרים, נעשתה במרמה: "אין למנוע משום אדם את החירות להיות חסיד של דת הנוצרים או של כל דת אחרת שהוא מרגיש כי היא מתאימה לו ביותר" הוכרז בצו מילנו בשנת 313 לספירה. כשהנוצרים השתלטו על הקיסרות באופן מוחלט נאסר כל פולחן, נאסרו המשחקים האולימפיים, נהרסו מקדשים רומיים ובשנת 428 הוכרז שכפירה היא פשע. כלומר, החירות הדתית – איש באמונתו יחיה – שהוכרזה בפי אנשים מתונים בשם הליברליות ובהסכמה של אנשי הדת, נגוזה. הנצרות הונתה את אנשי החירות הדתית.

אין טעם בלימודי ההיסטוריה אם לא נלמד לקח מניסיונם של אחרים, אף שאיני תולה תקוות רבות בבני אדם. כי בני האדם נתפסים לדברים שבהווה ובמזג אוויר נאה אינם מביאים בחשבון את הסערה. וכשההווה טוב הם מרוצים ואינם מחפשים לשנות את השלטון – הסטטוס קוו – אדרבה יעשו הכל להגנת המנהיגים השולטים, כפי שניתן להיווכח בתוצאות הבחירות בישראל.

הדתיים בישראל בחרו בדרך ההונאה ואנשי החופש והחירות מחרישים.

הציבור הדתי והחרדי הולך ומתרבה הן מבחינה כמותית (כיום לומדים בממלכתי החילוני יהודי שליש בלבד) והן מבחינת השפעתו בתחומי החיים. כל זמן שהם יחושו עצמם חלשים הם לא יגזרו גזרות שאין הציבור החילוני יעמוד בו. אך כשירגישו חזקים ונחושים האידיאולוגיה הדתית תיושם ככתבה וכלשונה. הפרגמטיות הדתית יוצרת מתינות בקרב הליברלים, אך הדברים הם זמניים. אין ספק בלבי כשהשלטון הדתי – ואין סערה זו רחוקה מלבוא – ירים קרנו ייאסר על דעת-אמת להופיע כאתר באינטרנט ואין צורך לומר לפעול. וכל האתאיסטים יאלצו לחפש ערי מקלט או שימירו את תבונתם לאמונות ההזויות של אנשי השלטון הדתי.

בברכה

דעת – אמת